מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, 2010, 157 עמ'

אם סופרי הילדים והנוער ירצו להודות, ואם לאו – ספריהם בנויים על תמהיל של פנטזיה, עלילה מותחת, צדק על-טבעי המרחף על פני העלילה, אהבה טהורה, סוף טוב ומבוקש דידקטי. יסודות אלו ניתן למצוא ברוב ספרי הילדים – השאלה היא תמיד המינון, ונראה לי שבספר "הנער מבורדו" נקטה הסופרת במינון הנכון: הדגש בספר זה הוא על עלילה סוחפת מתובלת במנה מדודה של פנטזיה, וכן, הסוף הטוב המזווג בצורה אימננטית עם הצדק ש"חייב" היה להתגשם.

"הנער מבורדו" הוא השלישי בטרילוגיה שעניינה קורותיהם, תלאותיהם ונדודיהם של אנוסי ספרד. קדמו לו "הנער מסיביליה" ו"פרידה אחרונה מקורדובה" – ספרים שהיו מבוקשים מאוד, זכו בפרסים ותורגמו לשפות זרות. ההתרשמות שלי היא שזה האחרון – "הנער מבורדו" הוא הטוב שבשלושה. אם הבנתי נכון את האפילוג של הספר (עמ' 157), הסופרת מתכוונת להמשיך את הסאגה הכואבת הזאת של אנוסי ספרד ופורטוגל גם בספרים הבאים.

עלילת הספר היא באמת מותחת וסוחפת: ז'אק, נער בן חמש-עשרה, בן לסוחר אמנות אמיד, מתוודע לכך שבני משפחתו הם מאנוסי ספרד שברחו לבורדו. דודו ומשפחתו שומרים על סממנים יהודיים בהיחבא (הדלקת נרות, שמירת כשרות), אבל אביו רואה עצמו נוצרי, ואף כועס על אחיו שגילה לבנו את הסוד הנורא הזה.

הדודים נוסעים באונייה לברזיל, וז'אק המבקש להיפרד מהם נלכד בבטן האונייה, והוא מתגלה כאשר האונייה הייתה כבר בלב האוקיאנוס. האונייה נכבשת על ידי ספינה שבשירות הסולטן העות'מני, הנוהגת כספינת פירטים לכל דבר. הראיס של האונייה נוטה חסד לז'אק אשר נלחם באומץ כדי להציל את דודתו, ונפצע קשה על ידי "האיש הרע" של האונייה – אחמזוט. במאבק ההרואי ההוא מצליח ז'אק אפילו להפיל אותו לתוך הים. אמחזוט, הנחשב כמת, ניצל מטביעה ובוער באש הנקמה. הוא מצליח ללכוד אותם בשנתם ולהפגיז אותם בתותחים. אבל אונייה שלישית, הפעם נוצרית, לוכדת את שתי האוניות העות'מניות, לוקחת את כל השלל, ומוכרת את כל הספנים – כולל הראיס וז'אק – לעבדות. הגורל מביא את ז'אק לשמש כעבד בעיר ולטה שבאי מלטה, במסדר ההוסיפטלריים, ושם במקרה מגיע רב חובל, שמצליח לקשר בזיכרונו בין מה שקרה לז'אק ולמשפחתו בבורדו. ז'אק זוכה באישור החופש המיוחל ולמפגש מרגש עם הוריו. גם הראיס זוכה לחופש, ויש רמז שז'אק יתאחד אי אז בעתיד עם נערה אהובה בשם לונה אברבנאל, אותה הכיר כשנשבתה לעבדות.

את הסיכום המרפרף הזה הבאתי כדי לרמוז שאמנם כל היסודות שמניתי בתחילת דבריי מצויים בספר זה, אבל באמת הדגש הוא על עלילה סוחפת שנערים בגיל העשרה כל כך כמהים לשכמותה. הפנטזיה (הפגישות המדהימות, האמנזיה שתקפה את ז'אק פתאום שבעטיה שכח את כל עברו וכו') משתלבת יפה בעלילה, והדידקטיקה (הרצון להנחיל לצעירים ידע על קורות עמנו) היא מאוד מעודנת בספר הזה וכמעט שאינה מורגשת.

מבין עשרות הספרים שדורית אורגד כתבה לילדים ולנוער, שחלק גדול מהם היה לי העונג לקרוא – נדמה לי ש"הנער מבורדו" הוא אחד המשובחים שבהם. למרות שכבר מזמן אינני נער – הייתי מרותק לקריאה בספר הזה, ולא הנחתיו מידי עד שסיימתי. אני די מקנא בנכדיי שחוויית הקריאה של ספר זה עוד לפניהם.

ועוד דבר: האיורים של אבי כץ הם פשוט נהדרים, רק חבל שהם מעטים כל כך.

פורסם לראשונה בעיתון "מקור ראשון" ביום 18.2.11.