איך אפשר שלא להיות גאים כאשר אנחנו מסתובבים בין הדוכנים הרבים והמעניינים של התערוכה החקלאית "אגרומשוב" [הנסגרת היום, יום חמישי] בגני התערוכה בתל-אביב, יחד עם חברנו הטוב שאול חומסקי, כאשר מצווארנו משתלשלת בסרט צבעוני אדום על צהוב על חזנו הפתקית: "אהוד בן-עזר / עורך ראשי / המכתב העיתי" ולמטה השם של אגרומשוב באנגלית. את שאול פוגשים בשמחה חקלאים ותיקים רבים שזוכרים אותו משנות ההדרכה הרבות שלו במסגרת עבודתו במשרד החקלאות, ואילו אנחנו זוכים למבטי הערכה בזכות "בן-עזר" וזאת משתי סיבות, חלק חושב שאנחנו חלק מהפירמה של הפרדסים, וחלק קטן יותר שמע עלינו כסופר, וחקלאי אחד אף מעיד שקרא כבר פעמים אחדות את "המושבה שלי". 

מעודד מאוד היה לראות את הדוכנים של הרשות הפלסטינית, כאשר תחומי העיסוק והמוצגים הם בדרך כלל שמן זית, זיתים, זעתר, טחינה, תמרים ודבש – כך "אל-זייתון" מסלפית; "זדונה – חברה אגרו-תעשייתית" לייצור צמחי תבלין מטובאס; "טייבה ברואינג קומפני" לייצור בירה מרמאללה; "כנאען מסחר הוגן" מבורקין, ג'נין; מדיכו-מנסרה פיתוח והשקעות" לגידול תמרי מג'הול מיריחו; ו"מפעל אבראהים חדאד" לציוד חקלאי מג'נין. איש מהמציגים ועובדיהם לא ענה לנו בעברית, אף כי היה נדמה לנו שחלקם יודעים את השפה – אלא רק בערבית ובאנגלית. התוצרת נראתה ברמה דומה לשלנו, גם עגבניות השרי, ואולם הם הקפידו לציין שהם עובדים רק לייצוא ואין להשיג את מוצריהם בישראל. באשר למג'הול שנתנו לטעום, התמרים של יוטבתה טובים יותר.

כתמיד היה נעים לעבור על פני הדוכן של "מו"פ לכיש" למחקר חקלאי, היכן שמנכ"לו החייכני בני גמליאל עומד ליד שפע של ירקות קטנים ומתוקים כמו הפלפלונים בשלושה צבעים או הכרוביות הצבעוניות, והוא מצטנע ואומר שרק איקלם כאן את הירקות המיוחדים והם לאו-דווקא פיתוח ישראלי. ובכלל, דוכני המציגים של הירקות ושל הפירות האקזוטיים היו כרגיל בתערוכות החקלאיות מוקד משיכה לטועמים, אף כי לא נתנו הרבה מה לטעום. אבל הגיוון והחידוש הם ממש מקסימים.

היו כמה נציגים לשמן הזית ולזיתים הישראליים. מהם, עברו את הביקורת שלנו, שמן זית וגם זיתים דפוקים – רק "סבא חביב", בית הבד ומרכז המבקרים בלב הגליל, בכניסה לקיבוץ פרוד. והם מציעים שלל פעילויות לכל המשפחה והחלטנו לקחת את כתובתם ולבקר אצלם אם נגיע לאזור. זה בדרך מצומת חנניה (ומכרמיאל) לצפת.

ואיך אפשר שלא להתעכב ליד הדוכנים של ההדברה הירוקה וההאבקה מבית מדרשו של קיבוץ שדה אליהו, עם תמונתו של מריו לוי בכובע טמבל, שהוא אבי החקלאות האורגנית בישראל.

או להחזיק ביד, מתוך שפע הפרסומים, את ה"דו"ח הדו-שבועי הדרים" של משרד החקלאות, העוסק במדינות רבות בעולם בתחום הזה, ובו, תחת הכותרת "יצוא פרי הדר מישראל", כתוב: "בשבוע 6 בשנת 2011 (6-12 בפברואר) יוצאו מישראל 8,150 טון הדרים, בעיקר אור (קליפים, 3,539 טון), שמוטי (תפוזים, 1,979 טון) וסנרייז (אשכוליות, 1,867 טון). מתחילת העונה ועד סוף שבוע 6 יוצאו כ-100 אלף טון הדרים, ירידה של 15% בהשוואה ליצוא בתקופה המקבילה בעונה הקודמת, למרות עלייה של 17% ביצוא האור לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ועלייה קלה גם בייצוא האשכוליות האדומות."

והמסקנה המצערת, שלנו, היא כי ייצוא השמוטי נמצא בירידה.

ונסיים בשני ציטוטים מקוריים מהחוברות של הרשות הפלסטינית.

בחוברת של "כנאען מסחר הוגן" מבורקין, ג'נין, כתוב:

Fair trade delicacies from Palestine, the land of milk and honey

ואילו בחוברת של "סינקורוט גלובל גרופ כתוב בפשטות"

Produce of Palestin

אבל בתערוכה עצמה לא תמצא את השם פלסטיין  או פלסטין אלא "הרשות הפלסטינית".