המעט שאפשר לומר על סרטו של הבמאי, התסריטאי והמפיק דן וולמן "גיא אוני", לפי הרומאן של שולמית לפיד על תקופת העלייה הראשונה – שהוא סרט נפלא, מרגש ומשוחק היטב. אל תחמיצו! אל תשמעו למלעיזים ולפַיין-שמקרים (שהתפעלו למשל מסרט התועבה "ואלס עם באשיר"!) – שִמעוֹ של "גיא אוני" עובר מפה לאוזן וקהל הצופים בו הולך וגדל, והוא אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר שראינו! ממש פנינה מרגשת! אל תחמיצו!
תמר אלקן בתפקיד פאניה היא שחקנית מדהימה. היא מזכירה בפניה, ביופייה ובעוצמתה את ג'וליה רוברטס, ואולם יש בה פשטות כובשת ואפילו פגמים זעירים בשיניים ובחיספוס העור, שהופכים אותה למשכנעת ולטבעית פי כמה וכמה. היא קורנת אור. היא ממש נפלאה. יחד עם בעלה-בסרט, השחקן ציון אשכנזי, היא נושאת את מרבית הסרט על כתפיה, ונחרתת בזיכרון כמשהו טוב, שנעים לחזור ולראות אותו בדמיון שוב ושוב וממש להתגעגע אליו. הרומאן הכואב בין השניים, המתפתח עד לשיאו, שהוא סוף הסרט, משוחק בצורה מצויינת, צנועה ומאופקת גם בקטעי האלימות והכמעט-זוועה [העכברים]. הצבע השולט בסרט הוא חום-צהוב של סלע, שמש אדמה גלילית. צבע חם. קלאסי.
גם שאר השחקנים ובהם בהם יעקב בודו, לבנה פינקלשטיין ועזרא דגן מצויינים ומשכנעים כל אחד בתפקידו. את הסרט צילם רן אביעד. ערכה שושי וולמן. המוזיקה של אורי וידיסלבסקי. אורכו 105 דקות.
שלא לדבר על הבימוי הנפלא של דן וולמן, יוצר חשוב שהיה ראוי, לא פחות מאחרים, ואולי אף יותר – לקבל את פרס ישראל לקולנוע, אבל כנראה אין לו קשרים מתאימים. ההתעקשות שלו להיות תסריטאי, מפיק ובמאי, ולהוציא את הסרט לאקרנים בכוחות עצמו וללא מערכת יחצ"נות יקרה, אולי מאין ברירה – מצדיקה את עצמה במאה אחוז בסרט הזה. הוא לא היה צריך להתפשר עם אינטרסים מסחריים. הוא הוציא את המיטב משני השחקנים המרכזיים שלא היו ידועים קודם, והוא נגע ברגישות גם בשאלות הקשות של יחסי יהודים וערבים כבר בראשיתה של העלייה הראשונה, ולא סילף ולא טינף את ההיסטוריה שלנו כדי לזכות בחסדי גויים ויהודים שונאי ישראל ולקבל פרסים שמוסריותם זהה לאלה שחילק מועמר קדאפי.
גורלה של פאניה, פגועת וניצולת הפוגרום, הנאחזת באדמת הגליל וזוכה לראשונה בחייה בחסד האהבה וההתגברות על העבר – הוא סיפורן של העליות הראשונות, של חובבי ציון, של הציונות ושל ישראל, שבגדול הוא סיפור של "הפי אנד" – חרף הקשיים והמוות וחרף אחדים מידידינו שאינם חדלים לחרף את ממשלת ישראל ולגדף את העומדים בראשה. אכן, הגורל האישי הוא הגורל הלאומי, לטוב ולרע, וללא הפרד, כך ברומאן, כך בסרט וכך בהיסטוריה.
אמנם, סיפור ידיעת האנגלית הרהוטה של פאניה בפגישה בביתו של סיר לורנס אוליפנט (בעוספיה?) – וזאת בהסבר שלה שאחותה באמריקה וכדי להתכתב איתה למדה אנגלית ברוסיה, הוא סיפור לא אמין. יהודים התכתבו באידיש ולא באנגלית. סביר יותר אילו אימבר ההולל, מזכירו של אוליפנט, היה מתרגם לו את דבריה.
על פי הסרט נאחזים מתיישבי גיא אוני ממש בציפורניהם באדמת הטרשים המאכזבת, ומול פגעי טבע ואדם קשים, והם מחזיקים מעמד עד לבואה המרגש של קבוצה העולים חובבי-ציון מרומניה ביוזמת דוד שו"ב – שמחדשת את היישוב בשם ראש פינה. והכול מומחש בשיחזור היסטורי כמעט אמין, על רקע התקופה שלפני יותר מ-130 שנה.
כי אמנם, האמת ההיסטורית קצת אחרת – שלא כמו פתח-תקווה, ששמרה מתחילתה על שמה ועל ראשוני מתיישביה – למרות הנטישה הזמנית בשנת השמיטה – גיא אוני לא שמרה את שמה, ואילו המושבה ראש פינה, שבאה על מקומה, נוסדה רק ב-1882, וזאת אחרי שנת השמיטה – ולא ב-1878.
ראשיתו של היישוב היהודי במקום אכן היתה בשנת תרל"ח, 1878, כשהתיישבה בו קבוצה מבני העיר צפת ביוזמתו של אלעזר רוקח. חברי הקבוצה רכשו, בכספם, מחצית אדמות הכפר הערבי ג'עונה, וקראו למקום על שמו – גיא אוני. חברי הקבוצה ביקשו לשנות את אורח חייהם, ולהפוך מלומדי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה – לחקלאים עבריים המתפרנסים מעבודת האדמה. עדיין אנחנו זוכרים את הסיפור העצוב שכתב עליהם יצחק זיו-אב בשבועון "הבוקר לילדים" שקראנו בילדותנו. כשנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני, אך חוסר בקיאותם של המתיישבים בעבודת האדמה, בצורת קשה שעברה על היישוב ומגיפת הדבר שהיכתה בעדריהם, גרמו להתפוררותו. מתוך ייאוש, פירסמו המתיישבים אגרות תחינה בעיתונים ושיגרו שליחים לאירופה. אולם גם הכסף שהצליחו לאסוף לא הספיק והמקום נעזב ונותרו בו רק שני מתיישבים, אך לא לזמן רב. בשנת 1882 רכש דוד שו"ב חלק מאדמות המקום, עבור ה"אגודה לישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת האדמה" ברומניה. המתיישבים החדשים קראו למקום "ראש פינה", לפי הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים קי"ח, 22). במשמעות הפסוק האבן בה מאסו הבנאים היא זו שתשמש כאבן יסוד לבית (כמו הפסוק "מעמק החור לפתח תקווה"), ומאז לא פסקה המושבה.
אם יש למישהו מהנמענים את האי-מייל של דן וולמן, אנא שילחו זאת לו או לנו כי לנו אין.