רוח ישראל

בטיסת אל על הישירה מתל אביב לקרית מלאכי דאמריקה – הלא היא לוס אנג'לס בספרדית, לא היו חרדים. רוב הנוסעים היו ישראלים יורדים ששבו מביקור מולדת. עת נחת המטוס נערך ההמון למעבר במכס. באולם עמדו מאות אנשים מצויידים בטופס המצהיר שלא הביאו לארה"ב יותר מ-10 אלפים דולר ושאר "טובין". והנה בדילוג קרב הסתער כלב משטרה אל גופה של ישראלית מהקהל והחל לרחרח את גופה, מחפש סמים.

"מאיפה את?" שאל השוטר בעת שניסה לבלום את הכלב ולהרחיקו.

"מישראל," ענתה.

"מאיפה בישראל?" שאל.

"מחיפה."

"את בטוחה שאת לא מקריית טבעון?"

"אני מחיפה."

"את בטוחה שאת לא מקריית טבעון?" שאל בשנית.

"כן, אני בטוחה. אני מחיפה..."

השוטר רשם משהו בדרכונה ושלח אותה מיד לשיקוף, היא עברה. מסקרן מה יודע השוטר האמריקאי על קריית טבעון?

באופן מקרי או לא נהג המונית משדה התעופה למלון היה סם, לשעבר שמאליק מבלארוס. נהג המונית בדרך חזרה היה יצחק, במקור מקזחסטן.

בסופרמרקט מקרי נתקלתי בצעקות מצד אם עברייה לבניה שיעברו לתור השני. היו שם כמה משפחות ישראליות עם ילדים. לא תיירים. מקומיים.

לעומת מוסקבה, שבה יש למעלה ממאה אלף בעלי אזרחות ישראלית שרובם ככולם ילידי רוסיה – בלוס אנג'לס יש מיספר גדול בהרבה ורובם ילידי הארץ. מספר המתנחלים הישראלים בה עולה בהרבה על מספר המתנחלים ביהודה ובשומרון. בעיר קיים ערוץ שידור ישראלי בעברית ועיתון, אבל הישראלים אינם חברים בדרך כלל בקהילות היהודיות, והלא-דתיים שבהם צפויים להתבולל תוך דור אחד.

קהילת ישראלים גדולה נוספת שפגשתי היתה קהילת הישראלים בקוסטה ריקה. אי אפשר שלא להיתקל בהם. בדרכים ניתן לראות שלטים על מסעדות ישראליות ומלונות. במעיינות החמים בארונל השפה העברית נשמעת. הנופשים הם יורדים מישראל תושבי המקום, וישראלים מארה"ב הבאים רק לנופש ולהימלט מהקור בניו יורק, וביניהם גם גניקולוג מפורסם שנמלט מהארץ בגין גניבת ביציות.

ללא מיליוני היורדים לא היתה לישראל בעייה דמוגרפית או ביטחונית. אומה שכ-30 אחוז מבניה יורדים ממנה אין לה אולי זכות קיום. אולי באמת היהודים לא ראויים למדינה. אולי "רוח ישראל" נמוגה.

ישראל שברוח

מטוס חברת דלתא מפורט לודרדל לניו יורק המריא, ומיד ירדה הטמפרטורה בו מ-30 מעלות לכמעט אפס. מישהו הסביר שזו המדיניות הנהוגה כדי לחסל את החיידקים בקור. לידי ישב גבר אמריקאי בשנות הארבעים. לאחר חלוקת פחית שתיה קלה ובוטנים פנה אליי:

"אני נוסע לעסקים ליום אחד לניו יורק. אתה נוסע הביתה לניו יורק?"

"לא". עניתי, "אני טס לניו יורק ומשם הביתה."

 "מאין אתה?"

"מישראל."

"הו ישראל," הוא אמר בהתרגשות, "אני מעריץ את ישראל, אני בא כל שנה לישראל. אני תורם לחיילי צה"ל למילגות ללמוד בקולג'ים. לפני שנה הייתי בהפגנת הזדהות עם היהודים בחברון."

"אתה יהודי?" שאלתי.

"לא, אני לא יהודי אבל אני ציוני ושתדע לך שציוני הוא לא בהכרח יהודי אלא כל אדם שתומך בעצמאות של מדינת ישראל. אם ישראל תיפול תיפול אמריקה ואחריה כל העולם. כל ההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של העם היהודי. ישו וכל השליחים היו יהודים. הנצרות היא ההמשך של היהדות. אתה לא חושב כך? אתה דתי?"

"לא." השבתי.

הוא קצת התאכזב.

"לאיזה נצרות אתה משתייך?" שאלתי.

"אני קתולי, אירי קתולי."  השיב.

זה קצת יוצא דופן האירים הקתוליים, בניגוד לאבנגליסטים הפרוטסטנטיים, מגלים בדרך כלל עוינות ליהודים ולישראל, והנה כאן אודה על האמת, מעודי לא שמעתי נאום ציוני כל כך נלהב כמו מאותו איש עסקים אמריקאי. וזה הביא אותי להרהור. הנצרות מאז פאולוס מגדירה את עצמה כ"ישראל שברוח" ישראל האמיתית. האם נעלם והולך "רוח ישראל" מקרב הישראלים והתמיכה בנו תבוא רק מ"ישראל שברוח"?

כשנחתנו נפרדתי ממנו ואמרתי לו "יברך אותך אלוהים על תמיכתך בישראל."

הוא מאוד התרגש והודה לי.

זוהיר אנדראוס ערבי-נוצרי  –  מוסלמי שברוח שנשאר קוף וחזיר

למרות נוצריותו, איש-הרוח הערבי-נוצרי – זוהיר אנדראוס, אינו רואה עצמו "ישראל שברוח". לאנדראוס הערבי-יווני-קתולי, יש מטרות פוליטיות מוגדרות:

1. לסלק את עבאס.

2. לבטל את הסכם השלום בין ישראל למצרים ולירדן.

במאמר ב"הארץ" מיום 28.1.11 תובע אנדראוס לסלק את מחמוד עבאס בגלל נכונותו לוויתורים לישראל. לעבאס, טוען הערבי-הנוצרי אנדראוס, אין מנדט לוויתורים מפני שאש"ף אינו כולל בתוכו את החמאס ואת הג'יהאד האיסלמי, "אל קודס" היא אדמת ואקף מוסלמי ואסור לוותר עליה, והחשוב יותר, "השיבה חשובה מהמדינה." אסור לוותר על השיבה!

במאמר נוסף ב"הארץ", 22.2.11, קורא אנדריאוס למצרים לבטל את הסכם השלום עם ישראל, ביטול שיביא גם לביטול הסכם השלום עם ירדן: "ביטול הסכם קמפ דייוויד הוא המיבחן הראשון ללאומיות המשטר המצרי החדש. רק כך תוכל ארץ הנילוס לחזור לחיק האומה הערבית. התנערות ממנו תחזק את הכוחות הלאומניים במצרים ובעולם הערבי, והיא עשויה לגרום לירדן לחשוב שנית על הסכם ואדי ערבה."

ביטול הסכמים נעוץ היטב במיתוס הערבי-מוסלמי. מוחמד חתם על הסכם שביתת נשק עם אבו סופיאן, מנהיג אנשי מכה, מתוך כוונה ברורה להפר אותו מיד כשכוחו יעלה, וכך גם עשה עד שהצליח לכבוש את מכה. הסכם זה, "הסכם חודיביה", שימש מופת גם לערפאת שהכריז מיד אחרי חתימת הסכם אוסלו כי הסכם אוסלו בשבילו כהסכם חודיביה...

אנדריאוס טוען שביטול הסכם השלום יביא את ישראל להיענות להסכם שלום אמיתי של חזרה לגבולות 67' וקבלת הפליטים, אם זו התרבות הערבית-מוסלמית כלפי הסכמים לא ברור כלל מה התועלת בחתימת הסכם כלשהו.

תביעותיו הקיצוניות של אנדראוס דורשות הסבר. מאז ומתמיד נמצאו הערבים-הנוצרים בבעייה. כתוצאה מהאימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית, נאלצו היוונים הנוצרים, תחת הכיבוש הערבי-מוסלמי, לעבור תהליך של ערביזציה ולאבד את זהותם היוונית. למרות "הערביות" הוגדרו גם הערבים-ננוצרים על-ידי האיסלם כ"בני חסות" מושפלים.

בניגוד לדרווין, שקבע שמוצא האדם מהקוף, קבע מוחמד, על פי תפיסתו המדעית – שהקוף מוצאו מהאדם. הקופים והחזירים, הסביר, מוצאם מהיהודים ומן הנוצרים (קוראן סורה 5 פסוק 60). הדרך בה נקטו הערבים-הנוצרים להימלט מהסטטוס השיוכי הנמוך שלהם היה להסית נגד היהודים. השנאה ליהודים, סברו, תסיט מהם את הסכנה.

את הדרך הזו אימץ אנדריאוס. בראייה היסטורית השיטה הזו היא טראגית, בייחוד לנוצרים. השנאה ליהודים לא הועילה לערבים הנוצרים. בכל שטחי הכיבוש הערבי (כ-13 מיליון קמ"ר) מצבם של הנוצרים בכי רע. הקהילה הערבית-הנוצרית נרדפת ונעלמת. המצרים-האגיפטים הילידים נאנקים תחת רדיפות המוסלמים, וכך בעיראק, בלבנון וכמובן ברשות הפלישתינאית. עזה תחת שלטון החמאס נותרה כמעט ללא נוצרים, והקהילה הנוצרית תחת שלטון עבאס מצטמצמת והולכת. כל היכול ממלט את נפשו מהלחץ המוסלמי. אנדריאוס, הסבור ששנאת ישראל תציל אותו מהגזענות המוסלמית העולה, טועה ובגדול.

ואי אפשר שלא לומר דבר נוסף. אנדראוס, שאיבד כבר את זהותו הלאומית והתרבותית היוונית (מלבד שימור שמו היווני), הסבור שבעזרת שנאת ישראל יצליח להימלט מהסטטוס של קוף וחזיר – שהועידה לו המסורת המוסלמית, נכשל בכך לגמרי. מעשיו: חיקויו כקוף את הקיצונים המוסלמים, וקריאתו  החזירית לחיסול מדינת ישראל, מעידים שאין כל שינוי בסטטוס שלו. אנדראוס נשאר בסטטוס שלו –  קוף וחזיר.