מי האוקיינוס השקט היו צלולים ושקטים. האונייה "קורל פרינסס" היפהפייה הלבנה הותירה שובל קצף לבן אחריה. מדי פעם ליוו את האונייה להקה של דולפינים שקפצו אנה ואנה בדילוגי משובה. למראה הים האין סופי אי אפשר היה שלא לשיר את המילים הנהדרות של טשרניחובסקי:
 
"עַל מְלוֹא רֹחַב יָם הַתְּכֵלֶת
עַל מְלוֹא רֹחַב אֵין הַסּוֹף
גַּלִּים בָּאִים, גַּלִּים נָעִים,
לֹא יִסָּפְרוּ מִנִּי רֹב."
 
בבוקרו של יום שישי, 18.2.11 האונייה "קורל פרינסס" החלה במסע חציית תעלת פנמה, שיר תהילה לטכנולוגיה האנושית. האונייה הלבנה הענקית, 16 קומות (ללא קומה 13) הנושאת 1970 נוסעים ו-700 אנשי צוות, החלה במסע של עשר וחצי שעות מהאוקיינוס השקט לאטלנטי. האונייה החלה לטפס. נכנסה לבריכת מים, משאבות אדירות הזרימו מים לבריכה וברגע שמפלס המים עלה, שני קטרים כסופים שהיו קשורים לאונייה משני צידיה גררוה לבריכה הבאה, וכך לבריכה הבאה עד לתעלה העליונה. והנה החלה הירידה באותו האופן. האונייה נכנסת לבריכה, ומפלס המים יורד, הקטרים גוררים אותה לבריכה הבאה וכך הלאה עד שהאוניה נושקת למימי האוקיינוס האטלנטי שאינם שקטים עוד כאוקיינוס השקט. והנה מיד לאחר החצייה בשעה 05.00 נפתח באונייה בית הכנסת לטקס קבלת שבת. התאספו כעשרים יהודים, מיעוט זניח ממספרם באונייה, וביניהם ארבעה ישראלים. מטבח האונייה דאג לספק חלות מתוקות, יין כשר לקידוש, וסידורים דו-לשוניים – אנגלית עברית. הנשים החסודות בירכו על הנרות שהיו מחשמל, עקב איסור הבערת אש על האונייה, והגברים קידשו על היין וטעמו את החלות. את הטקס ניהל יהודי אמריקאי ברהיטות בעברית בהברה אשכנזית. לאחר גמר הטקס הוא בישר לכולם בשמחה שהודיעו ב-cnn שארה"ב הטילה ויטו על גינוי ישראל. קהל היהודים הגיב בשמחה. שאר הנוסעים התכוננו לארוחת הערב.
 
מיספר ימים לאחר מכן, בארץ, התברר שב-18 בפברואר עשתה גרמניה את הבלתי ייאמן. גרמניה הצביעה בעד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם המגדירה את התנחלויות היהודים ביהודה ושומרון כבלתי חוקיות ותובעת הקפאה מיידית של הרחבתן.
גורמים במימשל הגרמני הדליפו בכוונת מכוון לעיתון הישראלי-גרמני – "הארץ", שנתניהו זעם. הוא התקשר למרקל ב-21 בפברואר והביע בפניה את אכזבתו. "איך אתה מעז?" – השיבה מרקל. "אתה הוא זה שאיכזב אותנו. לא עשית צעד אחד כדי לקדם את השלום!" – נתניהו כדרכו בניגוד לדימוי שלו כרטוריקן מנוסה, לא ידע מה להשיב לה.
לא מכבר סיכמה ועדה מיוחדת של היסטוריונים את תיפקוד משרד החוץ הגרמני בתקופת הרייך השלישי ואחריו. מסתבר שדווקא לאחר המלחמה עלה מספר הנאצים שעבדו במשרד החוץ הגרמני. המטרה האסטרטגית של משרד החוץ הנאצי הוגדרה: "תפקידנו לגרום לעלייה של אנטישמיות בכל מקום בעולם – כדי שיעזרו לנו לפתור את הבעיה היהודית." והנה למרבה הצער של גרמנים רבים, הבעייה היהודית עדיין קיימת, עדיין יש יהודים, ומדיניות החוץ הגרמנית עדיין מאמצת חלק ממדיניותה הקודמת.
והנה מה שצריך היה נתניהו להשיב: "כבוד הקנצלרית אנגלה מרקל, לאור העבר אסור לגרמניה בהנהגתך לאמץ פתרון של טרנספר ליהודים. נכון, אני מודע לכך שאת אנגלה מרקל אינך דוגלת במדיניות הנאצית של השמדת היהודים בגז. אבל לא יעלה על הדעת שגרמניה תודיע שמקום כלשהו על כדור הארץ, וודאי שלא יהודה ושומרון, חייב להיות במצב של 'יודן ריין' – נקי מיהודים, והימצאות יהודים בו היא בלתי חוקית. על גרמניה להודיע שהימצאות יהודים ביהודה ושומרון תהיה תוצאה של משא ומתן והסכם לשלום בין הצדדים. כל מדיניות הדוגלת באי חוקיות הימצאות יהודים במקום כלשהו תיחשב כאימוץ מדיניות ניאו-נאצית ולך אנגלה מרקל אסור לאמץ מדיניות שכזו!"
 
2. הפרקטיקה הניאו-נאצית של הפת"ח והחמאס
בעוד שמנהיג מרץ ח"כ חיים אורון ג'מוס, חברו הטוב של פושע המלחמה ברגותי, מנסה לשחררו ממאסר, לקח האירגון אותו יסד ברגותי "אירגון השהידים של הקצה" – "שוהאדת אל-אקצא" – הזרוע המבצעת של הפת"ח, את האחריות על ביצוע הטיהור האתני של היהודים באיתמר. "האידיאולוגים" של הארגון האיסלמו-נאצי – שילוב אידיאולוגיה נאצית עם "דין מוחמד בסייף" – שחטו בקור רוח חמש נפשות, אהוד פוגל 36, רות אשתו 35, ואת ילדיהם יואב בן 11, אלעד בן 4, והתינוקת הדס בת שלושה חודשים.
נתניהו כדרכו אינו יודע מה לומר.
והנה מה שצריך היה נתניהו לומר: "מר מחמוד עבאס, אתה שהינך ממייסדי ארגון פת"ח והעומד בראשו, חייב לנקוט בצעד מיידי. לאור הטבח הנורא ופשע המלחמה שביצעו אנשיך, חברי 'ארגון השהידים של הקצה', עליך לפרק מיידית ארגון זה ואת ארגון החמאס שתומך במעשים אלו, ולהביא את אנשיו לכס המשפט, אם לא תעשה כן, הינך כראש אירגון זה נושא באחריות לפשעי מלחמה ועליך לתת את הדין על כך. פושע מלחמה אינו פרטנר לדיאלוג מדיני."
מעניין אם מישהו בלשכת נתניהו קורא זאת.