ב-29.11.1947 החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל והקמת שתי מדינות לשני עמים – מדינה יהודית ומדינה ערבית. שטח המדינה היהודית היה בעייתי מאוד – לא נכללה בו ירושלים, לא נכללו בו לוד ורמלה, יפו לא נכללה בו, גם לא הגליל המערבי וחלקים מן הנגב. ואף על פי כן, היישוב היהודי קיבל את ההחלטה בריקודים ברחובות. ואילו תגובת הערבים היתה התנפלות רצחנית על היישוב היהודי, למחרת החלטת העצרת, במטרה להשמיד אותו, שנתיים אחרי השואה.
למחרת הכרזת המדינה פלשו צבאות ערב למדינה, שזה עתה קמה, על מנת להחריבה ולהטביעה בדם. במלחמה הזו היהודים ניצחו, מדינת ישראל קמה. מחיר הניצחון היה כבד מאוד – 6,000 הרוגים, אחוז מן היישוב (בהשוואה לימינו – 70,000 הרוגים!). הפלשתינאים הפסידו במלחמה ושילמו מחיר כבד על תוקפנותם. רבים מהם נעקרו מבתיהם. הצדק ניצח – התוקפן בא על עונשו. מלוא האשמה על הסבל הפלשתינאי, היא עליהם.
וכך מתוארים אירועי מלחמת העצמאות ב"הארץ", במאמרה של עודה בשאראת "הנרטיב הפלסטיני ניצח" (24.3.11): "ב-48' גורש עם, בכוח, ממולדתו... בפלסטין היה עם תוסס ושוקק חיים, ומעשה אכזרי גדע שגרת חייהם של מאות אלפים שהושלכו בברוטאליות, בלי רחמים ובלי חמלה, אל מדבר השכחה והאבדון." אפילו הנייר מסמיק.
אין זה השקר ההיסטורי היחיד בגיליון זה של "הארץ". במאמרו "רשות הדיבור לטרור", מאשים יוסי שריד את ישראל, כמובן, באחריות לגל הטרור: "למתינות של הרשות הפלסטינית לא היה שכר; למאבקה ברוצחים לא היה גמול. --- כשהפוליטיקאים דורכים במקום, זאת שעתם של המחבלים להתקדם; כשהמדינאות שותקת, הטרור מקבל את רשות הדיבור..."
הלקח ההיסטורי של שריד: "... מה שלא עושים השכל והאחריות הניסיון והלקח היו צריכים לעשות. הרי ההיסטוריה הארוכה והקצרה מלמדת, שסופו של הסטטוס קוו באנטה שלו..."
זה מה שמלמדת ההיסטוריה? האם יוסי שריד היה איתנו בשני העשורים האחרונים? עד כדי כך זיכרונו ההיסטורי מתעתע בו? הרי בעקבות הסכם אוסלו וכניסת ערפאת וכוחות אש"ף לעזה ויריחו – הותקפנו בגל טרור שמדינת ישראל לא ידעה כמותו עד אז. כתוצאה מכך רבין הקפיא את המשך הנסיגה, באומרו ש"אין תאריכים קדושים," והיתנה את הנסיגה בהפסקת הטרור.
לאחר רצח רבין, שינה פרס את המדיניות ונסוג מן הערים. תגובת הפלשתינאים – גל טרור חסר תקדים, גדול מקודמו. לאחר שבקמפ-דיוויד עקף ברק את יוסי שריד משמאל והציע לפלשתינאים נסיגה מלאה, למעשה, וחלוקת ירושלים, הם דחו את הצעתו במתקפת הטרור החמורה ביותר שידענו אי פעם, בה נרצחו למעלה מאלף אזרחים וילדים ישראלים, כשפיגועי התאבדות באוטובוסים, במסעדות ובמועדונים היו לעניין של יום יום. על הנסיגה מרצועת עזה ועקירת גוש קטיף, הגיבו הפלשתינאים בירי בלתי פוסק של טילים לעבר האוכלוסייה הישראלית האזרחית בנגב המערבי.
לעומת זאת, רק פעולות צבאיות כמו "חומת מגן", מלחמת לבנון השניה ו"עופרת יצוקה" הביאו לשקט כמעט מלא (ייתכן שכעת, בעקבות גולדסטון והמערכה לדה-לגיטימציה של ישראל, הפלשתינאים סבורים שלא נעז לממש שוב את זכותנו להגנה עצמית ולכן הם שבים לסורם). אך יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, מתעלם מן העובדות, חי בבועה של נרטיב דמיוני ומפיץ את השקר ההיסטורי. אפילו הנייר מסמיק.
לנוכח שני השקרים ההיסטוריים הללו, מה הפלא שיש באותו גיליון של "הארץ" מקום לשקר נוסף, שבו מגדיר את עצמו התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי, במאמרו "ישראל בלי דיסידנטים" – "פטריוט ישראלי". עכשיו הנייר ממש מסמיק. לפחות יש לנו אתנחתא קומית.
2. תנועה משתפנת
כשהתקבלתי לחברות באורטל, היה עליי לקבל רוב של 2/3 לפחות בקלפי, לאחר תקופת מועמדות. כך נהוג בכל התנועה הקיבוצית. כל מי שחי בקהילה קטנה יודע מה רבה חשיבותו של כל פרט בתוכה – לטוב ולרע. אדם אחד עלול להרוס קהילה שלמה, ולכן היכולת של קהילה לבחור את חבריה היא יסוד מוסד בעצם יכולתה להיות קהילה.
חוק ועדות הקבלה שהתקבל השבוע בכנסת, מתון בהרבה מתהליך הקבלה לחברות בקיבוץ. הוא בסך הכול מתיר קיומה של ועדת קבלה, שרק מחצית חבריה הם אנשי היישוב, ביישובים המונים פחות מ-400 משפחות בגליל ובנגב, ומציב על הוועדה מגבלות המאפשרות לה למנוע קבלת מועמד רק במקרים חריגים במיוחד. אצלנו, מרכז הקליטה מוסמך לבצע את הסינון המוקדם הזה, ללא מגבלות כלשהן, אפילו בלי להביא את כל הפניות לוועדת הקליטה.
מתקפת העליהום על החוק הזה היא מתקפה על ההתיישבות כולה. מן הראוי היה שהתנועה הקיבוצית תעמוד בראש המאבק להעברתו, ותיתן גיבוי מלא ליוזם החוק, חבר התנועה הקיבוצית, שי חרמש.
אבל התנועה הקיבוצית בחרה להשתפן ולהתקרנף, להיסחף כדג מת בזרם העכור של הפוליטיקלי קורקט; הרי לא נעים להיות בצד הלא נכון, כאשר מלבים בתוכנו היסטריה ופאניקה מול "מתקפת החקיקה הגזענית-פאשיסטית-אפרטהיידית" ושאר שקרים. הרי גיבור התרבות אחמד טיבי השווה את ישיבת הכנסת שקיבלה את החוק לוועידת ואנזה – בה החליטו הנאצים על "הפתרון הסופי", השמדת יהודי אירופה, ואנו הרי רגילים להיות יחד עם טיבי בצד הנכון.
מתנגדי החוק מציגים אותו כשינוי דראסטי, "פאשיזציה של ישראל," "מדינת ישראל ביתנו" (למרות שיוזמי החוק הם בכלל מ"קדימה"), "הלילה השחור של הכנסת," אבל האמת היא שהמציאות שהוא בא לעגן קיימת מראשית ההתיישבות הציונית.
החוק הזה אינו נוגע לקיבוצים, כיוון שעד היום טרם נפגעה זכותם של הקיבוצים לבחור את חבריהם. כנראה שהסיבה לכך היא השותפות הכלכלית – רצון להימנע, בינתיים, מכפייה על אגודה שיתופית לקבל לשורותיה חברים בניגוד לרצונה. אולם העליהום כבר נוגע להרחבות הקהילתיות בקיבוצים, ולא רחוק היום שבו הוא יפגע גם בקיבוצים עצמם. אני מניח שהתוקפים יאמרו שאמנם אין לכפות קבלה לאגש"ת, אך המגורים בקיבוץ הם זכות טבעית של כל אזרח ואין זכות למנוע מאזרח החפץ בכך, ללא הבדל דת גזע ומין, את זכותו לגור בכל בית פנוי בקיבוץ?
מתקפת העליהום על חוק ועדות הקבלה, היא עליהום על ההתיישבות, על מפעל ההתיישבות הציוני כולו. העליהום הזה נובע משתי אידיאולוגיות.
האחת היא האינדיבידואליזם הקיצוני. האידיאולוגיה הזו יצרה שיח זכויות שיש בו מקום רק לפרט, וכל קולקטיב מוצג בו כאיום שיש להגן מפניו על הפרט. אולם דמוקרטיה אמיתית אינה מגינה רק על הפרט, אלא גם על זכותם של פרטים להתאגד כקהילות. הקהילה נועדה להגן על חבריה מפני הניכור והאטומיזציה של החברה העכשווית, ולקיים ערכים של רעות, סולידריות, ערבות הדדית, הזרים כל כך לאידיאולוגיה האינדיבידואליסטית הליברלית הקיצונית.
דמוקרטיה אמיתית תאפשר לקהילה להתאגד כדי לקיים שותפות ערכית, רעיונית, תרבותית ודתית, כדי לקיים אורחות חיים משותפים. השיח האינדיבידואלי הליברלי הקיצוני – גס לבו בערכים הללו, הוא בז לשיח זהויות ותרבויות, הוא נלחם בו. ההתיישבות היא איום על האידיאולוגיה הזאת.
המקור הנוסף של המתקפה על ההתיישבות הוא האידיאולוגיה האנטי-ציונית. האידיאולוגיה הזו נלחמת בכל מה שמריח ציונות, ומה מריח ציונות יותר מהתיישבות ציונית? האידיאולוגיה הזו, השוללת את הזכות לקיים מדינה יהודית, וטוענת שמדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית ומכנה אותה בשם הגנאי "אתנוקרטיה" – יוצאת גם נגד הזכות לקיים יישוב יהודי. כאשר יישובים בגוש משגב ניסחו את חזונם והגדירו את עצמם כיישובים ציוניים, עיתון "הארץ" יצא נגדם בשצף קצף וניהל נגדם קמפיין הסתה בו הם הוגדרו כיישובים גזעניים. שהרי הציונות, בעיניהם, היא גזענות.
השתמטותה והשתפנותה של התנועה הקיבוצית מלעמוד בראש המאבק למען ההתיישבות, מעוררות בי בושה גדולה. איזו צביעות מצד תנועה שביישוביה מקיימת תנאי קבלה מחמירים אלף מונים ממה שהחוק מאפשר ליישובים הקהילתיים; מצד תנועה שהיה עליה לצאת למאבק פומבי בעד החוק ונגד תוקפיו; בעד ההתיישבות הציונית.
ומה נגיד, בקרוב, כשהקמפיין האנטי התיישבותי יתמקד בנו, בקיבוצים?
3. מתקפה משולבת
לילה לא שקט עבר על מדינת ישראל; לילה של פצצות גראד על באר שבע ואשדוד, קסאמים ופצמ"רים על יישובי שער הנגב.
ירי מכוון של טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית, הוא פשע מלחמה מובהק, פשע נגד האנושות. מטרתם של הפלשתינאים היא לזרוע הרג בקרב אזרחים וילדים ישראלים. הפלשתינאים בעזה ניסו לבצע באמצעות רקטות את מה שאחיהם ביצעו באיתמר באמצעות סכין.
הירי מתבצע מאזור ממנו ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון ועקרה את כל אזרחיה עד הישראלי האחרון. והנה, שטח זה הינו בסיס לתוקפנות ופשעי מלחמה נגד אזרחי ישראל. ואם עד לפני שש שנים השלינו את עצמנו שהפלשתינאים יורים על שדרות כדי לסלק אותנו מגוש קטיף, היום, כאשר הם יורים מחורבות גוש קטיף, ברור שמטרתם היא לסלק אותנו מאשדוד ומבאר שבע.
בעקבות ועדת גולדסטון, האינתיפאדה המשפטית נגד קציני וחיילי צה"ל ומסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל, מעריכים הפלשתינאים שישראל לא תעז לממש את זכותה להגנה עצמית.
יש לקוות שהם ייווכחו בטעותם.
לילה לא שקט עבר על המדינה, כיוון שבשילוב עם הגראדים על ערי ישראל, נורו גראדים רטוריים, שסכנתם וחומרתם אינה נופלת מזו של הגראדים המתפוצצים. הגראדים הללו שוגרו מעל דוכן הכנסת.
אחמד טיבי, לשעבר יועצו ויד ימינו של רב-המרצחים ערפאת, עמד על דוכן הכנסת, הישווה את ישראל לגרמניה הנאצית ואת ישיבת הכנסת לוועידת ואנזה, הוועידה בה הוחלט על "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה.
אחמד טיבי מייצג את האוכלוסייה הערבית היחידה במזה"ת, שנהנית באמת ובתמים מדמוקרטיה ליברלית אמיתית, מזכויות האדם והאזרח, מחופש הביטוי, העיתונות וההתארגנות. הוא מנצל את הזכויות הללו לרעה, כדי להסית נגד מדינת ישראל בבית הנבחרים שלה, ולירות טילי שנאה רטורית לעברה.
הפיגוע הרטורי של טיבי היה בדיון על חוק הנכבה וחוק ועדות הקבלה. איני חסיד של שפעת החוקים השנויים במחלוקת שצצים חדשות לבקרים. חוקים מיותרים ברובם, הנותנים נשק בידי שונאי ישראל כדי להשמיצה, המספקים תחמושת לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל. מצד שני, ההיסטריה המאורגנת כאילו מדובר בחקיקה "גזענית – אנטי דמוקרטית – פשיסטית" וכו', היא שקרית וצינית.
דווקא שני החוקים הללו נחוצים וצודקים. הבעייה היחידה הקשורה לחוקים הללו, היא עצם העובדה שיש בהם צורך, והלא הם אמורים להיות מובנים מאליהם.
חוק הנכבה המקורי, שנועד למנוע מהפרט להתאבל על קיומה של מדינת ישראל, והציג ביטוי של אבל כזה כעבירה פלילית שהעונש עליה הוא מאסר, היה בעייתי למדי מבחינה דמוקרטית. אולם החוק הזה נבלם בשלבי החקיקה הראשוניים. החוק החדש שהתקבל בכנסת, מאפשר למדינה לפגוע בתקציבים של ארגונים הממומנים בידיה, המציינים את קיומה כשואה ("נכבה"). האם אין זה מובן מאליו? הרי זו הדמוקרטיה המתגוננת בהתגלמותה! מי ששוללים את קיומה של המדינה, יהיו ישרים עם עצמם ולא יבקשו ממנה תקציבים.
חוק ועדות הקבלה נועד להגן על ההתיישבות הקהילתית מפני יד גסה שהונפה עליה. הרי ועדות כאלו היו קיימות מאז ומתמיד, בכל ההתיישבות מראשיתה. החוק הזה נועד להגן על זכותה הדמוקרטית של קהילה להתארגן ולקיים שותפות חברתית ותרבותית, על פי אורחות החיים שבחרה. הדמוקרטיה אינה רק זכויות הפרט, אלא גם הזכויות הקולקטיביות של קהילה. אין לי כל ציפייה ששכניי וחבריי ממושב אלוני הבשן יקבלו אותי לשורותיהם, מאחר והם בחרו לחיות בקהילה דתית, ואילו אורחות חיי שונות משלהם. האין זו זכותם הדמוקרטית לחיות את חייהם? החוק הזה נועד לאפשר ליישובים קהילתיים לבחור את חבריהם, והרי כל מי שחי ביישוב כזה יודע, שאדם בעייתי אחד יכול להרוס מרקם חיים של יישוב שלם.
מנין באה המתקפה על החוק הזה? מן הרצון למנוע התיישבות ציונית. לא בכדי, המתקפה לוותה בהסתה נגד יישובים בגוש משגב שניסחו את חזונם והגדירו את עצמם כיישובים ציוניים. מטרת המתקפה היא דה לגיטימציה לעצם רעיון ההתיישבות היהודית מאז הקמת פתח-תקווה לפני 133 שנים; דה לגיטימציה לציונות ולמדינת ישראל. חבל, שגם כאן הצליחו המסיתים להפיל ברשתם את אנשי האידיוטיזם השימושי, שבתמימותם קיבלו את שקר ה"גזענות" והצטרפו למקהלת התקופים.
לילה לא שקט עבר עלינו – מתקפה משולבת של טילים מעזה והסתה ושנאה מעל הכנסת. אני סומך על צה"ל שידע להגן על המדינה מפני החלק הקל יותר של המתקפה, ירי הטילים...
אהוד: את האידיוטיזם השימושי הזה אנחנו מכנה בשם אידיוטיזם מוסרי. ובאשר לרשימה הקודמת אנחנו סבורים כי במדינה דמוקראטית כזו שלנו – זכותו של כל ערבי ישראלי, גם זה המגדיר עצמו פלסטיני ושולל את הגדרתנו כמדינה יהודית – להיעזר בכספו או בכספן של קרנות ומדינות כערב הסעודית, לוב ואיראן, כדי לרכוש בתים וחלקות בכל יישוב קהילתי יהודי בישראל, וגם להסכים שיש למנוע באלימות כל ניסיון של יהודי לקנות בית ולחיות ביישוב ערבי בישראל.