הָאַשְלָיָה שֶהָאָדָם יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי אַשְלָיוֹת
הִיא הַתְּמִימָה אוּלַי בֵּין כָּל אַשְלָיוֹתֵינוּ,
הוּא מְסֻגָּל לִחְיוֹת בְּלִי גַג, בְּלִי אַהֲבָה, בְּלִי עַרְבֻיּוֹת
מִפַּחַד אֵש אוֹ יָם גּוֹעֵש אֲבָל אֵינֶנּוּ
יָכוֹל, וְלוּא גַם לִשְנִיָּה אַחַת נוֹשֶמֶת,
שֶלֹּא לִשְגּוֹת בַּהֲזָיוֹת הַמַּבְטִיחוֹת
כִּי גַם מָחָר יִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת אוֹר הַשֶּמֶש
 וְגַם מָחָר יוֹאִיל מוֹתוֹ לְהִדָּחוֹת.
 
הוּא מְסֻגָּל לִחְיוֹת כְּמוֹ כֶּלֶב, עַל סַפְסָל בְּגַן הָעִיר,
עֲטוּף שְׂמִיכָה שֶל עִתּוֹנִים בִּכְפוֹר וָגֶשֶם
אוֹ בְּצִינוֹק אָפֵל בְּלִי צֹהַר קַמְצָנִי שֶל אוֹר בָּהִיר
אוֹ כְּמוֹ קְלוֹשָאר זָרוּק מִתַּחַת אֵיזֶה גֶשֶר –
אֲבָל תָּמִיד, כְּצֵל גּוּפוֹ, תִרְדֹּף אוֹתוֹ הָאַשְלָיָה
שֶעוֹד שָמוּר לוֹ אֵיזֶה גַּג בִּמְקוֹם שְמֵי דֶּלֶף
וְשֶפְּרוּסָה אַחַת קְטַנָּה שֶל אַהֲבָה בִּלְתִּי צְפוּיָה
עוֹד מַמְתִּינָה לוֹ וְסוֹפָהּ לִפְרֹץ לוֹ דֶלֶת
אֶל אֵיזֶה מַשֶּהוּ אַחֵר, אַחֵר מִכָּל מָה שֶהָיָה,
בֵּין קִירוֹת בַּיִת שֶאֵינָם קִירוֹת בֵּית-כֶּלֶא
 
כִּי אֶת הַכֹּל נִתָּן לִגְזֹל מִמֶּנּוּ, לֶחֶם וְחֵרוּת
וְאֶת כְּבוֹדוֹ הַמְּחֻלָּל וְהַפָּגוּעַ
אֲבָל כָּל עוֹד לִבּוֹ פּוֹעֵם בּוֹ וְרֹאשוֹ אֵינוֹ כָּרוּת
אִיש לֹא יִכְרֹת לוֹ אֶת כַּנְפֵי הַגַּעְגּוּעַ
שֶבְּכֹחָן בִּלְבַד נִתְלֶה הוּא בֵּין שִבְרֵי סְפִינָה טְרוּפָה
אוֹ מְדַמֵּם, מֻקַּף מוֹקְשִים, בִּשְׂדֵה-הַקֶּטֶל
בְּלִי שֶתִּטֹּש אוֹתוֹ אַף פַּעַם, כָּאָבָק אֶת הַסּוּפָה,
הָאַשְלָיָה שֶעוֹד צְפוּיָה לוֹ יָד מוּשֶטֶת.
 
כֵּן, הוּא מַכִּיר, מַכִּיר הֵיטֵב, כְּמוֹ הָאֱמֶת אֶת הַבְּדָיָה,
אֶת מִגְדָּלֶיהָ הַפּוֹרְחִים אֵי-שָם בְּשַחַק –
חֲלוֹמוֹתֶיהָ-בְּאַסְפַּמְיָה שֶל מַלְכוּת הָאַשְלָיָה
וְהַ- – hang overהַמַּכֶּה בָּהּ עִם אוֹר שַחַר,
אַךְ הוּא מָכוּר לָהּ כְּשִכּוֹר לָאַלְכּוֹהוֹל, כְּנַרְקוֹמָן
לַקּוֹקָאִין וּכְקֻבְיוּסְטוּס לָרוּלֶטָה
עַד כִּי אַף שָם, עַל סַף הַקֵּץ בּוֹ כְּבָר שוּם נֵס לֹא יְאֻמַּן
הוּא עוֹד מַשְלֶה עַצְמוֹ כִּי תִתְגַּשֵּם לוֹ פֶּתַע.
 
וְזֶה לֹא פַּעַם מִתְבַּדֶּה לוֹ כָּאַכְזָב וְכַכָּזָב
 וְזֶה בּוֹגֵד בּוֹ לֹא אַחַת כְּמוֹ אֵיזֶה בְּרוּטוּס
אֲבָל עַד נֵטֶף אַחֲרוֹן שֶל עֲרִיקַת דָּמוֹ הַזָּב
וְעַד לָרֶגַע בּוֹ עֵיטִים עָלָיו יָעוּטוּ
זֶה מְהַבְהֵב בּוֹ כְּגַחֶלֶת וּמַרְחִיק אֶת הַכְּלָיָה
שֶאֵינְאוֹנֵי הַגּוּף חוֹבְרִים לָהּ כְּפָמַלְיה,
מָה שֶמּוֹכִיחַ כִּי לֹא פַּעַם עַל קוּרֵי הָאַשְלָיָה
תָלוּי כָּל כֹּבֶד מִשְקָלָהּ שֶל הָרֵיאַלְיָה
 
מָה שֶמֵּעִיד כִּי אוֹתוֹ דַחַף לֹא-נִכְבָּש שֶבָּאָדָם
לְהִמָּלֵט מִן הַנִּתְעָב וְהַנִּכְאָב כָּאן
אֶל אֵיזֶה אֹשֶר וִירְטוּאָלִי הַנִּצָּב לוֹ כְּנֶגְדָּם
שֶל הֶחָמָס וְהַמִּרְמָס כְּמוֹ אֵיזֶה דַוְקָא
שֶהוּא הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מִן הַכְּנִיעָה וְהַצִּיּוּת
לָערִיצוּת אָזְלַת הַלֵּב וְהַיָּדַיִם
שֶתְּבוּסְתָּנֵי צִדּוּק-הַדִּין אוּלַי קוֹרְאִים לָהּ מְצִיאוּת
אַךְ מַיְשִירֵי-מַבָּט קוֹרְאִים לָהּ מֵי-אַפְסַיִם –
אֵין בּוֹ בְּשוּם פָּנִים, וְלוּא גַם לִשְנִיָּה אַחַת, פָּחוֹת
אֱמֶת צְרוּפָה בָּהּ מִתְיַסְּרִים יוֹם-יוֹם מִילְיוֹנִים
מִמַּה שֶיֵּש בּוֹ, בְּמוּסַר הָעֲבָדִים וְהַשְּפָחוֹת
שֶל מַרְכִּינֵי רֹאשָם לָעָוֶל וְלָעֹנִי.
 
כַּמָּה צְחִיחִים הָיוּ חַיֵּינוּ בְּלִי אֲבַק הַכּוֹכָבִים
הָעַרְטִילַאי שֶל הָאוּלַי וְהַכְּאִלּוּ,
בְּלִי נִשְמָתָם הַיְּתֵרָה שֶל הָאוֹרוֹת הַלֹּא כָּבִים
שֶל הַפַנְטַסְיָה, שֶאִם טֶרֶם הֶאֱפִילוּ
הָאַהֲבָה וְהַתִּקְוָה וְהַשִּירָה וְהַחֲלוֹם
בְּחֶשְכָתָם שֶל הַיֵּאוּש וּזְדוֹן הַבֶּלַע
זֶה בִּזְכוּתָם בִּלְבַד, זְכוּתָם הַמִּתְעַקֶּשֶת לַהֲלֹם
כְּיַד מֹשֶה עַל לֵב-הָאֶבֶן שֶל הַסֶּלַע.
 
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶהַשֶּמֶש לֹא שוֹקַעַת
גַּם כְּשֶנִּדְמֶה שֶהִיא טוֹבַעַת, אֲדֻמָּה,
בִּסְגוֹל יָפְיָם שֶל מֵי הַיָּם, וְאוֹר הַסַּהַר
הוּא סַךְ הַכֹּל פְּלַגְיָאט גָּנוּב שֶל אוֹר חַמָּה.
 
שֶהָאֲגַם עוֹבֵד עָלֵינוּ בָּעֵינַיִם
כְּשֶמּוֹט נָעוּץ בּוֹ הוּא לִשְנַיִם מְבַתֵּר
וְשֶהַקּוֹפִּירַיְט עַל תְּכֵלֶת הַשָּמַיִם
שַיָּךְ פָּשוּט לְטָעוּת אוֹפְּטִית, לֹא יוֹתֵר.
 
וְאֵין לִי שוּם סָפֵק שֶפִּיךְ, אִשָּה, הוּא פֶּה רַךְ
וְלֹא תִקְוַת חוּט הַשָּנִי, וְהָרִיסִים
אֵינָם סוֹפְסוֹף עֲלֵי כּוֹתֶרֶת שֶל שוּם פֶּרַח
גַּם אִם הַשְּמַאלְץ הַזֶּה נִשְמָע לָךְ דֵּי מַקְסִים.
וְשֶבִּנְשֹר מִמֵּךְ שִׂמְלָה כִּצְעִיף הַמַּאיָה
וְכָל גּוּפִי נִתְקָף בִּקְרִיז וְשִכָּרוֹן
זֶה לֹא מְחוֹל הָאֵש שֶל מָנוּאֶל דֶה פַאיָה
כִּי אִם סִימְפוֹנְיָה שֶל עָדְפֵי טֶסְטוֹסְטֵרוֹן.
אֲבָל תִּפַּח רוּחוֹ (אִם יֵש בּוֹ בִּכְלָל רוּחַ)
שֶל הָאִידְיוֹט הַמַּאֲמִין שֶאִינְוֶנְטַר
הָאַשְלָיוֹת הַזֶּה הַתָּם וְהַפָּרוּעַ
הוּא אָנַכְרוֹנִי אוֹ נִלְעָג אוֹ מְיֻתָּר.
 
כִּי גַם קִסְמָהּ הַכִּבְיָכוֹל-מְתַעֲתֵעַ
שֶל הֲזָיָה הוּא תְרִיס מוּל יוֹם-קְטַנּוֹת עוֹלֵב
וְהָרוֹמַנְטִיקָה, עַל כָּל מְשוּגוֹתֶיהָ,
יֵש בָּהּ בִּינָה, לֹא בִּינַת מוֹחַ, בִּינַת לֵב.
 
וְכָל עוֹד חַי בּוֹ, בָּאָדָם, אֵיזֶה כִּסּוּף שֶלֹּא נָדַם
אֶל הַיּוֹתֵר וְהַמֵּעָל וְהַמֵּעֵבֶר     וְאֵיזֶה לַהַט, אֵיזֶה מְרִי לִפְרֹק כְּבָלִים וּלְהַמְרִיא
וְלוּא גַם רַק עַל כְּנַף בְּדָיָה אַחַת נִלְהֶבֶת –
 
אֵין שוּם עַרְבוּת שֶהַבְּדָיָה גַם אִם כֻּלָּהּ רַק אַשְלָיָה
לֹא תְשַנֶּה מַצַּב-צְבִירָה, כִּי אִם רַק יֵש לָהּ
הָעֹז לִהְיוֹת חֲלוֹם יָשִׂים הַמִּתַּרְגֵּם לְמַעֲשִׂים
הִיא עֲשֹוּיָה עוֹד
יוֹם אֶחָד
לְהִתְמַמֵּש לָהּ...
 
אהוד יקירי,
אני ממהר לשלוח אליך לגיליון המכתב העיתי שיופיע ביום שישי הבעל"ט שירי לירי-הגותי, שאף כי אינו קצר, הוא יקר לי במיוחד משום שבתקופה שהריאליה והפיכחון שבאירועים הקטסטרופאליים המסתערים על תודעתנו יום-יום ושעה-שעה – אני מאמין כי חובתם של המשוררים להגן, כמו לוחמי איכות הסביבה המלמדים סנגוריה על כל פרח בלתי מוּגן בשמורות הטבע – גם על כבודם ויוקרתם, המותקפים בלי הרף, של החלום, האשלייה והשירה.
יוסי גמזו