בחיקוי תיאטרלי של דוד בן גוריון, בקול דרמטי ובפתטיות רבה, הקריאה השחקנית הדגולה חנה מאירצ'ק-מרון את הצהרת העצמאות של הפיליסטינים: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו. בפלסטין קם העם הפלסטיני, בה עוצבה דמותו... לפיכך נתכנסנו כאן, ביום 21 לאפריל 2011, י"ז בניסן תש"ע, כדי לקדם בברכה את הכרזת העצמאות הצפויה של המדינה הפלסטינית."
חנה מאירצ'ק-מרון ראויה להערצה. את הצהרת העצמאות ההיסטורית היא קראה על רגל אחת, בזמן שהרגל השנייה נקטעה לה ע"י טרוריסט השייך לעם שלמענו היא הכריזה עצמאות. מעבר לפן הפוליטי הדקלרטיבי, האם באמת צדקה ההיסטוריוסופית חנה מאירצ'ק-מרון בקביעתה שבפלסטין קם העם הפלסטיני?
כידוע נביא הערבים – מוחמד, טען שאלוהיו – אלוהים הערבי – אללה, קבע כי כל ארץ ישראל על שתי גדות הירדן שייכת רק לעם ישראל (קוראן סורה 7 פסוק 137), והוא אף הזהיר את הישראלים לבל יוותרו על חלק מארצם פן יבוא עליהם אבדון. (סורה 5 פסוק 21); לימים נטשו הערבים את הגדרתו של מוחמד נביאם וקראו לכל השטחים אשר היו מצפון לארץ עֲרָב – "שמאל" ובערבית "אשאם", ולכל השטחים אשר היו מדרום לארץ עֲרָב – "ימין" או בערבית יאמאן (תימן). כלומר, הצפונים כונו "שמאליים" והדרומים "ימניים".
כאשר קיבלה אנגליה את המנדט על ארץ ישראל היא החליטה לקרוא לכל שטח ארץ ישראל "פלשתינה א"י" ובאנגלית Palestine.
ב-1921 החליטו האנגלים לקרוע את שטח עבר-הירדן ולהקים שם מדינה עצמאית שאותה כינו "עבר-הירדן", באנגלית Transjordan. במדינה החדשה שהקימו, החליטו הבריטים, להמציא ולייסד עם חדש שהם החליטו לקרוא לו: "העם העבר-ירדני". לעומת זאת בשטח המנדט החליטו מאוחר יותר הערבים לאמץ לעצמם את הכינוי "ערבים-פלישתים". (בערבית פלסטינים).
ב-1948 כבש מלך מדינת "עבר-הירדן" – עבדאללה, את יהודה ושומרון, והחליט לספחם למדינתו ולכנותם "הגדה המערבית". או אז הוא החליט גם לשנות את שם מדינתו ואת שם עמו. למדינתו הוא קרא מעתה מדינת "ירדן" ואת שם עמו שינה מ"העם העבר-ירדני" לעם "הירדני", שהרי יש לו עתה שתי גדות לירדן, "זו שלנו זו גם כן!"
ב-1967 איבד נכדו חוסיין את שטחי "יהודה ושומרון", וערביי "יהודה ושומרון" החליטו להשיל מעצמם את השם "ירדנים" ולחזור אל השם "פלסטינים". מאידך העם "הירדני" סירב לשנות את שמו חזרה לעם "העבר-ירדני" – בתקווה להחזיר לעצמו את השליטה על "הגדה המערבית" ("יהודה ושומרון"), וכך גם מדינת "ירדן" לא חזרה לשמה המקורי "עבר-הירדן".
מדוע אם כן שכחה ההיסטוריוסופית מאירצ'ק-מרון לציין שיש עוד עם שקם בפלסטין, הלא הוא "העם הירדני"?
בשורה התחתונה: לא בפלסטין קם העם הפלסטיני, אלא בלונדון. כן, ושם גם קם העם העבר-ירדני. כדאי לציין שהאנגלים המציאו בצורה דומה גם את "העם העיראקי", והצרפתים המציאו את העם "הסורי", והעם "הלבנוני". אפילו הפילוסוף הפוליטי, הידוע כמשת"פ הנוצרי של חיזבאללה – ד"ר עזמי בישארה, טוען שאין עם פלסטיני כלל. המושג "עם פלסטיני" הוא רק המצאה של מעצמות הכיבוש הקולוניאליות.
http://www.youtube.com/watch?v=qp1OS-20Bzc
מכך שלמרות קביעתה של מאירצ'ק-מרון ש"בפלסטין קם העם הפלסטיני", דמותם של הערבים – שפה, תרבות, דת, זהות לאומית, עוצבה בְּעֲרָב ולא בפלסטין או בלונדון. ואליה, אל ארץ עֲרָב – הם גם מתפללים ועולים לרגל.
מעניין מה היה קורה לו החליטו הבריטים לבחור בשם ZION במקום ב-Palestine, או אז אין ספק שערביי הארץ היו מכנים עצמים ערבים "זיונים" או העם "הזיוני". וחנה מאירצ'ק-מרון הייתה מכריזה: "בארץ 'זיון' קם העם הזיוני..."
בדרשה על ההר (מתי פרק ה) דרש ישו ממאמיניו דרישה אלטרואיסטית קיצונית: "לעולם לא להתקומם מול הרע. אם מכים אותך על לחי אחת הגש את השנייה."
מעולם בהיסטוריה לא קם נוצרי שהגיש את הלחי השנייה, לא כל שכן מוסלמי. יהודים דווקא כן קמו, ולא מעטים. חנה מאירצ'ק-מרון הינה דוגמה ליהודייה אלטרואיסטית מופתית. חנה מאירצ'ק-מרון מוכנה להגיש לא רק את הלחי השנייה, אלא גם את הרגל השנייה, הנה הוכחה לכל האנטישמים, אין עוד בעולם מוסריים כיהודים!
השוו את דבריה המוסריים של חנה מאירצ'ק-מרון עם העובדה שעד היום טרם קם ערבי אחד שחתם על הצהרת העצמאות של ישראל, ולמרבה הצער גם טרם קם ערבי-מוסלמי אחד (גם לא מבין ערביי גבעת חביבה) שאמר שדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים (ביניהם חנה מאירצ'ק-מרון) הם לא מופת מוסרי אלא גזענות שהוא מגנה.
אגב, ספק אם חנה מאירצ'ק ידעה, כאשר עיברתה את שמה – שהמילה "מרון" בעברית פירושה כבשה.