הנאקבּה – החטא ועונשו
עודה בישאראת, סופר, בעל טור שבועי ב"אל-איתיחאד" ומזכ"ל חד"ש לשעבר: פירסם מאמר ב"הארץ" ובו הציג את השאלה הבאה: "במה חטאו הפלסטינים בגלגול הקודם, שמגיע להם עונש נורא כזה – לשמש שק חבטות לקורבנות הנאצים, על רגשות הנקם והאין אונים שלהם. למה נבחרנו, דווקא אנחנו הפלסטינים, להיות האויבים של ניצולי השואה, למה נבחרנו להיות הקורבן של הקורבן?" ["הארץ" 25.1).
מעבר לפן הלאומי הציג בישאראת גם פן אישי בדמות עבד אל-האדי: "הוא אבי והוא סבי (מה האמת?) המייצג דור שלם של פלסטינים, שידעו בעיקר לעבד את האדמה, לרעות את העדרים ולקבל יפה את פני האורח. ולפתע, לא רק נוחתת עליהם הנאקבּה, שטלטלה ומטלטלת את כל חייהם, אלא גם נוחת עליהם 'תיק פלילי' כבד מנשוא, הגורר אותם לזירת פשע המרוחקת מהם ומהווייתם ותרבותם אלפי מילים".
את התשובה לבישאראת שלחתי לו במכתב אישי: "לשאלתך במה חטאו הפלסטינים? האם הערבים-הפלישתינאים אחראים לשואה שבוצעה ע"י הגרמנים? התשובה היא כן. לערבים יש אחריות חלקית, ישירה ועקיפה לשואה. האחריות היא בעזרה ובשיתוף פעולה עם הגרמנים בביצוע ההשמדה. הערבים לא 'נבחרו' כדבריך להיות 'הקורבן', אלא בחרו במדיניות שיתוף פעולה ישיר עם הגרמנים הנאצים במטרה להשמיד את הקורבן היהודי שנבחר על ידיהם כראוי להשמדה."
 
אחריות ישירה: מייסד הרעיון הלאומי הערבי-פלישתינאי –
מוחמד אל חוסייני פעל למען השמדת היהודים
 ע"פ התקדים של מוחמד בשואת יהודי ערב
ב-28.11.41 הגיע מוחמד אמין אל-חוסייני – המופתי הירושלמי, לפגישה עם היטלר בלשכתו בברלין. המופתי סיפר להיטלר כי הערבים העניקו לו את השם הנערץ של הנביא מוחמד, ונתנו לו את התואר חאג': "הנה בעיראק," התגאה המופתי, "ההמון העיראקי חוזר ואומר: 'אללה חאי אללה חאי \ חאג' מוחמד היטלר ג'אי.' המתורגמן תירגם לגרמנית: אללה חי אללה חי \ עולה הרגל מוחמד היטלר עומד להגיע.
היטלר הסביר למופתי כי בניגוד למה שחושבים, הוא היטלר מעולם לא כתב על "ארים" מול "שמים" אלא, רק על "ארים" מול "יהודים". היטלר הכריז על המופתי כ"ארי של כבוד".
"התנאי הבסיסי שלנו לשיתוף פעולה עם גרמניה," אמר מוחמד אמין אל-חוסייני להיטלר, "הוא מתן יד חופשית להשמיד את היהודים מפלשתינה ומהעולם הערבי, ולפתור את הבעייה היהודית באופן שהולם את שאיפותיהם הלאומיות והגזעיות של הערבים, לפי השיטות המדעיות שפותחו על ידי גרמניה לטיפול ביהודים."
היטלר השיב לו: "היהודים שלכם," והוסיף: "מטרתה היחידה של גרמניה, עם כיבוש המזרח התיכון, תהיה השמדת היסוד היהודי."
היטלר קישר אותו עם קבלן הביצוע – אייכמן. המופתי ביקש לראות במו עיניו את השמדת היהודים. אייכמן ארגן לו ביקור באושוויץ. המופתי התרשם, אבל דחק בשומרים הממונים על ההשמדה בגזים להיות יותר חרוצים במאמציהם.
על  פי המודל של אושוויץ הוא תיכנן הקמת מחנה השמדה ליהודים באזור שכם. המופתי רשם ביומנו: "אמשיך בלחימה עד להשגה המוחלטת של הכיליון הסופי של היהודים." בשידור ברדיו הנאצי, הוא קרא: "הרגו את היהודים בכל מקום שבו אתם מוצאים אותם – למען אללה, ההיסטוריה והדת." בארצות הבלקן עסק המופתי אישית בהקמת דיביזיות מוסלמיות ופיקח אישית על פעולתן בהשמדת יהודי בוסניה והונגריה.
כעזרה לגרמנים יזם מוחמד אל-חוסייני פעולה גם בארץ ישראל. במבצע "אטלס" צנחו חמישה נאצים באזור יריחו. הצונחים שלושה גרמנים ושני ערבים, הצטיידו ברעל ארסן המספיק להרעלת מאתיים וחמישים אלף יהודים. מטרתם היתה להרעיל את מעיינות "ראש העין" וכך לרצוח את יהודי תל אביב והסביבה. על חסן סאלמה, סגנו של המופתי, הוטל להוביל את החולייה. לאחר חילופי אש לכדו הבריטים חלק ממשתתפי המבצע באזור יריחו. חסן סאלמה הצליח להימלט.
http://www.youtube.com/watch?v=NQn4Ke9blJ0
 
אחריות עקיפה: בהשמדת כמיליון יהודים ע"י פעולה
נגד עלייתם לארץ
כתוצאה מהתנגדות הערבים לעליית יהודים קיבלה ממשלת בריטניה את "הספר הלבן", ואסרה על עליית יהודים. לפחות מיליון יהודים היו יכולים להינצל אלמלא המדיניות הערבית.
לערבים יש אחריות עקיפה בהשמדת כמיליון יהודים.
 
הקמת מדינת ישראל לא בגלל השואה אלא למרות השואה –
 הנאקבה היא העונש
בשאלתו של עודה בישאראת מוטמעת ההנחה שחטאי הגרמנים הם שהביאו להקמת מדינת ישראל, שהוקמה בגלל השואה, והערבים הם הקורבנות של הקורבנות, אך לא היא.
מדינת ישראל לא הוקמה בגלל השואה, אלא למרות השואה. שלוש שנים לאחר שחרור מחנות ההשמדה הגרמניים, עורר ידידו ורעו של היטלר, מנהיג ערביי ארץ ישראל – המופתי הירושלמי – מוחמד אל-חוסייני, את כל ערביי העולם להשמיד את שארית הפליטה – היישוב היהודי בארץ-ישראל. הגרמנים, חשב המופתי בסיפוק, כמעט והגשימו את חלומי. לא נשארו מספיק יהודים שיוכלו להקים מדינה. המופתי חישב בדקדקנות: הגרמנים איבדו רק 8-10 אחוז והיהודים 30 אחוז, הגיע הזמן להשלים את המלאכה!
מוחמד אל חוסייני אירגן את הערבים למלחמה. הוא נתן הוראה לסגנו חסן סלאמה (זה שהוצנח בשליחות הנאצים להרעיל את מקורות המים של היהודים) להתחיל לפעול. יום לאחר החלטת האו"ם ב-30 בנובמבר 1947 בשעה 8:12 – חסן סלאמה הוציא לפועל התקפה על אוטובוס 2094 שנסע מנתניה לירושלים. נהרגו חמישה יהודים. התקפה זו פתחה את "מלחמת השחרור", והביאה את "הנאקבּה". "מלחמת השחרור" הביאה לשחרור העם היהודי משלטון זר ולשחרור חלק מארץ ישראל מכיבוש ערבי. עודה בישאראת, שאל "במה חטאו הערבים?" הנה הם החטאים! – הנאקבּה היא העונש!
אבל האמת שהשאלה המטרידה יותר היום היא, מה היה יחסו של אביו-סבו של בישאראת, "הצדיק" הכפרי – עבד אל-האדי, (וגם יחסו של בישאראת עצמו), אל דברי מוחמד כלפי היהודים ומעשיו - חיסול יהודי ערב. האם עבד אל-האדי ראה אותם כמופת מוסרי ולכן תמך ביוזמת מנהיגו מוחמד אל חוסייני להשמדת היהודים, או שראה את דברי מוחמד ומעשיו כלפי היהודים כגזענות ולכן התנגד להשתתפות מנהיגו מוחמד אל חוסייני בהשמדת היהודים? היחס המוסרי הזה הוא הקובע כאן את ההווה, ויקבע את העתיד.
 
שואת יהודי ערב
הגזענות הערבית-מוסלמית היא המקור לתהליך הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, ולתביעה לחיסול מדינת ישראל ולהשמדת היהודים. כשמוחמד יסד את "האומה המוסלמית" הוא ניסח תורה אנטי יהודית: "היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם לענותם ולהשפילם, ולהשמידם" (קוראן סורה 5 פסוק 60 סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29). "התנאי לגאולה ותחיית המתים הוא השמדת היהודים" [חדית'], בפועל הכריז מוחמד: "לא תהינה שתי דתות בארץ הערבים!" וביצע טיהור אתני בארץ עֲרָב. כשסירבו היהודים להתאסלם, הוא ציווה לרצוח את כל הגברים ולאסלם בכפייה את הנשים והילדים ולמכור אותם לעבדות. עד היום "עֲרָב" הינה הארץ היחידה בעולם שעל-פי החוק חייבת להיות "יודן ריין" – נקייה מיהודים. יהודי יכול לבקר היום באושוויץ, פונאר, טרבלינקה, אבל לא בגיא ההריגה של אַל-מַדִינָה.
בניגוד להיטלר, ששמר את תוכנית ההשמדה בסתר, החמאס מפרסם במצעו בגלוי את תוכניתו להשמדת היהודים: אמנת החמאס: (סעיף 7) (החמאס עלה לשלטון בבחירות חופשיות בקבלו אחוז גדול יותר של קולות מקרב הפלישתינאים משקיבלו הנאצים בגרמניה). אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית – פלסטין (חמאס) פלסטין, 1 במחרם 1409 להג'רה, 18 באוגוסט 1988 – "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא, רחמי אללה עליו שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: 'לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו'." ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם .
 בניגוד לגרמנים שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הגזענית-חסלנית הנאצית (למשל הסופר תומס מאן או הזמרת מרלין דיטריך) עד כה אין בנמצא עֲרָבי-מוסלמי, איש רוח או פעיל ציבור, ולו אחד, בכל רחבי העולם הערבי שהביע התנגדות לדברי מוחמד המצוטטים במצע הגזעני-חסלני של החמאס.
גרמניה עשתה חשבון נפש. העֲרָבים טרם עשו חשבון נפש. יהודי לא יכול לבקר עד היום בגיא ההריגה של אַל-מַדִינָה, מפני שהיא מוכרזת ע"פ החוק הנהוג בעֲרָב כ"יודן ריין".
שואת יהודי ערב משמשת עד היום כמודל מוסרי כאשר הערבים בכל העולם, גם ערביי ישראל, קוראים בהפגנותיהם: "ח'ייבַּר ח'ייבַּר יא יהוד, ג'ייש מוחמד ס-יעוד (خيبر خيبر يا يهود, جيش محمّد سيعود)" שפירושה: "ח'ייבַּר ח'ייבַּר, יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב!" דוברי ארגון חִזבאללה מזכירים את קרב ח'ייבַּר ומשווים את הצלחתו במאבקו במדינת ישראל להצלחה בקרב זה. רקטות פג'ר 5 שנורו ב-28 ביולי 2006 לעבר עפולה, ומאוחר יותר לעבר בית שאן, עפולה וחיפה נקראות על ידי חזבאללה "רקטות ח'ייבַּר".
 
http://www.youtube.com/watch?v=IAbI-DPXgEI&feature=player_embedded
 
שימו לב לצילומי שרידי מבצרי היהודים בח'ייבר:
http://www.youtube.com/watch?v=3GhcCdqCz5E&feature=player_embedded
 
האם עודה בישאראת בערכיו העכשוויים רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי או גזענות? לכל מה שיגיד היום יש משנה חשיבות כי אמנת "החמאס" הדורשת את השמדת היהודים לפי דברי מוחמד, מובאת מפי חסן אל בנא מייסד תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, תנועה העומדת על סף קבלת השלטון במדינה זו. לכן פנינו לעודה בישאראת שיהיה הערבי-המוסלמי הראשון בהיסטוריה שיצהיר בגלוי ובשפה הערבית כי הוא אינו רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים כמופת מוסרי – אלא כגזענות שהוא נלחם נגדה. בקשנו ממנו שיצהיר שתביעה לחיסול מדינה והשמדת עם היא גזענות! בכך כתבנו לו, תיבחן אם אתה תליין, או קורבן. גם שתיקה, עודה בישאראת, משמעותה הזדהות עם האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית.
שלא במפתיע עודה בישאראת לא ענה על המכתב, (שתיקה כהודאה דמיא) אולם במאמר נוסף הוא קבע כי "הנרטיב הפלסטיני ניצח". ("הארץ" 25.3.11) "הנרטיב הפלסטיני, שב-48' גורש עם, בכוח, ממולדתו, נצרב בתודעה הישראלית והעולמית. בפלסטין היה עם תוסס ושוקק חיים, ומעשה אכזרי גדע שיגרת חייהם של מאות אלפים, שהושלכו בברוטאליות, בלי רחמים ובלי חמלה, אל מידבר השכחה והאבדון."
אכן, אין מנוס מלהודות בכך, עודה בישאראת צודק, בגלל מחדלי היהודים הנרטיב הפלסטיני ניצח. עדות נוספת לכך היא נימוקי פרופ' זאב צחור מדוע נבחר ספרו של יורם קניוק "1948" ("תש"ח") לזוכה פרס ספיר. הנה הנימוק:
 "1948 הוא אוטוביוגרפיה פרטית בעלת השתמעויות קולקטיביות ולאומיות, שחודרת לזיכרון הפרטי של המחבר מזמן השתתפותו במלחמת השחרור כנער, כשמבעד לתיאורי המלחמה נסדקים עמודי התווך של האתוס הציוני..."
למרבה הצער בישראל של שנת 2011 – ספר ציוני לא היה יכול לזכות, מפני שאכן הנרטיב הפלסטיני ניצח. עמודי התווך של האתוס הציוני נסדקו.
[זו אחת הסיבות שסירבתי השנה לבקשת הוצאת כנרת זמורה ביתן להגיש את הרומאן שלי "ספר הגעגועים" לפרס ספיר. ידעתי היטב לאיזה סוג של ספרים, ש"סודקים את האתוס הציוני" – יש סיכוי סביר לזכות בפרס. – אב"ע].
למרבה הצער בישראל של שנת 2011 אין בנמצא ערבי אחד שיראה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות שיש לגנותה. וכמעט שאין גם יהודים שמבינים שזו אכן כוונתם של הערבים-המוסלמים.
 
ההונאה
פיליפ מולר יהודי מצ'כוסלובקיה, איש הזורוקומנדו [זונדרקומנדו?] באושוויץ, הצליח להינצל מ-5 חיסולים. בסרט "שואה" הוא מספר שמנגנון מכונת הרצח באושוויץ היה תלוי בכך שהאנשים לא ידעו לאן הם מגיעים, ומה מטרת המקום. לנאצים היה חשוב שלא לתת מסר לנרצחים שמא תתחולל פאניקה וישובש תהליך ההשמדה. חדר ההתפשטות הוצג כמרכז אינפורמציה. על הרצפה עמדו ספסלי עץ וווים לתליית הבגדים. השלטים הכריזו "נקי זה בריא," "התרחץ!" – צוות ההשמדה שזרק את גז הציקלון B ענד את סמלי הצלב האדום. הכול נעשה כדי למשוך את האנשים בשקט פנימה.
יום אחד הגיע טרנספורט מביאליסטוק. בחדר ההתפשטות פגש אחד מהזורוקומנדו אישה של חבר שהכיר מביאליסטוק והוא אמר לה: "עומדים לחסל אתכם, בעוד שלוש שעות תהיו אפר."
האישה האמינה לו כי הכירה אותו, והתחילה להתרוצץ ולספר לנשים האחרות: "יהרגו אותנו בגזים!"
האימהות עם הילדים לא רצו לשמוע, הן גרשו אותה, היא פנתה לגברים אך גם הם לא האמינו. לא רצו לשמוע: "בגללך עוד באמת ירצחו אותנו!"
היא נכנסה לשוק וצעקה וסרטה את פניה. הסוף היה שהגרמנים שלחו את כולם לתא הגאזים, והיא נשארה. עינו אותה קשה והיא הצביעה לעברו של איש הזורוקומנדו שסיפר לה. הגרמנים לקחו אותו והכניסו אותו ישר לתנור.
בניגוד לנאצים החמאס שקיבל רוב בבחירות מפרסם בגלוי את תוכניתו להשמדת היהודים, אבל היהודים אינם רוצים לראות את המציאות. בדיוק כאותם היהודים בחדר ההתפשטות באושוויץ. הכחשת המציאות מאפשרת להרגיש טוב עד הסוף.
 
חובת הלימוד של הנרטיב הערבי
כמורה להיסטוריה אני סבור שיש חובה ללמד על שואת יהודי ערב, על מלחמת השחרור וגם על הנאקבּה. יש כמובן להפריד בין שני תחומים שלעיתים קשורים זה בזה. יש להפריד בין תחום הלימוד, לתחום המפגן הפוליטי. לימוד הנאקבּה הוא חיובי. (אלמלא הפחד מנאקבּה נוספת היו כבר הערבים-המוסלמים עומדים עלינו לכלותנו כהצהרתם המפורשת כפי שעשה מוחמד), אולם הפגנה למען חיסול מדינת ישראל תוך הנפת דגלי האוייב, יש לאסור בחוק.
למרבה הצער, קבע ד"ר צבי צמרת יו"ר המועצה הפדגוגית במשרד החינוך שהמונח "שואה" מיוחד רק ל-6 המיליונים שנרצחו בשנים 39-45. ו"במשרד החינוך אין סבורים כי יש להכריז על יום זיכרון מיוחד לשואת יהודי ערב." כמו כן למרבה הצער ד"ר צמרת מסרב ללמד במערכת החינוך העברית את הנרטיב הערבי העומד על ארבע רגליים:
1. תורת מוחמד: היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם להשפילם, לענותם, ולהשמידם (קוראן, סורה 5 פסוק 60, סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29. חדית' אל-בח'ארי ומסלם).
2. האמנה הפלשתינאית (1964): בהתבסס על דברי מוחמד שעל היהודים להיות מושפלים תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי ולשלם ג'יזיה (מס גולגולת). (קוראן סורה 9 פסוק 29). קובעת האמנה הפלשתינאית שהיהודים הם רק דת ולא עם ולכן הם אינם זכאים לריבונות. לכן יש לבצע טרנספר של כל היהודים בישראל (למעט אלו שהיו בארץ לפני 1917) לארצות מוצאם.
3. אמנת החמאס (1988): אמנת החמאס קובעת שעל-פי האיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים.
4. חזון ערביי ישראל (2006): ערביי ישראל מגדירים עצמם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי." ערביי ישראל אינם מכירים בזכות העם היהודי למדינה: "הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית שנעשה בדמוקרטיה לשימור יהדות מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה." ומטרתם: חיסול המדינה היהודית.
לא יעלה על הדעת שתלמיד יהודי בבית ספר של מערכת החינוך של מדינת היהודים יישאר בור ולא יכיר באופן מלא את הנרטיב הערבי. "לא ניתן להבין את המציאות ללא ידיעת ההיסטוריה." תפקיד לימוד ההיסטוריה, הוא הבנת המציאות.