בראיון לאל-ג'זירה, לרגל חתימת הסכם הפיוס בין הרש"פ לחמאס, הבהיר מחמוד א-זהאר, ממנהיגי חמאס, שאירגונו לעולם לא יכיר במדינת ישראל ובזכותה להתקיים, מאחר ופלשתין היא חלק מן ההקדש המוסלמי. "אי אפשר לדרוש מאף פלשתינאי," אמר א-זהאר, "לוותר על זכותו על פלשתין, ומצד שני להסכים לזכותם של הפולנים, האתיופים והפלשמורה."

לקחי אוסלו וערפאת מחייבים אותנו להיות קשובים יותר לדברים שמנהיגי הפלשתינאים אומרים בערבית לבני עמם, מאשר לדברים שהם אומרים באנגלית ובעברית לעולם ולישראל. דבריו של א-זהאר חשובים מאוד, מאחר והוא היטיב לתמצת את הרעיון הפלשתינאי כולו על רגל אחת. משפט קצר אחד, מבהיר את מהות הסכסוך הישראלי ערבי, מסביר את הסיבה האחת והיחידה לכל המלחמות ואת הסיבה האחת והיחידה לכך שהשלום המיוחל בינינו לבין הפלשתינאים טרם הגיע וכנראה שלא יגיע בקדנציה שלנו.

הסכסוך אינו על מיקומו של הגבול, ולכן אין כל משמעות לשאלת מיקומו של הגבול לסיכוי לסיים את הסכסוך, לקרב את הסכסוך לסופו, להתקדם לשלום. שאלת מיקום הגבול רלוונטית לשאלות מדיניות, ביטחוניות, דמוגרפיות, יחסי חוץ וכו', אבל היא אינה מעלה ואינה מורידה כהוא זה בכל הנוגע לסיכוי לשלום.

הסכסוך נובע מהתנגדותם של הפלשתינאים לנוכחות יהודית בארץ-ישראל ובוודאי לריבונות יהודית בארץ-ישראל. זאת הסיבה לכך שהפלשתינאים (עוד לפני שהם שמעו שהם פלשתינאים) התנפלו על היישוב היהודי לראשונה כבר ב-1920, זאת הסיבה לכל המלחמות, זאת הסיבה לכך שהם דחו כל פשרה, מוועדת פיל (1937) ועד הצעות אולמרט, זאת הסיבה לכך שהם עומדים על טענת "זכות" השיבה שנועדה להביא קץ לקיומה של המדינה היהודית. בעיניהם, ארץ-ישראל היא הקדש מוסלמי ואין בה דריסת רגל למי שאינם מוסלמים.

מעניין לא פחות חלקו השני של המשפט, בנוגע לפולנים ולאתיופים. מרכיב מרכזי בשיח הפלשתינאי הוא הטיעון הזה. אחמד טיבי, לדוגמה, מרבה לכנות את היהודים בישראל "מהגרים" (אגב, לא נעים להודות, אבל קראתי ושמעתי לא פעם ישראלים יהודים המבטאים את הטיעון הגזעני אודות "המהגר ממולדביה", אביגדור ליברמן). מה משמעות הדברים?

משמעות אחת, היא שעל היהודים לחזור לפולין, לאתיופיה וכו'. אגב, יש לי בעייה – לאן לחזור? לפולין או לבוקובינה? או אולי להתפצל?

כדאי שנבחין גם במשמעות השנייה של הדברים. הוא לא דיבר על יהודים מפולין ומאתיופיה, אלא על "פולנים" ו"אתיופים", ולא בכדי. האתוס הפלשתינאי אינו מכיר בעצם קיומו של העם היהודי. מבחינתם היהדות היא דת, לא לאום. יש לכך משמעות עמוקה – אם קיים לאום יהודי, הרי שזכותו להגדרה עצמית שלו היא זכות טבעית שאינה ניתנת לערעור, כמו של כל עם ועם. איך ניתן להסביר את שלילת זכות קיומה של המדינה היהודית? באמצעות כפירה בעצם קיומו של העם היהודי.

בסיס המערכה לדה-לגיטיציה של מדינת ישראל, זכות קיומה וזכותה להגנה עצמית, הוא שלילת זכותו הטבעית של העם היהודי להגדרה עצמית. מסיבה זו, אין כל הבדל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות, גם כאשר היא נשמעת מפיהם של יהודים. מי שטוען שיש סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, אינו טוען לסתירה בין מדינת לאום צרפתית ודמוקרטיה ואינו רואה בעייה בקיומה של מדינה בריטית ודמוקרטית. הסתירה, כביכול, היא רק כאשר מדובר במדינת הלאום של העם היהודי. למה?

אחרי דבריו בערבית של מחמוד א-זהאר, התראיין ג'יבריל רג'וב בעברית (ב"קול ישראל"), וכשנשאל על דברי א-זהאר הוא המליץ לנו: "חבר'ה, אל תתייחסו לשטויות האלה."

אחרי 18 השנים האחרונות – למי הייתם מאמינים?

אהוד: ערביי ארץ-ישראל לא התנפלו בפעם הראשונה על היהודים בארץ-ישראל ב-1920. יש הרבה דוגמאות קודמות למן ראשיתה של העלייה הראשונה וגם הרבה לפניה.