1. סמל השחרור של האביב הערבי בכיכר תחריר – אונס "יהודייה"
מרים חנה (בצרפתית: מָרִיאָן Marianne) היא דמות אלגורית שמקורה במהפכה הצרפתית והיא מסמלת את החירות והתבונה. השם "מריאן" משמש ככינוי לאומה הצרפתית. הזיהוי בין המהפכה לבין דמות הנשית ההולכת בחזה חשוף החל כבר למחרת נפילת הבסטיליה ב-14 ביולי 1789. לאחר ביטול המלוכה החליט הקונבנט, בעקבות הצעת האב גרגואר, כי דמות החירות תיכלל בחותם הרשמי של הרפובליקה, ותחליף לפיכך את דמות המלך כסמל השלטון.
אישה משמשת גם סמל למהפכת "האביב הערבי". העיתונאי תומס פרידמן מציע לפלסטינים לאמץ את דוגמת ההפגנה בכיכר תחריר, ואכן המראה המרהיב של כיכר השחרור בלב קהיר, בשעת לילה ב-11 בפברואר 2011, יישמר עוד שנים בזיכרון התקשורתי והפוליטי בכל העולם: מאות אלפים שרים, צועקים, רוקדים, מניפים דגלים וחוגגים את ניצחון המהפכה העממית, בהגיע הידיעה על התפטרותו של הנשיא חוסני מובארכ.
אבל העדשה הרחבה, שהציגה במבט-על את האוקיאנוס האנושי הצוהל, החמיצה את אחד הרגעים הקשים שהתחוללו בכיכר באותן שעות. ממש בלב החגיגה התנפלו עשרות, אולי מאות ערבים על לארה לוגאן בת 39, כתבת החוץ הבכירה של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS, שהיתה שם כדי להכין כתבה למגזין החדשות "60 דקות". ההמון "המהפכני" הסוער צעק: "יהודייה! יהודייה!" – "המהפכנים" היכו אותה, הפשיטו אותה, ואנסו אותה.
לוגאן, נחלצה בנס רק בזכות כמה נשים מצריות וחיילים או שוטרים שהבחינו בתקיפה וחילצוה מהאנסים. לוגאן הועברה לבית-המלון שבו שהתה ולמחרת בבוקר הוטסה במהירות חזרה לארצות-הברית, שם טופלה בבית-החולים. כל ערוצי התקשורת הדגישו שלוגאן, ילידת דרום-אפריקה, אינה יהודייה ולא ברור מדוע זוהתה כך על-ידי תוקפיה... לכולם היה ברור שלו היתה יהודיה זה היה מגיע לה...
 
2. גולדה לא הזדעזעה
גולדה משום מה לא הביעה זעזוע. ואיני מתכוון כמובן לגולדה מאיר ז"ל שבוודאי היתה מזדעזעת מהסיפור, אלא לגולדה שמיפיצקי הידועה יותר בשמה זהבה גלאון. הסיפור המזעזע הזה אינו נדיר באזורנו, כאשר "פעילות שלום" ישראליות ומערביות מוצאות עצמן מותקפות מינית בידי צעירים ערבים במהלך הפגנות הזדהות איתם. מקרים אלו מושתקים. זהבה גלאון שותקת. זה מפריע לה לאג'נדה הפוליטית.
 
3. אישה ערבייה פסולה גם היא
ביום העצמאות הישראלי השתתפו כ-15 אלף ערבים בעצרת ופסטיבל "יום נאקבה" מוקדם בגליל המערבי, ליד כפרי העקורים א-דאמון וא-רויס. את האירוע אירגנה "הוועדה להגנת זכויות העקורים" והוועדה העממית המקומית, בתיאום עם ועדת המעקב העליונה. בין המשתתפים – חברי כנסת ערבים ובכירי התנועה האיסלאמית, בהם ראש הפלג הצפוני, שייח ראאד סאלח. המשתתפים הניפו דגלים פלסטיניים ושלטים ובהם סיסמאות נגד הכיבוש של 1948. הם מנו ערים כמו כפר סבא, פתח תקווה ואחרות בתוך הקו הירוק, כן הובעה תמיכה בהסכם הפיוס בין חמאס לפתח.
והנה מיד כשהזמרת אמל מורקוס עלתה לבמה, החליטה התנועה האיסלאמית בראשות סלאח ראאד לפרוש מהעצרת. "מצער מאוד שבגלל היותי אישה חלק מהמנהיגים עזבו. קול הנשים שהפכו פליטות ב-1948 היה יותר חזק מקולותיהם של אחרים המנסים לקפח אותנו," אמרה הזמרת. אבל מה לעשות, גברת מורקוס, ה"חוגגת" את הנאקבה הינה לא מספיק כשרה ללאומנות הערבית. גברת מורקוס אינה רק אישה, היא גם נוצרייה...
 
4. עונש מוות ל"נואפת" יהודייה-ישראלית באיראן
מאיראן נמסר שאדיבה מירזה סולימן קלימי (55) יהודייה, ילידת ישראל ממוצא איראני, הוצאה להורג בתלייה באשמת ניאוף. עימה נתלה בחודש מארס גם בן זוגה, איראני ממוצא ארמני-נוצרי. לא שמענו זעזוע מזהבה גלאון.