"וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מלכים א', פרק טז, כד).
יום חמישי 11.5.11 יום יפה, קצת קריר. נסענו לשומרון. בדרך נזכרנו בהימנון "השומר הצעיר" משנות השלושים של המאה הקודמת: "הולכים אנחנו לשומרון ובלבותנו גיל ורון / מי מכם ינחש מה עוד בלבנו יש / הלוך נלך אל השומרון." אנשי "השומר הצעיר" שרו על "עין שמר" הפעם אנחנו בשומרון האמיתי. כביש חוצה שומרון פתוח לכיוון השומרון. למלא רוחב העין מטעי זיתים. מה עושים עם כל כך הרבה זיתים? הכול ירוק ופורח. חיש קל מגיעים לאריאל. בתים עם גגות אדומים. עיר מטופחת. עוברים את בנייני "המרכז האוניברסיטאי אריאל". ליד המלון אוספים את המדריך חיליק אברג'יל. חיליק, מנהל בי"ס שדה עפרה ומנהל אגף הכשרה ופיתוח תכנים, מתמקד בהדרכות בבנימין, שומרון, יהודה ובקעת הירדן בדגשים פיזיים, ביטויים, אנושיים ואקטואליים. בחור לבבי, חבוש כיפה סרוגה. מרוקאי עם סגנון דיבור אשכנזי והומור פולני. כל הבדיחות רק על פולניות. תרמיל על שכמו, ותנ"ך מהוה בידיו. אף מילה על פוליטיקה.
שילה – מגיעים לישוב שילה. הישוב סמוך לאתר המקראי של שילה הקדומה. היישוב נוסד על ידי שני גרעיני ההתיישבות הראשונים של גוש אמונים. הגרעין, שמנה מיספר משפחות, בחורי ישיבה וזוגות צעירים ורווקים, ניסה פעמים אחדות להתיישב במקום, אולם פונה כל פעם מחדש על ידי הצבא. בינואר 1978 הוצבו ביישוב מיספר קאראוונים תחת מסווה של מחנה חפירות ארכיאולוגיות, לפי החלטתו של שר החקלאות דאז, אריאל שרון. ובשנת 1979 הכירה הממשלה במחנה כישוב. הישוב נראה משגשג. חקלאות ותעשיה פורחים. למרגלות היישוב נמצא מרכז המבקרים "תל שילה". חיליק אברג'יל המדריך אוחז בידו את ספר התנ"ך הקטן והמהוה ומסביר את סיפור המקום בידע וברגש. העיר שילה שימשה כמרכז הדתי והפולחני של שבטי ישראל והבירה בפועל. בשילה הוקם אוהל מועד. שם שכן המשכן במשך 369 שנים ואליה היו עולים לרגל. בשילה גר אלקנה עם שתי נשותיו חנה ופנינה. חנה העקרה עלתה לשילה לזבוח להשתחוות ולזבוח לה'. ונפגשה עם עלי הכהן. כיוון שהיתה עקרה, התפללה חנה לבן והבטיחה שתקדיש את חייו לעבודת ה'. עלי רואה אותה, ובסופו של דבר מבטיח לה כי בקשתה תתגשם, והיא יולדת את שמואל שמשרת את עלי ונהפך לנביא. חיליק ממשיך ומספר על ניצחון הפלישתים באבן העזר. ארון הברית נלקח בשבי. אחד מחיילי ישראל רץ לשילה לבשר לעלי הכהן את הבשורה המרה, ועלי כששמע שנשבה ארון האל, נפל מהכיסא, שבר את מפרקתו ומת. "המורה שלי לתנ"ך ברכה," הדגיש חיליק, "הזהירה תמיד לא התנדנד על כסא..."
לאחר סיור בתל העתיק, שעד כה לא נמצאו בו שום שרידים מהמשכן. עברנו לאולם בו יש מצגת על ההיסטוריה של המקום ושיחזור מיניאטורי של המשכן.
המשכן המקורי נבנה מעצי-שיטים עומדים. אורכו 30 אמה ורוחבו 10 אמות (15x5 מ'). תקרת-המשכן היתה עשויה, כדרך אהלי-הנוודים במדבר, מספר שכבות: 'משכן' – מחוטי-בד, 'אוהל' – משיער עזים, ו'מכסה' – מעורות אילים מאודמים ועורות תחשים. היה זה מבנה-עץ מתפרק, שליווה את בני ישראל בכל שנות נדודיהם במדבר, ואף לאחר מכן, עם כניסתם לארץ. המשכן, בהיותו בנוי עץ, התקיים משך 110 שנה (39 במדבר, 14 בגלגל, 57 בנוב ובגבעון), עד להקמת המקדש.
דגם המשכן – דגם המשכן בנוי בקפדנות מרובה. עמודי העץ המקיפים אותו מצופים בזהב. בתוכו מנורת הקנים, שולחן לפחם הפנים, ארון הברית ועליו הכרובים. הכל מדויק מלבד שחזור הכרובים. זיוף קטן. הכרובים משוחזרים כשני זוגות כנפיים נפרדים משני הצדדים. זה לא זהה למקור. תיאור הכרובים נמצא בתלמוד. (בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א) אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן : ראו חובתכם לפני המקום כחובת זכר ונקבה. הרמב"ם מסביר (הלכות איסורי ביאה פרק א הלכה י) המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה, והמכניס כל האבר הוא הנקרא גומר. הכרובים במקור מתוארים כיצורים הנדמים לשני שוורים עם כנפיים המקיימים יחסי מין. בעת ההיא כשלא היו קיימים סרטים או תמונות פורנוגראפיות, ניתן היה להבין את התפעלות העם מהמראה להם נחשפו כאשר גוללו את הפרוכת. מראה כזה לא חינוכי להראות לקהל הדתי של ימינו.
אהבה – כזכר לחג ט"ו באב שהתקיים מימים ימימה בשילה הקדומה, ובו יצאו בנות שילה לחול במחולות בכרמים, חוגג גם כיום היישוב את ט"ו באב כחגו, ובו מתקיימים יריד ופעילויות, אבל למחול בין הכרמים מוזמנות נשים בלבד. אין צורך לשחזר את העבר במדויק, הדתיות העכשווית אינה מאפשרת לקיים מחולות משולבים בין גברים ונשים ביחד בין הכרמים.
בית הכנסת "משכן שילה". ביהכ"נ משכן שילה בישוב בנוי עם אלמנטים ארכיטקטוניים מן המשכן, וחלק מכליו: בית-הכנסת פונה, כמקובל כיום, לכיוון ירושלים, דרומה, בניגוד למשכן-שילה, שצירו היה ממזרח למערב. על-מנת לאפשר כניסה מירבית של אור פנימה אל הופרדו ה"קרשים" זה מזה. נוצר כאן מצב של עמוד-"קרש" ולאחריו רווח לכניסת אור, ושוב עמוד-"קרש", וחוזר חלילה. העמודים בתוך ביה"כ עשויים עץ כפי שהיה במשכן במדבר, בגלגל, בנוב ובגבעון. בחזית המבנה "מזבח" לקריאת-התורה. ארבעת העמודים בין ה"קודש" ובין "קדש הקדשים". ארון-הקודש דמויי ארון-הברית, ומעל כיסויי-המשכן השונים, הרומזים לכיסויי ה"משכן", ה"אוהל".
הימנון שילה – ביציאה משילה משמיע לנו חיליק את הימנון שילה. ההימנון הוא השיר היפה "עקרה" של רחל, על פי הלחן של יהודה שרת:
 
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה
לוֹ.
 
האם תשרוד שילה או תיכבש מחדש על-ידי אלו שאימצו את שם הפלישתים שכבשוה בעבר – הערבים-הפלישתינאים?
 
ממשיכים בנסיעה. עוברים דרך הישוב הערבי חוורה. הנסיעה איטית בין כלי רכב ערבים. בדרך מוצבות מודעות בעברית, לעתים קלוקלת, המזמינות למסעדות, מוסכים, וחנויות שונות. לא נראה שכעת באים לקוחות יהודים, ואולי כן. הבתים נראים מטופחים למדי. היישוב איתמר נראה במעלה הגבעה. יישוב נאה. ממרחק די רב מעבר לגיא עמוק ברכס הגבוה, מתגלה היישוב עוורתא. ממבט-על נראה שאמגד וחכים עוואד, בני הכפר, עשו מסע לא קל ופשוט כדי לרצוח את בני משפחת פוגל, הם עברו דרך ארוכה מפרכת עד שהגיעו לאיתמר וחזרו לכפרם.
אלון מורה – מגיעים לאלון מורה. "יהיו עוד הרבה אלון מורה," ניבא בזמנו בגין. אין הרבה. הישוב, אחד הותיקים שבשומרון, נראה מוזנח ומאוד לא מטופח. בתים רבים נראים נטושים. אחרים בעלי טיח מקולף ללא גינון ונוי. זהו יישוב קצה מבודד וכנראה שלא רבים רוצים לשבת בו. חוצים את הישוב ועולים לפסגת הר כביר.
הר כביר – נוף מרהיב. 792 מטר מעל גובה פני הים. אדם זרטל סבור שכאן הוא מיקומו האמיתי של הר גריזים הנמצא מדרום מזרח להר עיבל. מהר כביר, לפי הסברו, ניתן לראות בבירור את המזבח על הר עיבל, כיוון שהוא נראה על רקע קו ההר, ואילו השומרונים, אימצו את השם "גריזים" להר הלא נכון.
בני קצובר הבלתי נלאה מדבר בפני צוות צילום על רקע הנוף. אנחנו לא מקשיבים וממשיכים הלאה. ממזרח נראים הרי הגלעד. משם, מדרך "מבוא השמש" הגיעו בני ישראל אל הארץ. רואים בבירור את בקעת הירדן ואת כביש אלון. האם ניתן יהיה להשאיר בתחומי המדינה את אלון מורה עם בקעת הירדן?
בצפון ניתן לראות את הר הגלבוע, גבעת המורה והתבור. מאיר יעקובי מבחין בשיפולי גבת שבעמק יזרעאל. מלמטה נשקף נחל תרצה עם המעיינות הנפלאים השזורים לאורכו. ביקרתי במעיינות בעבר. לפני האינתיפאדה הראשונה היה ניתן לבקר בלי חשש במקום. היום המקום הוא שטח A וסגור ליהודים. במקום נבנו מספר פארקי מים והוא פתוח לערבים בלבד, גם לערביי ישראל. האיחוד האירופי מממן שיירות של נופשים ערבים אזרחי ישראל למקום. המטרה לעודד את הכלכלה הפלשתיניאית בשומרון, ואת אחדות העם הערבי-פלשתינאי. מה לא עושים האירופאים כדי לערער את המדינה היהודית.
בילאל איבן רבאח – מעל הפסגה הגבוהה של הר כביר קבר שיח'. לפי המסורת המוסלמית זהו אחד הקברים המיוחס לבילאל איבן רבאח. בילאל היה עבד כושי של מוחמד שהיה בעל קול רם וחזק ולכן שימש למוחמד כמואזין הראשון. לכל אלו הסובלים מעוצמת הרעש הבוקעת מהמסגדים בקרבתם הייתי מציע להיאבק למען שינוי החוק בארץ כך שעוצמת הרעש של כל מסגד בארץ לא תעלה על עוצמת קולו של עבד כושי.
שכם – נוסעים לשכם. התקופה קציר חיטים. רואים פלחים ערבים מאלמים אלומות במגל. חורשים עם סוס. תמונה תנכ"ית. במחסום בפאתי שכם, לפני העלייה להר גריזים, תרגיל צבאי. קבוצת חיילים מחופשת למפגינים ערבים-פלשתינאים מתנפלת על חיילי צה"ל שהודפים אותם אחור. עולים להר. שכונת השומרונים על ההר, "הרגריזים" בפי השומרונים, חדשה יפה ומטופחת. אחרי האינתיפאדה הראשונה הם נאלצו לעזוב את שכם ולעבור למעלה. הם הסתייעו בישראל שעודדה אותם ומימנה אותם. המטרה להמשיך ולשלוט על הר גריזים, מהצד השני הר עיבל. עליו בסיס של חיל האויר, בתווך העיר שכם.
מוזיאון השומרונים – מוזיאון השומרונים – גריזים, נמצא במרכז שכונת השומרונים, "לוזה" על הר גריזים, מול בית הכנסת השומרוני. המוזיאון מנוהל על ידי הכהן יפת בן אשר ומוצגים בו ממצאים מגוונים על התרבות השומרונית: ספר תורה שומרוני, תערוכה מתמדת של כתבי-יד , פרוכות קיר, סוכה שומרונית ודגמים של הר גריזים. המוזיאון השומרוני על ההר הוא פרויקט פרטי של הכהן יפת. הכהן יפת גבר גבוה רזה, ומרשים, בעל זקן, לבוש גלימה אפורה ארוכה עד כפות רגליו, ולראשו תרבוש אדום, מרצה על תולדות השומרונים. שפת אימו ערבית והוא מתקשה מעט בעברית. "בערבית קוראים לי חוסני," הוא מסביר. השם שומרונים לא בא מהשם שומרון, אלא מהשם "שומרים", שומרי תורה.
לשומרונים ספר תורה הכולל גם את ספר יהושע. (בניגוד ליהודים שהחליפו בבבל את הכתב העברי בכתב האשורי המרובע, ספר התורה השומרוני כתוב בכתב העברי העתיק). ההבדל העיקרי שבנוסח היהודי כתוב: "וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל" (פרק כ"ז, א'-ח') בנוסח השומרוני כתוב: "הר גריזים".
 הכהן יפת קורא פסוקים בעברית במבטא שומרוני. הם מזכירים לי עברית במבטא תימני. הוא מציג את תרשים 26 הדורות שעברו מהאדם הראשון עד משה – הבסיס המשותף לעם היהודי ולעדה השומרונית. ואת רשימת 136 הכוהנים הגדולים של העדה השומרונית מאלעזר הכהן ועד היום. לפי דברי ימי השומרונים, ניצב המשכן על הר גריזים במשך 260 שנה, כל תקופת השופטים. עד שעלי הכהן, שהוא מבני איתמר בן אהרן מקים משכן משלו בשילה.
עיקרי האמונה השומרונית: 1. אמונה באל אחד, 2. במשה בן עמרם, 3. בתורה, 4. בהר גריזים, 5. ביום נקם ושילם. מסירות הנפש של העדה מתבטאת ביום הכיפורים. בניגוד ליהודים, מתגאה הכהן יפת, השומרונים מענים עצמם בצום מגיל שנה ומעלה.
לעדה בעייה קשה של מחסור בנשים (לא ברור למה). הם מייבאים נשים יהודית, רוסיות, אוקראיניות ומוסלמיות מאזרביג'אן. אם יהיו מוסלמיות משכם יבוא עלינו הסוף, מסביר יפת. (יפת לא מספר על הבעיות הגנטיות הקשות שיש בעדה כתוצאה מנישואי קרובים ועל כך שכ-12 אחוז הם בעלי מום. דם חדש מן הסתם יפתור את הבעיות). קל מאד להשתמרן צריך רק לקבל את עקרונות הדת. ואחרי שנה משתמרנים. הכהן יפת מזכיר את ידיד השומרונים נשיא ישראל השני יצחק בן צבי שעזר להקים את שכונת השומרונים בחולון שם נמצאת מחצית העדה.
לאחר ההרצאה עונה הכהן יפת לשאלות. אני מציג שלוש שאלות: הכהן יפת לא הזכיר את העובדה שבשנת 1624 קרה אסון גדול לשומרונים. שלמה בן פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מת ליד עזה ללא צאצאים כך שלא נותרו לשומרונים כהנים. ולכן הם נאלצו להסתפק בלוויים בלבד. מתוך גאווה "כוהנית" אני שואל את הכהן איך הם מתרצים מבחינה הלכתית את העובדה שאין להם כהנים כי כולם לוויים.
יפת מתחמק מהשאלה ואומר שגם הלוויים יכולים להיות כוהנים.
אני שואל אותו שאלה נוספת – האם הם מתירים ריבוי נשים ככתוב בתורה.
הוא עונה שלא, גם כך חסרות להם נשים...
אני מקשה עליו. רק היהודים תחת שלטון הנוצרים חויבו באיסור ביגמיה בגלל האיסור הנוצרי, ולכן במקור התקבל חרם דרבנו גרשום רק על האשכנזים. היהודים תחת האיסלם המשיכו לקחת עד ארבע נשים כמקובל באיסלם.
הוא עונה שיש להם תורה שבע"פ שאוסרת זאת, אבל לא מפרט.
שאלה נוספת שאני שואל היא מדוע לא הצליחו הקהילות השומרוניות הגדולות מחוץ לארץ (בניגוד לקהילות היהודיות) להתקיים.
הוא עונה שפשוט התבוללו. חלק ניכר מהמשפחות הערביות בשכם הם ממוצא שומרוני. זו שאלה היסטורית מעניינת: את היהודים הצילה הגלות. מדוע הצליחו הקהילות היהודיות בגולה לשגשג ולפרוח וכל הקהילות השומרוניות נעלמו לחלוטין? מן הסתם היהדות התאימה את עצמה טוב יותר לתנאים המשתנים בכל ארץ.
אישה "פולניה" ספק שואלת ספק נוזפת בכהן יפת על יחסה של קהילת השומרונים לסופי צדקה ולמשפחתה.
הכהן יפת כמעט מתנצל בתשובתו. מעניין מה היה יחסה של אותה "פולניה" אם בתה היתה מחליטה להשתמרן? ניתן להבין אותו. כל הקהילה השומרונית מונה כעת כמניין קיבוץ אחד. ובזמנו הרי היה יחס קשה ביותר לכל עוזב קיבוץ, קל וחומר כאן כשמדובר בעדה – עם שכמעט נכחד. השומרונים עברו אסונות גדולים יותר מהשואה של העם היהודי. הם מרדו כשמונה מרידות קשות ונטבחו קשות על-ידי הביזנטים, והמוסלמים כך שכמעט נכחדו. במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש. ב-1919 דיווח של נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150. במחקר שנערך ב-2003 ומיפה את כל השומרונים נספרו 654 שומרונים, מתוכם כ-30 נשים ממוצא יהודי שנישאו לשומרונים (כמעט כולן בחולון). הפורשים מהקהילה אינם נספרים במניין השומרונים. בשנים האחרונות, מסביר יפת רק 10 שומרונים עזבו את העדה.
אי אפשר שלא להעריץ את המאבק ההרואי של השומרונים להישרדות. הם עברו אסונות גדולים יותר מהשואה של העם היהודי. אפילו היהודים התנכלו להם. הורקנוס הרג בהם והרס את בית מקדשם על הר גריזים.
אין תורה בלי לחם – הכהן יפת ממליץ לנו על הטחינה המשובחת שהוא מייצר מתחת לביתו. במרתף הגדול כמה מכונות קלייה. ריח קליית השומשום משכר. צנצנת טחינה גולמית טרייה, מחירה עשרים שקלים.
בית מטבחיים – אנחנו עוברים את מתחם הקרבת זבח הפסח החדש של השומרונים. מדי פסח מתאספת בו העדה כולה. משחזרים את יציאת מצרים. "וככה תאכלו אותו, מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם." למטה בורות לדם, מעליהם קורות ברזל עליהם תלויים האנקולים לתליית הבשר. היהודים רק מזכירים את יציאת מצרים. השומרונים משחזרים אותה. ככהן איני יכול שלא לחשוב מה הייתי עושה בימים ההם בזמן קיום המקדש כאשר מקצועו של הכהן היה קצב והמקדש היה למעשה אטליז או נכון יותר בית מטבחיים ענק. עדיף המצב הנוכחי ואולי עשה הקב"ה צדקה עם ישראל כשהחריב את המקדש. היהדות נעשתה רוחנית יותר. עדיפה השקפת הרמב"ם שלדעתו אין בקורבנות מטרה בפני עצמה, ותכליתם רק לתת לאלו הרגילים להקריב קורבנות לעבודה זרה, אפשרות להקרבת קורבנות במסגרת האמונה בה'. כדי למנוע מהם עבודה זרה. (רמב"ם מו"נ חלק שלישי פרק לב).
יפה עשו חז"ל ביבנה כאשר החליפו את הקורבנות בתפילות. פסח השומרוני עוטה הוד קדומים זכר לימים עברו. אבל סדר הפסח היהודי יש בו עידון ויופי. סדר הפסח היהודי הוא בעצם סימפוזיון יווני. היוונים היו נוהגים לשבת בהסבה לאכול, לשתות, ולדון בפילוסופיה. היהודים בהשפעתם יושבים מסובין אוכלים שותים ודנים ביציאת מצרים. עדיף זה משחיטת כבשים המונית.
תצפית – ממשיכים לפסגת ההר לתצפית על שכם. על הפסגה שרידי כנסיה נוצרית מהתקופה הביזנטית. כנסיית מרים (תיאוטוקוס – יולדת האל). מתחתיה מצויים אולי שרידי המקדש השומרוני שלפי יוספוס נבנה על-ידי סנבלט החורוני על-פי הדגם של בית המקדש בירושלים, על דעת המלך דרוויש, ונהרס ע"י הורקנוס. בינתיים לא חופרים במקום.
מההר נשקף ארמון ענקי ומפואר שאין כדוגמתו בכל הארץ. זהו ביתו של מוניב המצרי (אל מסרי). אל מסרי, מיליונר פלישתינאי שהונו מוערך ב-500 מיליון דולר, בנה העתק מושלם של וילה קפרה "לה רוטונדה", שנמצאת ליד העיר ויצ'נצה באיטליה, אותה בנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלדיו, אבי האדריכלות הקלאסית. הווילה המקורית, בה ביקרתי לפני כמה שנים, צנועה, בנויה על אדמה שטוחה המוקפת בתים. כאן הארמון מבודד על רכס ההר ומנקר עיניים. מהצד השני נשקפת שכונת בלטה הצפופה והענייה, שבעבר היתה מחוץ לעיר והיום העיר התחברה אליו.
אשמת שומרון – מהתצפית על ההר נראים היישובים היהודים והערבים באזור. היישובים היהודים והערבים לפותים זה בזה ללא אפשרות הפרדה. מלמעלה מתגלית הגאונות המדינית של יגאל אלון שאיבחן כבר לפני שנים את הבעייה. עדיף לא לבנות יישובים יהודים בין האוכלוסייה הערבית הצפופה, אלא רק בבקעת הירדן הריקה הנחוצה לביטחון ישראל. למרבה הצער תופס כאן הכלל העתיק "תפסת מרובה לא תפסת," מירב המאמצים להתיישבות נעשו על ההר במקום בבקעה. ההתיישבות היהודית בבקעת הירדן, במקום שאין ערבים, חלשה ומעטה וספק אם תחזיק מעמד.
הישרדות – השומרונים יישרדו בהר גריזים. גם המתונים ביותר בקרב הערבים עומדים על הדרישה הגזענית שלא ישאר אף יהודי בשטחם. הנוצרים גם הם נעלמים בהדרגה משטחי הכיבוש הערבי. בגלל המיספר הזעיר של השומרונים הם אינם מהווים סכנה כלשהי והערבים יהיו מעוניינים בהמשך קיומם אצלם כעלה תאנה ליחסם הסובלני כלפי מיעוטים. איני יודע אם יישארו יהודים בשומרון. השומרונים מן הסתם יישארו.
חזרה – הדרך חזרה עוברת מהר, תוך כחצי שעה אנחנו ליד המחסום, ליד הקו הירוק, הפעם מורשים להיכנס רק ישראלים. שפלת החוף צפופה וסואנת. מגיעים לתל אביב, גם הרכבת נוסעת. נגמרה השביתה.