על ספרו של ניל שטראוס, "המשחק – עולמם הפרוע של אמני הפיתוי"
מאנגלית גיא הרלינג, כנרת 2010, 446 עמ'
אני בוש ונכלם על כך שקראתי ספר זה עד תומו, למרות שהתעניתי בכל אחד מ-446 עמודיו. וכל כך למה? משום שסברתי כי מדובר בתופעה חברתית שאני חייב לרדת לסודותיה – סוף סוף מדובר בספר שהיה לרב-מכר היסטרי בארצות הברית , ומכר מיליוני עותקים בעולם כולו.
מהפתיח ברור שהסיכום המהיר שלי לספר זה לא יהיה בדיוק מאוזן, אך מה לעשות – לא מדובר במחקר המתיימר להיות אובייקטיבי, אלא ברצנזיה שבדרך הטבע נועדה לחשוף את דעתו האישית של כותבה – בתקווה שהקורא סומך עליה.
ובכן, מה מדובר בספר? ניל שטראוס הוא הגיבור הראשי, בעל מראה לא מצודד (שיער קלוש, נמוך, משקפיים), מחליט לחרוג ממעמדו כ"חנון" שעד גיל מאוחר יחסית לא היו לו שום קשרים רומנטיים עם בנות, והוא מצטרף לסדנת פיתוי בראשותו של אמן פיתוי בשם אריק פון מרקוביץ, שכינויו הוא מיסטרי. אל הסדנה מצטרפים לוזרים מכל העולם, והם עדים לכישרון הבלתי מצוי של מיסטרי לשבות את ליבותיהן של בחורות על הבר, גם של אלו שיש להן חבר. בין המתפעלים, חוץ מניל, שמעתה יכונה סטייל, גם אקסטראמאסק, שמעולם לא נישק בחורה ו"סוודר" (כינוי שנדבק בו בגלל הסוודר המכוער שלבש), חנון קירח בן ארבעים מאוסטרליה, גרימבל הגרמני ואחרים.
ובכן, מהם הטריקים של מיסטרי?
קודם כול, צריך להראות עניין בכל החבורה שיושבת על הבר, ולא בבחורה שסומנה כמטרה. משפט פתיחה מקרב: "אם לא הייתי הומו – הייתי מתחיל איתך" או "אתן מאמינות בכישוף?" – "מסכימות שאערוך לכן מבחן אם אתן החברות הכי טובות?"
בהמשך רצוי להראות להן קסמים (מיסטרי עצמו קוסם!), לקרוא בכף היד. כדאי לסגל את המבט של השחקנים ג'יימס דין ומרלון ברנדו ("מרד הנעורים", "חשמלית ושמה תשוקה"). לאחר ההתקרבות כדאי להגניב מילים כגון: "אני לא קל להשגה." שאלה שממיסה בנות: "האם תצאי עם בחור שעדיין מעוניין באקסית שלו?" כדאי להשתמש בתכסיס "התשליל" – לומר משהו לא מחמיא דווקא לבחורה מצודדת.
איך מצטייד המפתה?
 רצוי לבוש שמושך תשומת לב – לבוש צעקני, פירסינג מזויף. בחור מקריח צריך לגלח את הראש, רצוי ניתוח לייזר על פני משקפיים, וכן – הלבנת שיניים. צריך להצטייד בעט כדי לרשום מיספר טלפון (שלב ראשון בהישגו של המתלמד!) צריך להכין כדור מוך קטן שכביכול מצא המפתה על בגדה של בחורה המשמשת כמטרה.
ובין הלאווים – "לא תעשה!" – אסור לגשת אל בחורה מאחור; אסור להתקרב אל בחורה בלי מסטיק בפה כדי לא להדיף ריח רע.
מיסטרי נודד עם הסדנאות שלו בכל העולם. ניסיתי לעקוב אחרי הנדודים, ואינני בטוח שקלטתי את כולן: ארצות הברית וקנדה, בלגרד, מולדובה, אודסה, אוסטרליה, בוקרשט וכו'. חלק מתלמידיו של מיסטרי הופכים בעצמם לאמני פיתוי, מתחרים בו ואף משתדלים להיפטר ממנו. בין המתחרים: רוס ג'פריס, פאפא, הרבל, ג'אגלר, וניל עצמו.
יש תיאור גרפי של ההישגים השונים של הפתיינים, ובעיקר של המשגלים שלהם – המקומות והתנוחות – אבל הכול בצורה טלגרפית, כך שקשה לומר שהקורא זוכה לאיזו הארה ארוטית מהספר הזה. מספר פעמים בספר מובאות רשימות של בחורות שנפלו שדודות בזרועותיהם של הפתיינים (ראו דוגמאות בעמ' 213, 217, 234, 276, 289, 396). גם סליבריטאיות נופלות שדודות – מוזכרות בספר פריס הילטון, קורטני לאב ובריטני ספירס, וכן, ניל (שהוא עיתונאי וסופר בספר ובחיים) מראיין את טום קרוז (עמ' 249, 308, 316).
הפיתוי הרגיל כבר לא מספק את הפתיינים, והם חותרים לאקסטרות: מיסטרי, למשל, מפנטז על שתי בחורות דו-מיניות (אחת בלונדינית והשנייה אסיאתית) אשר יתעלסו עימו, וכן יתעלסו ביניהן ובין עצמן.
וכיצד מתוארות הבחורות בספר? ובכן, הן בעצם תאבות סקס, אבל רק פתיין בעל התכסיסים הרעועים דלעיל מצליח לכבוש אותן. הייתי אומר שהן יוצאות לא פחות רע מהפתיינים עצמם – כל הגיבורים והגיבורות הם אנשים שטחיים להחריד! אגב, במקומות שונים בספר מכונה הבחורה שהיא מטרה לפיתוי בשם "סֶט" – בתרגום חופשי – מערכת – לא בן אדם, אלא מערך שיש להכניע.
האלכוהול נשפך בספר הזה כמים, וגם סמים לא חסרים. מיסטרי וחבריו מתגוררים בטירה מפוארת שהייתה שייכת פעם לדין מרטין, הם נוסעים, כאמור, בכל העולם, ונשאלת השאלה מניין הכסף? הסדנה אמנם עולה בין 600 דולרים ל-1500 דולרים, אבל מיספר המשתתפים הוא בדרך כלל מצומצם, ולפי חשבוני זה לא מכסה אפילו את הוצאות הטיסה. טוב – ניל שטראוס לא חתם בשום מקום שהוא חייב לענות על כל השאלות שלי...
והסוף? הסוף טוב, ובעיקר אמריקאי מאוד – רוב הגיבורים הראשיים מתמסדים: מיסטרי, שעבר מספר משברים אובדניים, מציע נישואין לקטיה ואחר כך מתחתן עם אניה; הרבל מתחתן עם קטיה שהיתה קודם חברתו של מיסטרי, דסטין משנה את שמו לאבישי ונרשם ללימודים בישיבה בירושלים; סוודר מתחתן באוסטרליה, וניל מתחתן עם ליסה.
אחרי ששטחתי בפני הקורא עד כמה הספר הזה שטחי ושטוח – חוזרת השאלה למקומה – מדוע קראתיו מההתחלה עוד הסוף? תשובה יותר טובה מזו שברישא של רשימה זאת אין לי.
 
אהוד: דודתי המשוררת אסתר ראב הזהירה אותי שאחד הדברים החשובים ביותר בעיני אישה, בפגישה ראשונה עם גבר – הוא צבע הגרביים שלו! הקפדתי מאוד על כך כל השנים, גרבתי רק גרביים עשויות צמר דק ובעלות "לוּק" אריסטוקראטי, וזה עזר לי, כמו שאומרים באידיש, כמו כוסות רוח למת.