יוסי גמזו
לְנֹכַח הַטֶּבַח בְּסוּרְיָה
בְּיָמִים שֶבְּסוּרְיָה לֹא חָסָה עָרִיצוּת צְמֵאַת-דָּם עַל עַמָּהּ
וּמִשְטַר-הַזְּוָעוֹת שֶל מַר אַסַד כְּבָר גָּלוּי וּבָרוּר כַּחַמָּה
יֵש לוֹמַר כִּי לַמְרוֹת שֶשּוּם סוּרִי לֹא נִמְנֶה עִם תּוֹמְכֵי יִשְׂרָאֵל
(תּוֹפָעָה שֶבְּגֶדֶר-אִסּוּר הִיא בְּכָל אֶרֶץ עַרְבִית בְּלִי הֶבְדֵּל)
הֲרֵי אֵין בְּקִרְבֵּנוּ שוּם נֶפֶש שֶאֵינָהּ מִתְחַלְחֶלֶת יוֹם-יוֹם
מִן הַחֶרֶב הַזֹּאת הַמּוּנֶפֶת עַל אֻמָּה מֻכַּת טֶבַח אָיֹם.
וּמַמָּש כְּמוֹ אוֹתוֹ יֶלֶד דֶּנִי מִסִּפּוּר-אַגָּדָה אַנְדֶּרְסֶנִי
שֶהֵפִיר שָם הֶסְכֵּם גֶּ'נְטְלְמֶנִי וְהָיָה לוֹ הָאֹמֶץ לִפְרֹם
אֶת הַבְּלוֹף עַל בְּגָדָיו שֶל הַמֶּלֶךְ שֶעָבַר בִּסְטְרִיפְּטִיז כְּמִין הֵלֶךְ
לִצְחוֹקָם שֶל אַנְשֵי עִיר-הַפֶּלֶךְ עַד שֶפֶּתַע, כְּאוֹת מִמָּרוֹם,
סָח אוֹתוֹ הַפַסְפוּס בִּתְרוּעָה שָם מָה שֶכָּל הַקָּהָל כְּבָר רָאָה שָם
וְקָרָא קְרִיאַת-אֹמֶץ פְּרוּעָה שָם: "רַבּוֹתַי, הֵן הַמֶּלֶךְ עֵירֹם!" –
כָּךְ, בְּלִי שוּם עֲבוֹדָה בָּעֵינַיִם, מִתְבַּקֶּשֶת קְרִיאַת-הַבֵּינַיִם
שֶל מַבָּט מְפֻכָּח אִם עֲדַיִן יֵש בֵּינֵינוּ תְמִימִים הַסְּבוּרִים
שֶעִם סוּרְיָה כָּזֹאת, שֶמּוֹשְלֶיהָ שוֹחֲטִים בְּלִי רַחֵם אֶת בָּנֶיהָ
יֵש סִכּוּי לְשָלוֹם כְּשֶיּוֹדֵעַ כָּל בַּר-דַּעַת מִשְּׂמֹאל וְיָמִין
שֶאִם אֵין הֵם חוֹמְלִים עַל עַמָּם כְּבָר וְרוֹצְחִים אֶת עַצְמָם וּבְשָׂרָם כְּבָר
אֵין לִצְפּוֹת לְשִנּוּי טַעֲמָם כְּבָר אִם כְּפֶתִי לָהֶם נַאֲמִין
וְנַחְזִיר לָהֶם פִיקְס וּבְלִי מֶנַע אֶת רָמַת הַגּוֹלָן, שֶמִּמֶּנָּה
הֵם הִדְגִּימוּ שָנִים אֶת הַסְּצֵנָה בָּהּ נוּקֵיבּ וּבָהּ תֵל-עַזַזְיָאת
לֹא חָדְלוּ לִצְלֹף אֵש עַל כָּל מֶטֶר בְּעֵין-גֵּב, תֵּל-קָצִיר וְכָל יֶתֶר
יִשּוּבֵינוּ שֶשָּמָּה, בְּסֵתֶר תְּעָלוֹת-הֲגָנָה וּמִקְלָט
כְּבָר לָמְדוּ דָנִי, רוּתִי וְאוּרִי, כָּל יַלְדֵי הַגַּנּוֹן וְהַגַּן,
עַל תְּשוּקַת הַשָּלוֹם שֶל הַסּוּרִים שֶלּוּלֵא מַעֲרָךְ מְמֻגָּן
וְלוּלֵא אַרְטִילֶרְיָה שֶל צַהַ"ל לֹא הָיָה שָם נִשְאָר שוּם יִשּוּב
וְלָכֵן, מוּל אוֹתָם בְּנֵי-בְּלִיַּעַל יֵש לִשְאֹל אֶת עַצְמֵנוּ כָּאן שוּב:
מִי יָעֵז לְהַבִּיט בְּעֵינֶיהָ שֶל אוֹתָהּ מִשְפָּחָה מְרֻמָּה
שֶחָלִילָה תִשְכַּל אֶת בָּנֶיהָ אִם לְסוּרְיָה תֻחְזַר הָרָמָה
(אוֹתָהּ סוּרְיָה עַצְמָהּ, הַדּוֹרֶסֶת אֶת בָּנֶיהָ שֶלָּהּ בְּלִי לַחְמֹל
שֶוַּדַּאי לֹא תִנְהַג יֶתֶר-חֶסֶד דַּוְקָא בָּנוּ, אוֹיְבֶיהָ מִתְּמוֹל)
וְהִגִּיעָה הָעֵת שֶנֶּחְדַּל כָּאן לְתַיֵּג מִי שֶלֹּא מַאֲמִין
בִּנְטִישַת הַגּוֹלָן כְּנִבְדָּל כָּאן מִן הַשְּׂמֹאל וְנִסְפָּח לַיָּמִין.
בֶּן-גֻּרְיוֹן לֹא נִמְנָה, כַּיָּדוּעַ, עִם אַנְשֵי יִשְׂרָאֵל הַשְּלֵמָה
וְשָלַל הִתְנַחְלוּת שֶיִּסְּדוּהָ מִתְנַגְדָּיו בַּשְּטָחִים עַד חָרְמָה
אַךְ חָזַר וְהִדְגִּיש כִּי עָלֵינוּ לְהַשְאִיר אֶת רָמַת הַגּוֹלָן
בְּיָדֵינוּ וְרַק בְּיָדֵינוּ פֶּן נָשוּב וְנִשְמַע אֶת קוֹלָן
שֶל אֵין-סְפוֹר הַפְגָּזוֹת צְבָא דַמֶּשֶׂק שֶיִּירוּ בָּנוּ שוּב אִם נִשְכַּח
כָּאן עִם מִי סוֹף-סוֹף יֵש לָנוּ עֵסֶק כָּךְ שֶדַּוְקָא כַּיּוֹם, מִשּוּם כָּךְ,
יֵש הֵיטֵב לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ כִּי תְשוּקוֹת-הַשָּלוֹם הָעַזּוֹת
שֶל כֻּלָּנוּ אֵינָן, לֹא עָלֵינוּ, שְטַר-הֶתֵּר לְחִדּוּש הַפְגָּזוֹת
וְנָכוֹן שֶשָּלוֹם אִם עוֹשִׂים פֹּה אָז עוֹשִׂים עִם אוֹיֵב, לֹא בֶּן-בְּרִית
אַךְ אוֹיֵב שֶבְּאֵש קַלְגַּסִּים פֹּה אֶת בָּנָיו הוּא קוֹטֵל וּמַכְרִית
אֵין פָּנָיו לְשָלוֹם שֶיַּבְטִיחַ שוּם קִיּוּם שֶל הֶסְכֵּם עַד תֻּמּוֹ
ואֶת זֹאת מִדֵּי יוֹם הוּא מוֹכִיחַ בִּרְצִיחַת בְּנֵי עַמּוֹ שֶל עַצְמוֹ.
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר