"חצות בפריז" של וודי אלן הוא סרט משעשע שמעורר קודם-כל חשק לבטל כל תוכנית נסיעה אחרת לחו"ל או לאילת ולקפוץ שוב לשבוע-שבועיים לפאריס שהיא העיר הכי יפה בעולם וכל רגע שנמצאים בה הוא חווייה. כך על כל פנים מרגישים פרובינציאלים כמוני וכמו וודי אלן, הילד היהודי המכוער והממשוקף של משפחת המהגרים הייקית קוניגסברג בניו-יורק, שהפך לאחד מכותבי, במאי ושחקני אחדים מן הסרטים הטובים ביותר בארצו.
סרטו "סוף הוליוודי". במקור: Hollywood Ending – שבו הוא כבמאי כושל שממשיך בעבודת בימוי סרטו החדש (במימון בעלה העשיר של אשתו-לשעבר) למרות שאיבד את מאור עיניו – מסתיים במפולת רבתי משום ששום דבר לא מתחבר לשום דבר בסרט והביקורת קוטלת אותו, אבל אז באה הגאולה – הסרט זוכה לביקורות נלהבות ולהצלחה בצרפת! או כפי שוודי אלן עצמו אומר על הצלחתו שם: "אולי זה בזכות התרגום!" – כך שלא לחינם הוא אוהב את פריז.
כמעט כל סרט חדש מזכיר גם סרטים אחרים שלו. "ויקי כריסטינה ברצלונה" מלגלג על שתי אמריקאיות שמחפשות עצמן ואת אהבותיהן בברצלונה, וכך גם המשפחה האמריקאית על תגובותיה השונות ב"חצות בפריז", ומצד שני, כמו ב"שושנת קהיר הסגולה" כך גם ב"חצות בפריז" – נכנס הגיבור לתוך מעין-סרט בתוך סרט, לזמן עבר, וזוכה לחיות במחיצתם של גדולי העולם הספרותי והאמנותי של פאריס בשנות ה-20.
באתר ויקיפדיה אפשר למצוא תיאור מדוייק של עלילת הסרט: גיל (אוון וילסון) ואינז (רייצ'ל מקאדמס) הם זוג מאורס, המגיע לביקור בפריז, יחד עם הוריה של אינז, במסגרת נסיעת עסקים של אביה של אינז. גיל הוא תסריטאי הוליוודי החולם להיות סופר ועוסק בכתיבת הרומן הראשון שלו. הוא מאוהב בפריז וחולם להתגורר בה, בניגוד לגישתה המעשית של אינז, המזכירה לו שהוא מתפרנס היטב כתסריטאי בהוליווד. בעת ארוחה הם פוגשים בזוג חברים, פול (מייקל שין) וקרול (נינה אריאנדה) בייטס, השוהים גם הם בפריז לאחר שפול הוזמן להרצות ב"סורבון".
אינז שמחה לבלות בעיר עם פול וקרול, אך גיל סולד מהיהירות והטרחנות של פול, המומחה לכל נושא ("הוא פסבדו-אינטלקטואל", מתאר גיל את פול). לאחר ערב משותף, שבו בילו בטעימת יינות, אינז ממשיכה לריקודים עם פול וקרול, וגיל חוזר רגלית למלון. הוא תועה מעט בדרכו, ויושב לנוח על מדרגות כנסייה. כאשר פעמון הכנסייה מצלצל חצות, עוצרת לידו מונית ישנה נושנה, ונוסעיה מזמינים אותו להצטרף אליהם למסיבה שהם בדרכם אליה. במסיבה מגלה פול שמארחיו הם הסופר סקוט פיצג'רלד ואשתו זלדה, וכי הפסנתרן השר במסיבה הוא קול פורטר. גיל המופתע מבין שהוא נסע בזמן לשנות ה-20 שהוא מעריץ, אך כאשר הוא חוזר לחדרו במלון, אינז אומרת לו שהוא סובל מהזיות.
כדי להוכיח לאינז שלא הזה, הוא מזמין אותה בערב הבא להצטרף אליו באותו מקום. לאחר המתנה ארוכה ליד המדרגות, שבה לא מתרחש דבר, אינז מתעייפת וחוזרת למלון. לאחר עזיבתה מצלצל הפעמון חצות, ושוב מופיעה המונית הישנה, הלוקחת את פול למפגש נוסף עם גיבורי שנות ה-20. פול חוזר מדי לילה לשנות ה-20, ופוגש דמויות נוספות מתקופה זו: פבלו פיקאסו, סלבדור דאלי, לואיס בוניואל, מאן ריי, ט. ס. אליוט, אנרי מאטיס, ג'וזפין בייקר וגרטרוד סטיין. הוא נותן לגרטרוד סטיין השמנמנה (קתי בייטס) לקרוא את כתב-היד של ספרו, וזוכה לקבל ממנה הערות על כתיבתו. לבוניואל הוא נותן רעיון לסרט, ודאלי (אדריאן ברודי) מציג בפניו את רעיונותיו.
הוא פוגש גם את אדריאנה המקסימה והיצרית (מריון קוטיאר), אהובתו של פיקסו, המספרת לו שהיתה קודם לכן בת זוגו של אמדאו מודיליאני. גיל מתאהב בה, וכאשר הוא חוזר להווה, הוא מוצא בחנות ספרים משומשים את ספר זיכרונותיה בצרפתית. הוא מבקש ממדריכת תיירים שאיתה התיידד (קרלה ברוני) שתתרגם לו את הספר, והיא מקריאה ומתרגמת לו קטע שבו אדריאנה מספרת שהתאהבה בתייר אמריקאי בשם גיל, והיא חולמת שיביא לה עגילים ושהם יתנו אהבים.
גיל מנצל ידע זה, ופועל להגשמת החלום. בבילוי עם אדריאנה, בשנות ה-20, הוא מגלה שלאדריאנה יש חלום לחזור לתקופה קודמת, ל"בֶּל אֶפּוֹק", ומופתע מכך שאדריאנה רוצה לעזוב את שנות ה-20 הנפלאות בעיניו. לפתע עוצרת לידם מרכבה, והרכּב מזמין אותם לעלות. הם נוסעים במרכבה ומגיעים לבית קפה שבו הם פוגשים את הציירים אנרי טולוז-לוטרק, אדגר דגה ופול גוגן, ומבינים שחזרו לשנות ה-90 של המאה ה-19. בשיחה עם השלושה הם מגלים שדגה וגוגן חולמים על תקופת הרנסאנס. גיל מבין שגעגועים לתור זהב קודם מאפיינים את אנשיה של כל תקופה. אדריאנה מחליטה להישאר בתקופה ה"בל אפוק", ואילו גיל חוזר להווה ונפרד מארוסתו. בעת שהוא מטייל לבדו בפריז הוא פוגש את גבריאל (לאה סיידו), מוכרת שפגש קודם לכן בחנות לתקליטים משומשים, ומגלה שיש להם אהבה משותפת – פריז בגשם. סוף.
עד כאן תיאור הסרט. האולם היה מלא באוהבי סרטיו של וודי אלן, שישבו מרותקים במשך מאה הדקות של ההקרנה ואחדים אפילו מחאו כפיים בסופה. השחקן הראשי, הצעיר הבלונדי אואן וילסון, מדבר ממש וודי-אלנית עד שלעיתים נדמה לך שהוא רק משחק ב"תזמורת בצורת" ואילו את פס הקול שלו השאיל לסרט וודי אלן עצמו. המסע המופלא והמשעשע מצליח לסחוף גם צופה ממוצע שאינו בקיא בפרטי-פרטיהם של הגיבורים מן העבר, אך הם כולם מספיק מפורסמים כדי שכמעט כל אחד יידע עליהם משהו וייהנה לראותם. בייחוד משעשעת היא דמותה של גרטרוד סטיין, שהיא היחידה שמסכימה לקרוא את כתב-היד של הרומאן שכתב גיל, ואף מנחה אותו בעצותיה החכמות וגם מגלה לו, מתוך הכתוב, שכנראה ארוסתו-שבמציאות בוגדת בו.
אל תחמיצו את הסרט אף כי אל תצפו ליותר מדי. הוא כמו בחורה יפה וחכמה, שאין בה יותר ממה שיש בה, וזה הרבה.
 יוצאים מקולנוע דיזנגוף בסנטר בהרגשה טובה, וכראוי למסורת האוכל הפריזאי, מרביצים מנה משותפת בצלחת גדולה של שווארמה, חומוס עם גרגרים, טחינה, מג'דרה, פלאפל, סלט, חמוצים, חציל מטוגן פיתה חמה ולימונדה ורודה – אצל "הקוסם", בפינת שלמה המלך וקינג ג'ורג', בחמישים שקל לערך. גם כן מומלץ, אם כי נסגר בדרך כלל עוד לפני חצות הליל.