קשה, קשה לבנימין נתניהו לעמוד בפרץ, ולדאוג לאינטרסים של אזרחי מדינתו. בהסתמך על הניסיונות הקודמים, ברור לחלוטין ששחרור אלף טרוריסטים יביא למאות הרוגים. אבל המסע לשחרור גלעד שליט הפך ממפגן של סולידריות לאומית כלפי חייל שבוי – למסע פוליטי אישי נגד בנימין נתניהו. הבעייה שבפניה עומד נתניהו היא בעייה מוסרית כבדת משקל: האם לשחרר את האחד ולהביא מוות על רבים? כל תשובה קשה. גלעד שליט הוא אחד ידוע. מאות החללים העתידיים עדיין אלמונים.
מצעד הסלבריטאים בהפגנת הריאליטי האחרונה של הכניסה לצינוק מראה בעליל שאין להם עוד סולידריות עם המוני אזרחי ישראל. לגביהם המוות של הרבים אינו תופש, אם ניתן לפגוע בנתניהו. הצביעות המוסרית שלהם, והרדידות המחשבתית זועקים לשמיים.
אביב גפן נכנס לצינוק והכריז: "בשביל נפש אחת מישראל, שיחזירו מצידי אלפי מרצחים מתועבים. זה רק מעיד על החוסן שלנו כמדינה." אם לאביב גפן היתה סולידריות אמת עם אזרחי ישראל, הוא היה חייב להכריז כי הוא מוכן לשחרר את גלעד שליט בידיעה שבנו – דילן, יהיה אחד מקורבנות הרוצחים.
אורנה בנאי נכנסה לצינוק והכריזה: "אין מחיר לדבר הזה... (לשחרור שליט)" – אם היתה לה סולידריות אמיתית עם אזרחי ישראל, היא הייתה צריכה להכריז כי עבור שחרור שליט היא מוכנה לשלם בחיי בנה – אמיר (או בחיי כלבתה - סיגלית).
יוסף שניידר, הידוע יותר כיוסי שריד, הכריז: "בשם אלוהי הביטחון: שחררו מיד את גלעד! (מי יסמוך על מנהיגים כאלו? – כביבי)." – אם לשריד היתה סולידריות עם אזרחי ישראל הוא היה חייב להכריז כי הוא מוכן לשלם בחיי בנו – ישי, תמורת שליט.
גילה אלמגור נכנסה לצינוק והכריזה: "לדאוג לזה שראש הממשלה לא יוכל לישון בשקט." – לו היתה לה סולידריות אמיתית עם אזרחי ישראל, עליה היה להכריז שעבור שליט היא מוכנה לשלם בחיי בתה המאומצת – הגר.
יעל בר זוהר נכנסה לצינוק והכריזה: "איפה האנושיות? איך רוצים שנשלח אחר כך את הבנים שלנו לצבא?" – בר זוהר באמת איפה האנושיות שלך? כיצד זה לא אכפת לך שמאות ימותו? אם היתה לך סולידריות מינימאלית היית חייבת לומר שעבור שליט את מוכנה לשלם בחיי בנך אורי.
וכך הלאה.
[שכחת את הסופר המוסרי מאיר שלו שגם הוא נכנס לצינוק ואף כתב משם הגיגים או פיליטון, כיד פסגת כישרונו הטובה עליו. – אב"ע]
2. יוסי אחימאיר – "הפשיזם" ועלילות הדם שרקח
במקום לענות לעניין בוחר אחימאיר לנקוט בלשון התקפה: "דברי פלסתר", "משטינים","דיבה", "עלילת דם" (גיליון 655). הוא כותב: "אבי נטל לעצמו תואר 'פאשיסטן' ב-1928, ולא יסף מעבר לכך."
יוסי, מתי הוא התנער ממנו?
יוסי ממשיך להציג את אביו כהדיוט: "הפשיזם שלו," הוא כותב, היה "מוקדם ובוסרי."
אבל כאמור אבא אחימאיר היה אדם משכיל ולמיטב ידיעתי מעולם לא חזר בו מתמיכתו במהות הפשיזם (לפני הקישור האנטישמי). אם חזר בו והתנצל על האידיאולוגיה הפשיסטית בה הוא אחז, שיציג אחימאיר במדוייק את דבריו אלו.
והחמור יותר, יוסי אחימאיר, שמאשים את יבין כץ על היותו "מעליל עלילות דם," אינו חוזר בו מעלילת הדם הבזוייה שרקח הוא עצמו נגד רבין בהאשימו אותו ב"רצח" אנשי אלטלנה. אשתמש במילותיו של יוסי אחימאיר: "אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק."
3. רון וייס וההבדל בינו לגזענים הערביים
"במאות השנים האחרונות," כותב החבר רון וייס, "לא בוצע ג'נוסייד ביהודים שחיו בארצות ערב". (גיליון 655).
עובדה שגם רון וייס לא יוכל להתכחש לה היא שכל השטחים הכבושים ע"י הערבים – למעלה מ – 13 מיליון קמ"ר – כל ארצות ערב - הן היום נקיות מיהודים. הנה קצת היסטוריה:
http://www.shoaaj.com/158022/היסטוריה
דברי וייס הם ההוכחה הבולטת ביותר להבדל בינינו לבין הערבים. החבר רון וייס הוא דוגמא להומאניסט יהודי. החבר וייס מגנה את הג'נוסייד שעשה יהושע בן נון בעמי כנען, לעומתו אין ערבי-מוסלמי אחד בעולם כולו, שרואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים, כגזענות – ולא כמופת מוסרי. ברגע שיהיו ערבים הומאניסטים כחבר וייס יגיע השלום.