כְּשֶאֲנַחְנוּ שוֹלְחִים נִחוּמִים
לְמִשְפָּחוֹת שֶיַּקִּירָן נִסְפָּה בְּרֶצַח
מִידֵי חַיּוֹת-אָדָם צְמֵאוֹת דָּמִים וָטֶרֶף
הַאִם לִבֵּנוּ חָש מָה שֶהַפֶּה אוֹמֵר?
הֲרֵי לַמָּוֶת אֵין קֻרְטוֹב שֶל רַחֲמִים,
הֲרֵי לְאֵם שְבוּרָה אֵין נִחוּמִים לָנֶצַח
וְאָב אוֹמֵר קַדִּיש עַל בְּנוֹ יִשָּׂא בְּלִי הֶרֶף
דִּמּוּם נוֹרָא שֶלְּעוֹלָם לֹא יִגָּמֵר.
 
כְּשֶאֲנַחְנוּ פּוֹלְטִים כְּמִצְוַת
אֲנָשִים מְלֻמָּדָה אֶת דְּבַר-הַהֶבֶל
"וְלֹא תֵדְעוּ עוֹד דְאָבָה," הַאִם בְּעֶצֶם
קוֹלְטִים אֲנַחְנוּ אֵיזוֹ שְטוּת אָנוּ אוֹמְרִים?
הֲרֵי עוֹד אֵין לֹא מֶלְחָצַיִם וְלֹא צְבָת
הַמּוֹחֲצִים לֵב אַלְמָנָה עַד קְצוֹת הַסֵּבֶל
וְלֵב יָתוֹם עַד תְּהוֹמָם שֶל הַמַּכְאוֹב וְשֶל הָעֶצֶב
כְּמוֹ לֶכְתָּם שֶל הַהוֹלְכִים וְלֹא חוֹזְרִים.
 
אָז לְשֵם מָה בִּכְלָל אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים
לְתַחֲרוּת חַסְרַת סִכּוּי אֶחָד לְאֶלֶף
בֵּין הַתַּחְבֹּשֶת הָאִישִית הַמְּפֻקְפֶּקֶת
שֶל הַמִּלִּים שֶלֹּא תַבַּעְנָה לְעוֹלָם
אֶת אוֹתוֹ שֶטֶף דָּם פְּנִימִי שֶאֵין נִסִּים
שֶיְּשַכְּכוּ אוֹתוֹ בִּיגוֹן אֶבְלָם שֶל אֵלֶּה
שֶיַּקִּירָם נִלְקַח מֵהֶם – וּבֵין הַשֶּקֶט
הַמְּצַמְרֵר שֶל יַתְמוּתָם וְשֶל שְכוֹלָם.
 
כִּי שָם, בַּחֹשֶךְ הַשּוֹתֵת וְהַסָּמוּר
שֶל הַהֶכְרֵחַ הַנִּחָת כְּמַאֲכֶלֶת
עַל אוֹהֲבָיו שֶל הַנִּרְצָח – מִכָּאן וָהָלְאָה
לַחְשֹב עָלָיו בִּזְמַן עָבָר בִּמְקוֹם הוֹוֶה,
אֵין שוּם מִלָּה שֶתִּתְחָרֶה בַּלֹּא-אָמוּר
שֶבּוֹ חוֹבְרִים פִּתְאֹם הַהֶלֶם וְהָאֵלֶם
לְדוּמִיָּה שֶבְּכַמּוּת הַדֶּצִיבֶּלִים שוּם מִלָּה לָהּ
לֹא תִדְמֶה בְּעָצְמָתָהּ וְלֹא תִשְוֶה.
 
אַךְ זֶה מוֹכִיחַ שוּב וָשוּב שְנֵי הֲפָכִים:
שֶגַּם כַּיּוֹם עוֹד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶלָּנוּ
נִקְנֵית יוֹם-יוֹם בְּיִסּוּרֵינוּ וּכְאֵבֵינוּ
וּבִגְבוּרַת צְבָא-עַם עָשׂוּי פֹּה לִבְלִי חָת
וְשֶהָעָם הַזֶּה, לַמְרוֹת הַמְּרַצְּחִים
חָזָק מִכָּל חַיּוֹת-הַדָּם וְשֶכֻּלָּנוּ
עַל אַף אֵין-סְפוֹר מַחְלוֹקוֹתֵינוּ וְרִיבֵינוּ
כָּאן מְהַוִּים עֲדַיִן מִשְפָּחָה אַחַת.
 
בדרך כלל קורא משה טימור בתוכניתו השבועית ביום שישי אחרי חצות אחד משני השירים של יוסי גמזו שהתפרסמו ב"חדשות בן עזר" באותו שבוע. הפעם חרג ממנהגו וקרא את "על הדם" שכתב יוסי גמזו בלילה שבין חמישי לשישי ושלח לנו ולמשה טימור למחרת, שישי בבוקר. וכפי שאתם רואים, השיר עצמו מתפרסם במכתב העיתי רק עתה, אור ליום שני.