בשנת תשס"ט, 1999, הוציא ליטמן מור לאור את ספר זיכרונותיו "המלחמה על החיים". זהו סיפורו של כימאי מזון, מוסמך לבריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ממקימי שירות המזון במשרד הבריאות ומנהלו לשעבר של השירות. ליטמן מור היה אחד מראשוני המחתרת פ.פ.או. בגטו וילנה ופרטיזן לוחם בעירות נארוץ בביאלורוסיה. בספרו הוא מתאר את חוויותיו האישיות, החל מילדותו בעיירה דוד הורודוק בתחום המושב בבלורוס, האנטישמיות בפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20, "גטו הספסלים" בתקופת לימודיו באוניברסיטה בווילנה –  ודרך קורותיו כלוחם בגטו וילנה ובפרטיזנים, ועד עלייתו ארצה באוגוסט 1946, וזאת לאחר שגם לקח חלק במפעל "הבריחה" של עלייה ב' במחנות העקורים באירופה. ליטמן מור היה היחיד מלוחמי גטו וילנה, שזכה והאריך ימים לראות את הנוסח החדש של ההצגה "גטו" של יהושע סובול בתיאטרון הקאמרי, ואף אישר את עיקרי הדברים המסופרים במחזה.

קוראי "חדשות בן עזר" התוודעו בגיליונות 690, 691 ו-692 להרצאתו של ליטמן מור על תולדות עיירת הולדתו דוד הורודוק ועל החיים בה לפני השואה. זוהי הרצאה מרתקת שיש בה הרחבה לגבי הפרקים הראשונים של ספרו, ואשר את נוסחה המלא שלח לנו בקובץ וורד עברי – והוא בן 94.

אנחנו ערכנו קובץ נפרד להרצאתו של ליטמן מור, ונשלח אותו חינם לכל דורש.

שבתי וקראתי עתה בספרו, שאותו שלח לי בשעתו, ולא יכולתי להינתק מפרשת החיים המתוארת בו, בייחוד הפרקים תקופת המלחמה, על גיטו וילנה ואצל הפרטיזנים ביערות. וגם הביקור הראשון והנורא שלו, אחר המלחמה, בבית משפחתו הריק בדוד הורודוק שכל יהודיה ובהם בני משפחתו – נרצחו על ידי המקומיים. וכיצד הוא מקבל בסניף הדואר צרור של מכתבים מבני משפחה רחוקים, גם מארה"ב, וחלקם כבר הושמדו באירופה, וזוהי "המשפחה" שלו!

ויש קטעים בלתי-נשכחים בספר, שמוסיפים זוויות ראייה חדשות לראייתנו את המלחמה ואת השואה.

"במבט לאחור," כותב ליטמן מור ב"המלחמה על החיים", "אני מנסה להבין אם לא להצדיק את המדיניות של הסובייטים בזמן המלחמה. הם ולא רק הם, אלא גם בעלות-הברית, עשו את כל המאמצים שלא לתת למלחמה צביון של מלחמת היהודים נגד היטלר. לדעתי, העובדה שבנות-הברית לא הפציצו את אושוויץ ואת מחנות הריכוז לא נבעה ממגבלות צבאיות, אלא מטעם זה בדיוק.

"התעמולה הנאצית עשתה הכול כדי לשכנע את העולם שהמלחמה נכפתה על גרמניה על ידי הקפיטליזם הבינלאומי היהודי כמו גם על ידי הקומוניזם שהיהודים הם אבן הפינה שלו. ובכל זאת, הרי בעלות-הברית יכלו להצניח כרוזים כדי להזהיר את כל משתפי הפעולה באירופה, שכל מי שייתן יד לרצוח יהודים יישא לאחר המלחמה באחריות אישית.

"רק מי שהיה שם יכול להבין איזה עירור זה היה נותן לאלה שנגזר עליהם להירצח או אלה שנדרשו מהם כוחות על-אנושיים להמשיך ללחום ולשרוד.

"אני זוכר שבאחד הלילות ב-1943 עברו מטוסי סיור סובייטיים מעל וילנה לכיוון פרוסיה, רצינו, ממש התפללנו שהם יפציצו את הגטו שלנו. אז הבנתי על בשרי את המשמעות של הפסוק 'תמות נפשי עם פלישתים'." [שם, עמ' 110]

בשנים האחרונות התברכנו בסרטים דוקומנטאריים ישראליים מעולים, וראוי היה שייעשה סרט תיעודי שכזה גם על ליטמן מור בעל האישיות המלבבת והסיפורים המרתקים וזאת כל עוד הוא בכוחו. יש חומר ארכיוני רב בארגון של יוצאי דוד הורודוק בישראל וגם תיעוד בסרטים. זה חשוב לא פחות מתוכניות הבישול האינסופיות בטלוויזיה הישראלית.