במשך קדנציה של שלוש שנים, שנסתיימה בשנת 2004, שימש מר בן עזר בתור "שופט" ב"אקדמיה לתיאטרון". סופר נידח הצליח לחדור לכונן הקשיח של השופט ולגנוב משם ביקורות אשר אחדות מהן נחשפות ותיחשפנה לתועלת קוראי המכתב העיתי. 
 
3.10.04. יום ראשון. בערב עם הגברת בן עזר להצגת "דמוקרטיה" מאת מייקל פריין בתיאטרון הקאמרי. זו ההצגה שנכנסנו לראות ביומנו הראשון בלונדון, בביקור האחרון, ואני התנמנמתי במשך כל המערכה הראשונה, ובהפסקה חזרנו למלון. היה שם חם מאוד באולם הלונדוני, וקשה היה לי לעקוב אחר האנגלית, כי המחזה הוא דיבורי כולו ובעל מעברים חדים, מילוליים ותמונתיים, ואם לא מבינים כל מילה הוא נראה כפטפוט שחוזר על עצמו ועל אותה סיטואציה.
ואילו ההצגה הערב היתה הטובה בהצגות שראיתי בעונה הזו, מחזה מעולה שכתב מחזאי מבריק שסמך על כך ששחקנים מהשורה הראשונה יִצקו חיים בדמויותיו. פנינה תיאטרונית. הציון הכללי המגיע להצגה הוא 9. וכמו ב"המלביש" קשה להחליט למי מגיע תואר שחקן השנה, לעודד תאומי בתפקיד וילי בראנדט או ליצחק חזקיה בתפקיד גינתר גיום (למרבה הצער איש מהם לא קיבל בשנה שעברה). הטיפול בדמות ההיסטורית הוא ממש "שכספירי", כלומר, למרות שמורגש שביסודו המחזה נאמן במאה אחוז לתהליכים ההיסטוריים שווילי בראנדט עמד במרכזם, אין הוא מחזה על דמוקרטיה – אלא על שלטון, יצרים, תככים ופוליטיקה, כמו בחצרות המלכים בתקופות אחרות. זהו מחזה שנון, חכם, מרתק, מרגש, הפועל בחומרים של פוליטיקה וריגול ומוציא מהם דרמה אנושית מרתקת שבמרכזה היחסים בין בראנדט לגיום, שהם ודאי מעבר למציאות ההיסטורית ובנויים ברובם על כישרונו הגדול של המחזאי למצות את הסיטואציה של העשוי להתרחש בין שניהם, קשר המזכיר לא במעט את מערכת היחסים שעיצבו תאומי וחזקיה במחזהו של רונלד הארווד "המלביש".
למעשה, בשלב מסויים ישנה אפשרות שאולי גם וילי בראנדט היה (במחזה, לא במציאות) סוכן מושתל של הגוש הקומוניסטי כדי לקדם את מטרותיהם, מה שבאמת עשה מתוך אמונתו שלו. והמדהים מכל הוא שנפילתו, בעקבות חשיפתו של גיום, היתה "גול עצמי" לשטאזי ולעומד בראשו מרקוס וולף, שמודה בכך שהם למעשה עזרו להפיל את האיש שיותר מכל ראש-ממשלה גרמני אחר היה לטובת ההפשרה של היחסים עם גרמניה המזרחית ועם הגוש הקומוניסטי בכללותו. תהליך שהביא מאוחר יותר לקריסת חומת ברלין (דצמבר 1989) לאיחוד שתי הגרמניות ולפירוקה של ברית-המועצות
טובים בתפקידיהם גם גדעון שמר כריינהרדט ווילקה, שלמה בר-שביט כהרברט ווהנר, אלכס אנסקי כהלמוט שמידט והאחרים – אוהד שחר, אמיר קריאף, דודו בן-זאב, אלון דהן ואלי גורנשטיין. הבימוי של עמרי ניצן מעולה. כך גם התרגום של רבקה משולח והתפאורה והתלבושות של רות דר.