לחזור אל "הסלפיה" – האבות המייסדים
יש ללמוד משהו מתנועת הסלפיה שזכתה בנתח כה גדול בבחירות האחרונות במצרים. סלפיה או סלפיזם היא תנועה אסלאמיסטית-סונית, המתייחסת אל "האבות הצדיקים" שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, כדוגמה וכמופת, שעל פיהם יש לפעול. זאת בניגוד להסתמכות על קביעות דתיות מאוחרות יותר.
הדברים אמורים בהצעת "חוק הרעש", הידוע יותר כחוק המסגדים. החוק הישראלי קובע מגבלות על עוצמת הרעש. בשעות הלילה – הרעש המקסימאלי המותר עד 30 דקות הוא 45dB. ולפרק זמן מעל 30 דקות 40dB. בשעות היום - הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80dB, ולפרק זמן עד 3 שעות 60dB.
לכאורה החוק הקיים מספיק, אבל המציאות היא שאין אוכפים אותו במגזר הערבי מחשש מאלימות המוסלמים, לכן יש לשכנע את המוסלמים ללכת בדרך "הסלפים" האבות המייסדים:
כידוע למוחמד היה עבד-כושי (בשפה הערבית המילה עבּד היא גם כושי) בשם בילאל איבן רבאח. בילאל היה בעל קול רם וחזק ולכן שימש למוחמד כמואזין הראשון. (אחת המסורות המוסלמיות קובעת את מקום קבורתו על הר כביר בתחום הישוב אלון מורה).
לכן, גם לטובת אותם מוסלמים הסובלים מעוצמת הרעש הנורא הבוקעת מהמסגדים בקרבתם, הייתי מציע להם (ולנו) להיאבק למען שינוי המצב כך שייקבע שעוצמת הרעש של כל מסגד בארץ לא תעלה על עוצמת קולו של עבד כושי. כך תחזור התהילה לאבות המייסדים ויבוא השקט לכולם.
 
המאבק נגד הרעש (2)
בית הכנסת של חסידי בעלז ברחוב אחד העם בתל אביב נמצא בקרבת רחוב שינקין, אחד מסמלי החילוניות. לפני כניסת השבת משמיעים החסידים את הניגון של השיר "לכה דודי". המנגינה, המנוגנת כדקה וחצי ברמקול ומבשרת את כניסת השבת – עוררה את החילונים באזור לצאת במאבק נגד השמעתה. הטענות היו שהמנגינה מפריעה וזו חדירה לפרטיות. ושיש בה השתלטות החרדים על השכונה, וכפייה דתית.
בעיריית תל אביב ציינו כי תקנות הרעש קובעות כי "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל רמקול, מגביר קול, מערכת כריזה, או מכשיר כיוצא באלה, באזור מגורים, באופן הנשמע בבית מגורים או תחת כיפת השמיים."
בעקבות המאבק הסכימו החסידים לבטל את השמעת השיר.
כאן יש פרדוקס. תושבי שינקין החילוניים נלחמים נגד החוק למניעת הרעש מהמסגדים. לדעתם זו גזענות למנוע מהמוסלמים לעשות רעש. באותה מידה לדעתם זו גזענות לאפשר ליהודים לעשות רעש!... מעניין איך תסביר זאת גולדה שמיפיצקי? (זהבה גלאון)