משרד החינוך נזף בהנהלת בית הספר התיכון ערערה שבמשולש, בעקבות השתתפות תלמידיו במצעד זכויות האדם שנערך בתל אביב בתחילת החודש. "התלמידים נשאו שלטים נגד גזענות, הריסת בתים ועוד, דבר אשר נוגד את חוזר המנכ"ל."
פנינו למר חדר עקל מנהל בית הספר התיכון בערערה, וחיזקנו את ידיו במאבקו נגד הגזענות. הצענו לו שיעשה היסטוריה ויהיה הערבי-המוסלמי הראשון בעולם שיצא נגד אידיאולוגית תנועת החמאס (מפלגה שקיבלה את רוב קולות הערבים-הפלשתינאים בבחירות דמוקרטיות) ויצהיר בערבית לקהל הערבי כי דברי מוחמד באמנת החמאס (סעיף 7) לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים הם גזענות ולא מופת מוסרי. רק הצהרה כזו מפיו תהיה אפקטיבית במאבק למען אותם ערכים נעלים שברצונו לחנך אליהם. וכמובן זה התנאי היחידי להיאבק גם בגזענות היהודית. שתיקה כהודאה דמיא.
נעדכן אתכם בתשובתו כשתבוא. בינתיים טרם מצאנו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. נשמח לשמוע על כזה. עדכנו אותנו אם תמצאו. אנחנו נמשיך לחפש.

שואה וג'נוסייד
לאור היחסים העכורים עם טורקיה עלתה הדרישה שמדינת ישראל תכיר ברצח ("ג'נוסייד") העם הארמני. העם היהודי שעבר את השואה חייב להכיר בשואת הארמנים כך נאמר. לא ברור מה הוא פירושה המדוייק של מושג ההכרה. האם ישראל הכירה ברציחות כלשהן שנעשו במהלך ההיסטוריה?
קיים הבדל מהותי בין השואה לרציחות אחרות. הייחוד של השואה מרציחות אחרות הוא האידיאולוגיה. לרצח העם הארמני, הצוענים, רצח הטוטסי, רצח האינדיאנים, וכדומה, לא היה מניע אידיאולוגי. הנאצים דנו למוות על פשע הולדת אדם כיהודי בכל העולם. המניע הנאצי לא היה פוליטי, טריטוריאלי, שלטוני, או פרגמאטי, אלא אידיאולוגי בלבד.
לטורקים לא היה מניע אידיאולוגי להשמדת ארמנים. כל ארמני ששרד את ההגלייה האכזרית הציל את חייו, וריכוזי הארמנים באיסטנבול או בקיליקיה כלל לא ניזוקו.
כמובן, למרות ההבדל המהותי בין השואה לרצח הארמנים, רצח הארמנים ע"י הטורקים היווה פשע מלחמה. הטורקים מתרצים את הרצח ההמוני בכך שהארמנים חברו נגדה למלחמה עם הרוסים. בהקשר זה מעניין מה ארדואן היה אומר לוּ בתירוץ זה, היתה ישראל רוצחת מיליון וחצי ערבים-פלשתינאים.
מבחינת הצביעות ארדואן מזכיר את יוסי שריד. שריד, שהוא מראשי התובעים להכרה ישראלית ברצח העם הארמני – בשעה שהוא מתנגד להכרה ישראלית (וערבית) בשואת יהודי ערב.
מדינת ישראל אינה מכירה בשואת יהודי ערב
יהודי ערב חוסלו בעקבות אידיאולוגיה גזענית, ע"פ הכרזת מוחמד: "לא תהיינה שתי דתות בארץ הערבים." עד היום ערב היא המדינה היחידה בעולם שע"פ החוק היא חייבת להיות "יודן-ריין". עד היום שואת יהודי ערב משמשת מופת מוסרי לערביי העולם הקוראים בהפגנותיהם: "ח'יבר ח'ייבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!" בכוונה לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים. שואת יהודי ערב הוכחשה והושכחה ע"י הממסד הציוני. יוסי שריד עומד בראש המכחישים. הכול פוליטיקה, כבר אמרנו?

האם יש עם פלסטיני?
ניוט גרינגריץ', המועמד מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב, עורר הדים רבים בקביעתו ש"הפלסטינים הם עם מומצא." ובכן מהי האמת?
בשביל היוונים הקדמונים המונח "דמוס" ציין רק את הגברים החופשיים מעל גיל 18 שחילקו בינם לבין עצמם את השלטון. ומכאן "דמוקרטיה" – שלטון הדמוס. כל הניסיונות המודרניים להגדיר עם באופן אמפירי ואובייקטיבי לא צלחו. לכל היותר ניתן להשתמש בהגדרה שהיא בחינת טאוטולוגיה. עם – קבוצת אנשים שמגדירה את עצמה עם. סטלין, היטלר, וערפאת, הכריזו שאין עם יהודי. אבל אם קבוצת אנשים רואה עצמה כ"עם יהודי" יש עם יהודי. הוא הדבר לגבי עמים אחרים.
לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית חילקו המעצמות האימפריאליסטיות ביניהן את חבלי הארץ בה ישבו הערבים. השלטון הצרפתי חילק את הערבים תחת שלטונו בכך שיצר מלאכותית שני עמים: העם "הערבי-הסורי", והעם "הערבי-הלבנוני".
בדומה לצרפתים גם השלטון הבריטי יצר באופן מלאכותי – יש מאין, שני עמים ערביים חדשים שלא התקיימו מעולם קודם לכן בהיסטוריה: במסופוטמיה הם הקימו את מדינת עיראק ויצרו שם את "העם העיראקי", ומשטח המנדט שקיבלו על פלשתינה (א"י), הם קרעו ב-1921 את עבר הירדן ויצרו שם מדינה שקראו לה "עבר הירדן", ולמדינה זו הם יצרו מלאכותית את "העם העבר ירדני". ב-1948 כבשו "העבר ירדנים" חלק מיהודה ושומרון והחליטו לשנות את שם מדינתם ל"ירדן" ואת שם עמם ל"עם הירדני". גם כאשר איבדו ב-1967 את שטחי הכיבוש ביהודה ושומרון, הם החליטו לא לשנות חזרה את שם עמם ומדינתם לשם המקורי "עבר הירדן" ולהישאר עם השם "ירדן". ספק אם העמים המלאכותיים הללו: "סורים", לבנונים", "עיראקים", "עבר ירדנים" בכלל קיימים במובן הלאומי.
לכל שטח הגדה המערבית של הירדן קראו הבריטים "פלשתינה". הבריטים קראו "פלשתינאים" ליהודים ולערבים גם יחד. בתחילה הערבים סירבו בכלל שיקראו להם "פלשתינאים", הם סורים, כך טענו.
האם קיים היום עם פלסטיני?
כאמור "עם" היא קבוצת אנשים שמגדירים את עצמם כעם. האם הפלסטינים טוענים שהם עם?
האמנה הפלשתינאית המפורסמת (הקובעת שהיהודים אינם עם אלא דת בלבד) קובעת: "פלסטין היא מולדת העם הערבי הפלסטיני והיא חלק אינטגראלי (בלתי-נפרד) מהמולדת הערבית הגדולה, והעם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית." כלומר אין עם פלשתינאי. יש עם או אומה ערבית.
גם הפילוסוף הפוליטי הערבי-נוצרי (ומרגל החיזבאללה) – ד"ר עזמי בישארה, טוען שאין כלל אומה פלסטינית: "המושג עם פלסטיני זו המצאה קולוניאלית".
http://www.youtube.com/watch?v=qp1OS-20Bzc
קיתונות של לעג נשפכו על גולדה מאיר, אשר טענה ש"אין עם פלשתינאי". "הלא גם אני פלשתינאית!" אבל עובדתית הצדק עימה: (היא אכן היתה פלשתינאית, וכשאר חבריה נשאה בשעתו תעודת זהות פלשתינאית). עובדתית אין עם פלשתינאי. לכל היותר יש אולי עם ערבי-פלשתינאי.
האם לנוכח המצב והמאבק ביהודים, נוצר במשך הזמן, וקיים היום, עם ערבי-פלישתינאי? ייתכן. את זאת רק עליהם לקבוע. אבל במסגרת הוויכוח על הריבונות על ארץ ישראל יש לתבוע מכל הערבים הכרה בריבונות העם היהודי על אותו השטח שהוגדר במורשת רבין (ע"פ תוכנית אלון). מחוצה לאותו שטח שיקימו הערבים מדינה אחת או שלוש ושיקראו לעצמם כראות עיניהם. בשטחי רצועת עזה, חלק מיו"ש, ובעבר הירדן, הם רשאים לקרא לעצמם "פלישתים", "יבוסים", (ערפאת טען פעם שהוא יבוסי), חיתים, עבר ירדנים, או ירדנים למי אכפת.

חשיבות עיתון "הארץ" – "דע את האוייב!"
מעל שעריו של מקדש אפולו בדלפי היתה תלויה כתובת "דע את עצמך". כל יווני היה עולה לרגל לדלפי לדעת את עצמו. לכל ידידיי התוהים מדוע אני חתום על עיתון "הארץ" אני משיב כך: חשיבותו של העיתון היא ב"דע את האויב." אם רוצים לדעת מה חושב האוייב, אין מקור טוב מעיתון "הארץ".