מייסדי הדת הדרוזית – מוחמד בן ישמעאל אל-דרזי, וחמזה בן עלי, פרסים במוצאם, הכריזו על השליט הפאטמי הערבי-מוסלמי של מצרים (996-1021) – אל-מנצור בן אל-עזיז – כהתגלמות אלוהים עלי אדמות. לאחר שהוכר כהתגלמות אלוהים הוא קיבל את הכינוי אל-חאכם באמר-אללה (מילולית המושל מטעם האל). כתוצאה מכך הוכרזה הדת החדשה על-ידי האיסלם כדת כפירה סוג א', שמאמיניה אינם זכאים אפילו לתנאי ההשפלה של "בני החסות" תחת האיסלם. הערבים-המוסלמים נתנו להם את כינוי גנאי – "דרוזים", ואילו הם, על אף שקראו לעצמם "אלמווחידין" – המייחדים את האל (מונותאיסטים), ומטעמי ביטחון שמרו את עקרונות דתם האמיתית בסוד, לא עזרו להם כל אלו למנוע את רדיפתם ע"י האיסלם, שהרי הכרזת ערבי-מוסלמי כאל, נוגדת את אמונת הייחוד (מונותיאיזם) ואין כפירה גדולה ממנה.
לפני האלהתו כ"אלוהים הדרוזי", נודע אל-חאכם אל-מנצור, כערבי-כמוסלמי קנאי ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס עד היסוד את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם. הוא ציווה גם להרוס את בתי הכנסת של היהודים וגזר שעליהם להתאסלם או לצאת מהמדינה, או להסתמן ע"י סימנים בולטים – ראשי עגל שיישאו על הצוואר כרמז לעגל הזהב.
לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, המאכל המצרי המסורתי, ואיסור על משחק שחמט.
אל-חאכם נעלם באופן מסתורי ועם היעלמו פחתו לזמן מה גם הרדיפות.
בניגוד לאלוהיהם – אל חאכם, הדרוזים מאמיניו, אינם מיסיונריים ואינם תובעים לרדוף ולהרוג בני דתות אחרות. הדרוזים לא צעקו מעולם: "אטבח אליהוד."
לפני שנים מספר התחכם הפובליציסט הערבי-פלסטיני-דרוזי סלמאן מצאלחה, כאשר כתב שהערבים (כוונתו לערבים-המוסלמים) מעולם לא צעקו "אטבח אליהוד" מפני ש"אטבח" פירושו בערבית "לבשל את היהודים", והערבים מעולם לא צעקו לבשל את היהודים. ("להרוג שלושה ולנוח", באתר "הגדה השמאלית", 24 בנובמבר 2008). בפונטיקה הערבית כמובן מצאלחה צודק. הערבים מעולם לא צעקו "אטבח" אלא, "אד'בח אליהוד" שפירושו "שחוט את היהודים". לאוזן היהודית אד'בח נשמע אטבח.
עתה מתחכם מצאלחה בשנית ומעלה רעיון חדש. כל הרעיון של "אטבח אליהוד" – הקריאה לרצוח יהודים, הגיע לטענתו לא מן הערבים אלא, מהרוסים שהתגיירו: "אחד מהמתייהדים, יעקב ניצ'ייב, ישב בסג'רה, ובשמחת תורה, הרשה לעצמו להשתכר כ"גוי". ומשהשתכר חזר להיות איכר רוסי כמימים ימימה, וככל איכר רוסי שתוי צעקה הוודקה מגרונו: 'בי ז'ידוב'". כך נולדה לה אי שם בתחילת המאה ה-20, הקריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית "איטבח אל-יהוד". והודבקה לערבית. שיוך הקריאה לערבים הוא המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא." ("קשים גרים לישמעאל", "הארץ" 28.12.11)
אין זאת שהפובליציסט הערבי-דרוזי מצאלחה בקי ביותר בהיסטוריה הערבית ובתיאולוגיה המוסלמית אם העז לקבוע שהקריאה לרצוח יהודים לא באה מעולם מן הערבים-המוסלמים, שכן הרי ידוע שהערבים-המוסלמים לא הביאו מעולם ציטוט מדברי מוחמד (כפי שהוא מצוטט באמנת החמאס סעיף 7 – שהוא מצע פוליטי של מפלגה שזכתה לרוב קולות בקרב הערבים-הפלישתינאים), שיש לרצוח את היהודים כתנאי לגאולה. הקריאה לרצוח יהודים באה רק מן הרוסים שהתגיירו. הערבים-המוסלמים, מעולם לא רצו, לא שאפו, לא צעקו, "אטבח אליהוד", וכמובן מעולם גם לא ביצעו רצח שכזה...

ישו הנצרתי – יהודי לאומן ונאמן לעמו
במחשבה שנייה נראה שבכל זאת סלמאן מצאלחה מושפע במשהו מהתפיסה האנטי-יהודית של אלוהיו – אל-חכאם. מעניין מאיזו מסורת הוא שאב את דבריו כי בגלל הגזענות היהודית, ישו הנצרתי היה מגורש מהארץ לו רצה להתאזרח בה. ("הגיון ליהודים בלבד", "הארץ" 4.11.10) שהרי לפי המסורת הנוצרית נתפס ישו (שהיה בן תקופתם של הלל הזקן ושמאי), כיהודי אורתודוכסי, לאומן, ואולי אפילו קצת גזען. ישו אמנם לא רדף את הגויים כפי שעשה אל-חאכם ליהודים ולנוצרים, אבל הוא הגדיר את הגויים כ"כלבים" האמורים לשרת את אדוניהם מעם ישראל (הבשורה ע"פ מתי, פרק 15 פסוק 26) ישו היה יהודי נאמן לעמו ולדתו, ולמרות שראה את עצמו משיח (כמו יהודים רבים אחרים) היה מקבל ללא ספק אזרחות ישראלית. בדיוק כפי שהיה מקבל הרבי מליובביץ'.
נכון הוא שבהתאם לדבריו של סלמאן מצאלחה, סביר היה שישו היה מכנה אותו באותו כינוי שנהג לכנות את הגויים.

היד המפליגה למרחקים – גם הדרת נשים, גם שחיתות:
אהוד אולמרט – ראש הממשלה לשעבר, וראש עיריית ירושלים לשעבר – אורי לופליאנסקי, הואשמו במתן [אולי בקבלת? – אב"ע] שוחד בפרשת הולילנד. כבר הפילוסוף והמדינאי הרומי לוקיוס אנאוס סנקה Lucius Annaeus Seneca, שנודע גם בפשטות כסנקה (Seneca) הכיר את שכיחותם של מעשים אלו והגדירם במשפטו המפורסם: "manus manum lavat" "יד רוחצת יד" מסתבר שידו של לופליאנסקי לחצה יד אחרת ממה שראוי היה שילחץ.

היד המפליגה למרחקים
חג העצמאות 2008. טקס קבלת פרס ישראל

אִידָה פִּינְק נִיצְלָה.
שָׂרְדָה אַרְבַּע אָקְצְיוֹת.
עַבְדָּהּ בַעֲבוֹדוֹת כּפִיָה.
עִם חִיסוּל הַגֶיטוֹ, בְּעֶזְרַת נְיָרוֹת מְזֻיָּפִים,
הִתְחַזְּתָה יַחַד עִם אֲחוֹתָהּ לְאִיכָּרָה פּוֹלָנְית.
בָּרְחָה לגרמניה בָּהּ עסקו הַשְׁתַּיִם בְּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת.
בְּקוֹשִׁי נִמְלְטָה, מִסְפָּר פְּעָמִים, מִגִּלּוּי זֶהוּתָהּ.
בְּגִיל 87 עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים, בָּאָה לְקַבֵּל אֶת פָּרַס יִשְׂרָאֵל.
כָּל שּׁוֹעִי הָאָרֶץ נִמְצָאִים עַל הַבָּמָה.
אִידָה עוֹבֶרֶת מֵאֶחָד לְאֶחָד, מִשּׁוֹעַ לְשּׁוֹעַ.
כּוּלָּם לוֹחֲצִים אֶת יָדָהּ בִּבְרָכָה.
לוּפְּלִיאַנְסְקִי רֹאשׁ הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם,
אָדָם רַב חֶסֶד, צַדִּיק יָדוּעַ.
יִסֵּד אֶת "יַד שָׂרָה",
מֵבִיא מָזוֹר לַזְּקֵנִים וְּלחוֹלִים.
אִידָה מוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת יָדָהּ.
מַמְמְמְשִׁיכָה לְהוֹשִׁיט.
מַגְבִּיהָה קְצָת אֶת הַיָּד.
הַיָּד נִשְׁאֶרֶת בָּאֲוִיר.
לוּפְּלִיאַנְסְקִי זוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוָה.
לוּפְּלִיאַנְסְקִי אֵינוֹ לוֹחֵץ יָדִי אִישָׁהּ.

פעילות משותפת עם ברונשטיין מ"זוכרות"
בניגוד לאורי הייטנר' שסירב ללחוץ את ידו של איתן ברונשטיין מנהל עמותת "זוכרות". (בן עזר גיליון 705) אני פניתי מיוזמתי לאיתן ברונשטיין בהצעה לפעולה משותפת בין עמותת "זוכרות" לבין "העמותה להנצחת שואת יהודי ערב":
http://www.shoaaj.com/
הפעולה המשותפת שהצעתי היא "זיכרון למען השלום". זיכרון "שואת יהודי ערב" (חיסול יהודי ערב, והפיכת ערב ל"יודן-ריין") וזיכרון הנכבה. לצורך זאת הצעתי לברונשטיין לקיים מסע משותף של יהודים וערבים אל גיא ההריגה של אל-מדינה, ולדיר יאסין.
בתגובה להצעתי כתב לי ברונשטיין שבגלל הגזענות המוסלמית האינהרנטית לחברה הערבית-מוסלמית, אין סיכוי למסע לאל-מדינה לכן צריך להתמקד בזיכרון טבח דיר יאסין, ובטבח עילבון בלבד, במטרה להביא לסופה של מדינת היהודים...
לא פחות אבסורדית הייתה תגובתו של דודו אמיתי – דובר גבעת חביבה שכתב לי "עברנו את פרעה נעבור גם אותך" (כלומר את דרישתך לפעול נגד הגזענות הערבית-מוסלמית). הוא הוסיף שגבעת חביבה אינו עוסק בגזענות הערבית-מוסלמית כי אם רק בגזענות היהודית (רק לעיסוק זה מקבלים תרומות). למותר לציין שריאד כבהא מנהל המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה מסרב לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות.

קנאה
איתן ברונשטיין – היהודי - המהגר החדש מארגנטינה (בעיתון "הארץ" אין כבר מזמן עולים לארץ יש רק מהגרים. הפעם המילה מדויקת). זוכה כמנהל "עמותה לחיסול ישראל", לשכר נכבד ולחשבון הוצאות שמן. בניגוד אליו כל מאמציי למצוא תמיכה למאבק למען הנצחת "שואת יהודי ערב" והמאבק נגד הגזענות הערבית-מוסלמית עלו בתוהו. פניתי לכל הארגונים העוסקים בזכויות אדם ובמאבק נגד הגזענות, מכולם קיבלתי סירוב כך שאני נאלץ לממן הכול מכיסי. ברור מאליו שפרופסור נעמי חזן, נשיאת הקרן לישראל חדשה. אפילו לא ענתה למכתבי. פרופסור נעמי חזן (גולדשטיין) – נשיאת הקרן לישראל חדשה, אינה תומכת במאבק נגד הגזענות הערבית-מוסלמית בניסיונה לחסל את ישראל. לעומת זאת תומכת נעמי חזן בארגונים גזעניים השוללים את ישראל כמדינה יהודית.
המפליא יותר הוא שכל הקרנות הגרמניות האמורות לפעול נגד כל אידיאולוגיה גזענית ונגד ארגונים המחויבים לרצוח יהודים, גם הם סרבו לתרום למאבק. ד"ר אנגליקה טים – מנהלת קרן רוזה לוקסמבורג, תל אביב, גם היא לא ענתה אפילו בשלילה לבקשתי. ד"ר אנגליקה טים – מנהלת קרן רוזה לוקסמבורג, תל אביב, אינה תומכת במאבק נגד הגזענות הערבית-מוסלמית בניסיונה לחסל את ישראל. אנגליקה טים תומכת רק בארגונים השוללים את ישראל כמדינה יהודית.
כמה עצוב. במדינת היהודים משתלם כלכלית להיות אנטי-ציוני. לא משתלם להיות ציוני.

[עד כאן נעמן כהן]