על ספרה של מרגלית מתתיהו – "הספק – סיפורים קצרים"

הוצאת בת-אור, 2010, 104 עמ'

למשוררת מרגלית מתתיהו יש זכויות רבות בתחומים מגוונים – הפקת סרטים על ספרד ויהודיה, תרגום שירה עברית לספרדית, ספרי שירה בעברית ובלדינו, תפקידים מרכזיים באגודת הסופרים ובאקו"ם – אבל בעיניי גולת הכותרת של מפעליה היא המסירות ללא גבול שלה להנצחת קורבנות השואה מבין יהודי יוון, הנצחת תרבותה של יהדות זו, שבאה עליה הכורת במלחמת העולם השנייה, וששרידיה עלו לארץ ישראל. שירתה ומחקריה על העיתונות היהודית של שאלונקי חושפים את אהבתה הגדולה למורשת שספגה ממשפחתה שעלתה ארצה משם.

עיקר מפעלה התרבותי הוא השירה בעברית ובלדינו, שירה הנעגנת בנופיה של יוון ובתרבותם של יהודיה. הרי דוגמית של שיר שנכתב על צהריים בכיכר המוזיאון הארכיאולוגי באתונה:

...

לבד.

חושבת על טביעת הזמן בחומר –

כדי ענק, פסלי גוף מתכתי,

פני אבן עטורי צמות שיש

מאתונה, כרתים, מיקניס

חומרי אדמה בצבע נפש –

העיר זורמת בקול מנסר,

חגיגת יונים בכיכר.

שוב שמש על פניי.

אישה קטנה מהלכת בשחורים כמו צמחה מן העבר –

ענן כיסה את השמש.

נעשה קצת קר.

כלב הניס את היונים.

עוד מעט אקנה ערמונים אצל הזקן בפינת הרחוב.

טעמם יעלה על לשוני את מתיקות קולה של אימי.

נקודה בזמן.

("בכיכר המוזיאון" מתוך – "להעיר את השתיקה", עקד, 2003, עמ'33-32)

השיר מרמז על העבר וההווה של יוון, ואת הנוכחות הפמיליארית של מתתיהו עצמה בתוך ההוויה מפעימת הלב הזאת – בערמונים שהיא קונה אצל הזקן בפינה של כיכר המוזיאון היא חשה את מתיקות קולה של אימה.

הספר שלפנינו הוא ספר הפרוזה הראשון של מרגלית מתתיהו אחרי חמישה-עשר קבצים של שירה בעברית ובלדינו, אלא שהפיוטיות הטבועה בה אינה מניחה לה, וכמעט בכל אחד משמונת הסיפורים שבקובץ ימצא הקורא שורות הראויות להיכלל בשירים. הרי דוגמה שירית בה תגובת הגוף לגעגועי האהבה:

"...הירכיים הצעירות והנאהבות השיבו בתנועות ממריצות עד שנשפכה אל תוכן האהבה, והצימאון הלך וגבר וגבר..." (עמ' 17).

ודוגמה נוספת:

"היא עמדה מול שקיות הניילון שלה, הן קראו לה מן הקרעים, והיא נעתקה מן המציאות אל אין מקום, מרחפת בחלל, מכורבלת בין הרצועות הנעות, כמו בין שכבות צמר גפן, אוטמות..." (עמ' 70).

שמונת הסיפורים שבקובץ נוגעים בשני אספקטים המאפיינים את השירה הרומנטית – אהבה (גן עדן אבוד) ומסתורין.

בסיפור "האיש משדה התעופה" הדוברת איבדה את אהוב ליבה, זה שהיא חיה עימו עשרים שנים של אושר מטורף, והיא כמהה לאהבה חדשה, ונמשכת בכבלי קסם אל שדה התעופה בארץ ובשאלוניקי. למרבה הפליאה, היא באמת מוצאת מושא לאהבה, גבר שגם כן איבד את נערת חייו. למרות ההסתברות האפסית שהיא תפגוש אותו שוב בשדות התעופה – היא פוגשת אותו, כאמור, גם בשדה התעופה בארץ וגם ביוון, לשם היא נמשכת בלי להבין מדוע. ולא רק זאת, המקרה מזמן לה פגישה עם האיש באותו מלון, ואם לא די בכך – השמות שלהם דומים – מריו ומירי. כדי להשלים את תמונת המסתורין שבסיפור – הוא משובץ בשלושה חלומות של הגיבורה: בחלום ראשון הגבר הזר הזה מציל אותה מכלבים שמתנפלים עליה (עמ' 16-14); בחלום שני היא עוברת לדירה מוזנחת, ולא מבינה מדוע עשתה את הצעד הזה (עמ' 34); בחלום השלישי היא עוצרת רכבת בנסיעתה כי שכחה את התיק שלה בתחנה. גבר צעיר, שחקן, מחזר אחריה כשאברו מתנדנד בתוך מכנסיו הפתוחים (עמ' 46-44).

בסיפור "מדרגות של חצות" מסופר על אישה נשואה, ואם לילדים, המתגנבת בלילה לחדר המדרגות כדי לזכות בחמש דקות של קרבה אל אהובה.

בסיפור "הפגישה" מסופר על אישה הנמשכת אל גבר זר שפגשה במצפה שעל מלון הילטון בירושלים, נענית לפניותיו להתעלס עימו בבית מלון כשהוא מגיע לרגל עסקיו לירושלים, והיא סבורה שמשיכתה לגבר הזה, ורתיעתה ממנו, נובעות מריחו המזכיר לה את ריח בנה הטנקיסט.

בסיפור "הסכין" הגיבורה מתגעגעת לאהוב ליבה (כמו בסיפור הראשון), ומספרת את סיפור אהבתה של אימה לגבר זר, ניצול שואה, שקודם התגורר בדירתם הצפופה, ואחר כך התגורר בדירה קרובה, שקשר העין בין שני החלונות איפשר לאם לחמוק לדירתו לרגעים מעטים של אושר בתוך שיממון הנישואין שחוותה.

בסיפורים "האיש משדה התעופה", "הסכין" ו"טיול של שבת" – הגיבורות הן נצר ממשפחות יהודיות ילידות יוון, ובסיפור בראשון הגיבורה אפילו מדברת יוונית. הנה כי כן גם בפרוזה הביאה עימה מרגלית מתתיהו לא רק את הנימה הפיוטית משיריה היפים, אלא גם את הנושא העיקרי של שירתה ומחקריה – יוון ויהודיה.

ועוד דבר, בספר מתוארות התעלסויות של הגיבורות עם אהובי ליבן (ראו לדוגמה עמ' 74, 79-78, 90-89), אבל, שלא כמקובל בספרות העכשווית – אין במקומות אלה לשון בוטה ופרטי פרטים של טכניקת האהבה, אלא רמיזות המענגות את הקורא בעדינותן.