על "סיפורי קנטרברי" מאת ג'פרי צ'וסר

תרגום – שמעון זנדבנק, עם עובד 2000 (1980), 609 עמ'

הספר מתאר מסע של צליינים אל קברו של הקדוש תומס בקט שנרצח בקתדרלת קנטרברי בשנת 1170. המחבר מונה 29 צליינים, כשכמעט כל אחד מהם מספר איזה סיפור לחבריו למסע. בין הצליינים – פונדקי, אביר, טוחן, אפסנאי, טבח, פרקליט, נזיר קבצן, שליח בית-דין, פרח כהונה, סוחר, פרש, בעל אדמות, ספן, משרת כומר, קניין וכו'.

צ'וסר חיבר את ספרו זה בשלהי המאה ה-14. רוב הסיפורים הם משמימים למדיי, בהם שיחזור של המיתולוגיה היוונית והרומית, סיפורי פלא יראיים-נוצריים (למשל, סיפוריהם של הפרקליט, הנזיר הקבצן, הנזירה השנייה והכוהן) חלק מהסיפורים הם ממש וולגריים (למשל, סיפורו של הטוחן השתוי, או סיפורו של שליח בית הדין), ואין טעם לפרט. הנושא המרכזי ברובם הוא העימות בין גברים לנשים – מי שולט על מי. השיא בעניין הזה הוא סיפורו של פרח הכהונה המתאר התאכזרות של מרקיז איטלקי באישתו הכנועה גריזלדה.

סיפורים רבים מתוארות נשים נואפות: האפסנאי מספר איך שני סטודנטים נקמו בטוחן שגנב מהם חיטה, בכך ששכבו עם אישתו, והיא גם כיבדה את בעלה במכות; הסוחר מספר כיצד האביר הזקן ינואר נשא אישה צעירה, והיא נתנה עיניה בשרת דמיין והתעלסה עימו על עץ לעיניו המסונוורות של בעלה; הספן מספר על אשת סוחר המתאהבת בנזיר יפה תואר, מתעלסת עימו וגם מצליחה לסחוט כספים מבעלה הטיפש; הקניין מספר על אישתו הנואפת של פבוס ועל הלשנתו של העורב הלבן, פבוס הורג את אישתו ומקלל את העורב ההופך מלבן לשחור.

השיא בסיפורי הניאוף הוא סיפורה של האישה מבאת. היא מספרת איך נישאה חמש פעמים לבעלים ישישים שהיו צריכים לשלם לה על כל משכב עימה. היא מודה שהעבידה קשה את בעליה בלילות, וגם בגדה בכולם. הסיסמה שלה: אל תחסכי את האיבר מכל גבר! גם היא מספרת סיפור (מימי המלך ארתור) ממנו משתמע שהאישה מבקשת להיות המנצחת בעימות עם בעלה או אהובה.

למרות סיפורי היראים שהוזכרו לעיל, יש בספר הזה לא מעט אירוניה כלפי כלי הקודש הנוצריים. בעיקר מורגשת אירוניה זאת בסיפורו של הנזיר, כשהפונדקי מתערב ומתאר כיצד נשים משתוקקות לשכב עם נזירים, וכן בסיפורו של המחלן (כלי הקודש המעניק מחילות – אינדולגנציות – תמורת כסף), שם מתואר כיצד הוא מרמה את הבריות בעצמות קדושים שנגיעה בהן יכולה, כביכול, למחול על עוונות (בתוספת תשלום, כמובן).

אופייני למספרי הסיפורים (מרביתם מהמעמדות הנמוכים) הוא שהם בקיאים במיתולוגיה היוונית, בהיסטוריה של יוון ורומא, בפילוסופיה וכד' – כך בעיקר בסיפוריהם של האביר, האישה מבאת, פרח הכהונה, הפרש ועוד.

השיא בסיפורים היראיים הנוצריים הוא סיפורה של אם המנזר, שהוא בבחינת עלילת דם על כל זוועותיה. היא מספרת שהיהודים החליטו לשכור רוצח שירצח ילד נוצרי שהעז להיכנס לשכונה שלהם ולשיר שירי הלל לבתולה הקדושה. אב בית הדין מצווה להרוג את היהודים בעינויים – סוסי פרא קרעו את בשרם מעליהם, והילד המת שר גם לאחר מותו שירי הלל לאם הקדושה – איך לא?

אם משווים את "סיפורי קנטרברי" ל"דקאמרון" של ג'ובאני בוקאצ'יו שפורסם כמחצית המאה לפניו – אין ספק שהבכורה לבוקאצ'יו בכל התחומים שבהם עוסקים שני ספריהם: עימות בין נשים לגברים, לעג לכנסייה, ארוטיקה, היחס ליהודים וכדומה.