כי הוא בלתי ישים, והתומכים בו הם דמגוגים

שוק הספרים הוא שוק חופשי – ואין שום אפשרות לקבע בו את היחסים בין הסופרים למו"לים, ובוודאי שלא לגבי מרבית הספרים שכבר יצאו לאור.

אחד הסעיפים בחוק ההזוי הזה הוא כי "18 חודשים מתאריך ההוצאה לאור של ספר, לא ישתנה המחיר לצרכן. כמו כן בתקופה זו יקבלו הסופרים תמלוגים בשיעור של 8% עבור 6,000 העותקים הראשונים, ותמלוגים בשיעור של 10% עבור כל עותק נוסף." [מיה סלע, "הארץ", 1.1.12].

אבל מי משלם את התמלוגים לסופרים? החנויות? רשתות הספרים? אבו-ג'ילדה? משרד התרבות? – או המו"לים? ובכן משלמים המו"לים, ורק המו"לים! – ולכן כל מה שמוצע כאן בחוק הוא שטויות פופוליסטיות שלא תעמודנה בשום מבחן משפטי לגבי ההסכמים בין הסופרים למו"לים בעבר וגם בעתיד. זוהי זריית חול בעיניים וטמטום משפטי. ואנחנו הזהרנו וחזרנו והזהרנו מפני החוק האווילי הזה כבר בעבר!

ידוע, למשל, שכמעט כל ספרי השירה ממומנים על ידי המשוררים, שכמעט כל ספרי המחקר, ההגות והעיון ממומנים על ידי כותביהם או על ידי מוסדות וקרנות ציבוריים, ושחלק ניכר מן הפרוזה המקורית יוצא לאור על חשבון הסופרים!

אז מה? מעכשיו, מרגע שהמו"ל יידע שהוא חייב לשלם לסופר 8% תמלוגים מהמחיר המלא עד 6,000 עותקים ראשונים – הוא ידרוש מהסופרים השתתפות עוד יותר גדולה במימון הספר מראש כדי שיהיה לו ממה לשלם להם!?

מצד שני, יש סופרים שמקבלים עד 25% כבר ממכירת העותק הראשון, וזאת דווקא משום שמימנו את ההפקה – אז מה? אסור יהיה למו"ל להחזיר להם יותר מ-8% תמלוגים?

מניסיוננו בשעתו, בהצעת חוק זכויות יוצרים מטעם אגודת הסופרים ובו אחוזים קבועים של תמלוגים בכל החוזים בין סופר למו"ל – למדנו כי החוק בארץ נוהג על פי התקדים האנגלי שמונע התערבות חקיקה של המדינה לגבי שיעורי תמלוגים בחוזים ובהסכמים בין שני צדדים בזכויות יוצרים – והדבר נתון אך ורק למשא ומתן של שוק חופשי ביניהם.

חוק הספרים הוא חוק אידיוטי גם, למשל, לגבי ההנחות. כמעט אין סופר בארץ שחשובים לו בראש ובראשונה התמלוגים שיקבל – כי כמעט אף סופר לא מתפרנס מהם [מחוץ לכמה טייקונים שמתראיינים בזכות החוק, ולהם אין צורך לדאוג גם לפי החוק הקיים].

מה שחשוב לסופר הוא שספרו יופץ ויימכר – אפילו בכל מחיר שהוא! ומוטב לו שיימכרו 4 עותקים ב-100 שקל, גם אם זה החודש הראשון לספרו החדש, מאשר יימכרו ממנו רק עותקים בודדים ב-88 שקל, והוא ייעלם מהמדפים אחרי ארבעה חודשים, ואיש לא יזכור אותו כעבור 18 חודשים – שאחריהם על פי הצעת החוק – מבצעי ההוזלה מותרים!

וכך, סעיף אחר סעיף, חוק הספרים אינו חוקתי, אינו מסחרי, אינו כלכלי, אינו מיטיב כהוא-זה עם הסופר ואפילו מרע את מצבו, אינו מיטיב עם קונה הספרים שיקנה מעתה פחות עותקים, וגם חונק את אפשרויותיהן של ההוצאות להיפטר מהר ממלאי בלתי נדרש או שנמכר באיטיות.

אבל אל דאגה, החוק הזה הוא גם בלתי ישים!

לפני קצת יותר משנה קנינו 4 עותקים מספרו החדש של יצחק קרונזון "כי מנגד תראה" וחילקנו אותם מתנות לחברינו. אילו המבצע היה נמשך, היינו קונים עוד 4 ועוד 4 לאותה מטרה. כל סופר עברי, לבד מהטייקונים רבי-המכר התומכים בחוק הספרים המופרך – היה מאחל לעצמו שככה יימכרו גם ספריו-שלו.