על "טיל אולנשפיגל ולָמֶה גוּדזָאק"
מאת שארל דה קוסטֶר
תרגום אברהם שלונסקי
ספריית פועלים 1959
שארל דה קוסטר לקח דמות לץ מהפולקלור הפלמי, הוא טיל אולנשפיגל, ושיבץ אותה לתוך מסגרת היסטורית של אחת התקופות הקשות בדברי ימיהן של ארצות השפלה – תחת שלטונם העריץ של הספרדים. טיל הוא קיצור השם טילבֶּרט, כלומר, הנודד, ואולנשפיגל פירושו – מראת הינשוף, ואמנם טיל אולנשפיגל נודד בארצות השפלה, מגיע לגרמניה, ואף לחצרו של הפיפיור ברומא. מעלליו אמורים לשקף את דמותו של העם, כפי שמראה משקפת את דמותו של המביט בה.
טיל אולנשפיגל נולד באותה השנה שבה נולד פיליפ השני, מלך ספרד – 1527, כלומר, הוא הספיק לחיות תחת שלטונו של קארל החמישי, אשר ויתר על שלטונו ב-1556 והעביר אותו לבנו האכזר והאטום. בין ספרד לארצות השפלה היה עימות מתמיד לא רק משום יחסים שבין שולט לנשלט, אלא גם מפני הבדלי הדת שבין שני העמים: הספרדים היו קאתולים אדוקים שהתעללו במאמינים ובכופרים באמצעות האינקוויזיציה, ואילו הפלמים היו רפורמטורים, ובתור שכאלה נחשבו לכופרים בעיני השליטים. לאורך כל היצירה מתוארים מעשי זוועות שעושה השלטון בנתינים, בהם שריפת אנשים חיים על המוקד, הטבעת אנשים בתעלות המים, תליות המוניות, עינויי תופת, גדיעת איברים וכו'. לאינקוויזיציה הספרדית היה חוק דרקוני לפיו מי שמלשין על הזולת – מקבל מחצית רכושו של זה שהועלה על המוקד בעקבות ההלשנה.
בין האירועים המבעיתים המסופרים בספר עושה טיל אולנשפיגל מעשי היתול וקונדס המסכנים את חייו וחיי קרוביו: הוא שם פלפל מתחת לזנבות של החמורים הנושאים על גביהם את הנזירים, ואלה פותחים במרוצה ומפילים את הרוכבים. הוא מודיע ברבים שטקסי הזכרת הנשמות מועילים רק למי שמבצע אותם, כלומר, מועיל לכמרים. על כך הוא נענש בעונש גלות לשלוש שנים. הוא מודיע לאנשים שהוא עומד לעוף – ציבור גדול מתאסף לחזות בפלא, ואז הוא מודיע להם שחשב שיש רק טיפש אחד בקהל, והנה, כל הקהל מטומטמים.
בנדודיו הוא מגיע לחצר האפיפיור ברומא, ומשתחווה לו הפוך, כשמבקשים להעניש אותו על כך הוא מצהיר שמתוך יראה הוא לא מעז להישיר מבט אל הכס הקדוש. כשהוא חוזר לארצו, הוא מופקד לצפות על בואו של הקיסר (קארל החמישי). הקיסר מגיע, והוא אינו מודיע לאיש. דינו מוות, אלא אם כן יידע לבקש מהקיסר דבר שזה איננו יכול לבצע. טיל מבקש מהקיסר שינשק לשפתיו שאינן דוברות פלמית[?].
טיל משכיר עצמו לשמש צייר אצל אציל אחד. הוא, כמובן איננו יודע לצייר, ואיננו מצייר דבר, אבל טוען שמי שאינו רואה את הציור שלו – סימן שאיננו מגזע אצילים, בעקבות כך הכול מהללים את ציוריו.
הוא מגיע לנירנברג שבגרמניה ומציג עצמו כרופא. "התרופה" שלו – לשרוף את החולה שיישאר למחרת במיטה, בעקבות כך כל השאר יבריאו. למחרת כולם קמו והצהירו שהם בריאים. הוא עושה תעלול, שכביכול יש לו גבנון, ולפי סגולה הוא מצליח להתרפא. אנשים מאמינים לו, והוא מקבל על רפואותיו כספים רבים.
נראה לי שאם נשווה את תעלוליו של טיל אולנשפיגל לאלה של הרשלה האוסטרופולי – הרשלה מנצח בגדול.
מכת ההלשנות פוגעת גם במשפחתו של טיל: מוכר הדגים מלשין על קלאם, אביו של טיל על כך שהוא כופר בעיקר, ועל כן מעלים אותו על המוקד, ומענים את סואטקין אימו ואת טיל עצמו. טיל נוקם במוכר הדגים ומשליך אותו לתעלת המים. בהמשך מצליח מוכר הדגים לצאת מהתעלה, הוא מתחפש לזאב אדם, רוצח אנשים ושודד את כספם. טיל חושף את הנבל, הוא נשפט, ונדון למוות בעינויים.
בהמשך פוגש טיל את לָמֶה גוֹדזָאק, שהופך להיות המלווה שלו, מעין סנשו פנשה. לאורך כל העלילה מחפש למה את אישתו קאלקֶן, אשר עזבה אותו לפי מצוותו של אחד הנזירים שהבטיח לה גן עדן. כשלמה מוצא סוף סוף את קאלקן, הוא מתנקם בנזיר.
טיל ולמה מתגייסים לצבא הגיזים, הפלמים המורדים בספרדים, שהונהגו על ידי ויליאם האוראני, המכונה "השתקן". טיל מצליח להרוג בעורמה את המסיתים נגד ויליאם, ומציל נידונים למוות אכזרי (הושלכו ערומים בשלג). טיל ולמה מצליחים לחשוף את אלה המבקשים להרוג את ויליאם האוראני. טיל מתגייס כמרגל עבור הגיזים, מגיע בתעודות מזויפות לחצרו של הרוצח הידוע לשמצה – הדוכס מאלבא – ומדווח לצבא הגיזים. בגלל מצור הספרדים, הגיזים נאלצים לעלות על אוניות ולשוט בתעלות אל הים. טיל ולמה תורמים את תרומתם בתעשיית הנשק עבור הגיזים.
בעקבות הלשנה של רוּאוּזֶה, סאפלה האינקוויזיטור מענה פלמי בשם מיכאלקין, וזה נופח את נשמתו. טיל מצליח ללכוד הן את סאפלה והן את רואוזה, גורם למאסרם ולתלייתם.
קאתלינה, חברה של אימו של טיל, היא מכשפה. אציל רשע התחפש לשד, פיתה אותה והכניס אותה להריון. טיל חושף את מעלליו – אוסרים אותו ומענים אותו עד שהוא מודה באשמה, ואז שורפים אותו באש. אבל גם קאתלינה לוקה: עושים לה ניסוי – זורקים אותה לתעלה – אם היא תטבע, סימן שהיא מכשפה, והיא אמנם טובעת.
מסתבר שגם בצבא של ויליאם האוראני לא חסרים רשעים – שר בצבאו מחליט לתלות נזירים קאתולים. טיל מתנגד, ועל כן רוצים לתלות גם אותו. נֶלָה אהובתו מצהירה שהיא רוצה להינשא לו, ולפי הנוהג, מי שמבקשת לשאת את התלוי מציל אותו מחבל התלייה. טיל ונלה יוצאים עם הגיזים אל הים, ואחר כך מצטרפים אל הנצורים בהארלם. הספרדים מבטיחים לנצורים שאם יניחו את נשקם – תינצל נפשם. נצורים מוסרים את הנשק, אבל הספרדים לא עמדו בהבטחתם וערכו בהם טבח. טיל ונלה מצליחים להסתתר ולהינצל.
למרות העין הפקוחה של טיל, פיליפ השני שולח מתנקשים, ואלה מצליחים להרוג את ויליאם האוראני.
בסוף הספר מתואר חזון שרואים טיל ונלה. כומר קאתולי חושב את טיל הישן למת, והוא קובר אותו, אבל טיל מפזר את העפר שמעליו ומגיח מהקבר, כי טיל הוא צעיר לנצח וחי לנצח – הוא מסמל את רוחה של פלנדריה, ונלה מסמלת את ליבה, ואת שניהם אי אפשר לקבור.
הספר מציע הצצה אל ההוויה המבהילה של פלנדריה במאה ה-16, אבל צריך קיבה חזקה כדי לדלג מזוועה לזוועה המתוארות בפירוט בספר. קונדסיו של טיל אולנשפיגל רק בקושי מצליחים להחליק על השערות הסומרות בקריאה.
משה גרנות
רוחה וליבה של פלאנדריה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר