ב"ג: אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב!
5.7.1988. נסיעה לצפת בבוקר, ליום עיון במסגרת המוזיאון (בהקמה) לתולדות היהודים דוברי ההונגרית. יצאתי בבוקר, במכונית ממוזגת גדולה יחד עם דוד גלעדי, אוטו רפופורט, ד"ר רווס וד"ר מושקוביץ', וכן צלם צעיר בשם אנדראש לאקו. נסיעה מעניינת, כל הדרך דיברו על קהילת בודאפשט, בעיקר בשנים האחרונות.
את המוזיאון מרכז בצפת יוסף לוסטיג, ויום העיון נתקיים בקומה השנייה של בניין הסארייה המחודש. בכניסה חיכתה לי אישה מבוגרת, בעלת עיניים תכולות, שטענה שהיא קרובה שלי. שמה ורה קורנפלד, רח' הנשיא 12/48, צפת. סבתה היתה, לדבריה, אחותו של יהודה ראב. כנראה האחות הגדולה [דבורה] שנשארה בהונגריה ולא עלתה ארצה. היא אמרה שהיא קרובתם של ורה ומיקי שְקַרְק, שבאו ארצה, עם הצבא הצ'כי, בשלהי מלחמת העולם השנייה, ואחר חזרו לצ'כיה. אני זוכר את השניים במעומעם מילדותי בפתח-תקווה. [דוד בן עזר זוכר היטב את שניהם].
הבטחתי לשלוח לה את הלוחות מספר-המשפחה, אולי תמצא את הקשר.
כמו כן ניגשה אלי אישה מבוגרת שאמרה שהיא ממשפחת נאטונק, ויודעת שהם קרובים של משפחתנו.
לאחר שקראתי, בהרצאתי שבעקבות "התלם הראשון", את השיר "בפתח תקווה אחרת", ועמדתי על "אופיים הרך, ליבם העיקש" כביטוי אופייני להונגרים, עלה יונה רוזן ממעגן, מאחרוני הצנחנים שיצאו בשעתו עם חנה סנש, וסיפר כי ב-1946 היה שליח בבודאפשט, ובא לבן-גוריון, למלונו בפאריס, כדי לבקשו שיבוא לבקר בבודאפשט. כאשר עמד והפציר בו ואמר כי ההונגרים הם עקשנים, אמר לו בן גוריון:
"זה נכון. אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."
כתבתי לו אחר כך פתק ותיארתי כיצד שאל אותי בן-גוריון ב-1966 לערך, כאשר ריאיינתי אותו בירושלים, אולי אני יודע מה השפיע על שטמפפר לעלות לארץ-ישראל, כי מכאן ההתחלה.
הצגתי בפני הפורום, כולו יוצאי הונגריה, מבוגרים, את התיזות של אחרית-הדבר שלי ל"התלם הראשון". חולקו לכולם תדפיסים שהוכנו מרשימתי ב"עתמול" מדצמבר 87, "מי הקים את פתח-תקווה?"
עוד אנשים, כולל שושנה אדלר, המארגנת מראשון-לציון, סיפרו לי על קרבת משפחה או על כך שהכירו בהונגריה קרובי-משפחה שנשאו את השם – ראב, באותם איזורים שהזכרתי.
באחת ההרצאות שמעתי על גנרל הינאו, שהביס את מרד קושוט, והטיל קנס גדול על היהודים משום שרובם השתתף במרד של קושוט. פראנץ יוזף הצעיר הקטין את הקנס למיליון פורינים בלבד, ויעד אותו להקמת מוסדות חינוך יהודים. כך הוקמו סמינר למורים וסמינר לרבנים.
אחד המשתתפים ציטט לי אימרה בשם העי"ש: "אוי לי מהמתחדשים (בהונגריה) ואוי לי מהמתכתשים! (בירושלים)"