10.10.88. בערב טילפן צוריאל בובליל. במקום לחזור על הסיפור, הנה המכתב ששלחתי לחיים באר, לבקשתו, לאחר ששמע את הפרשה מפי.

14.10.1988

לחיים היקר שלום,

אני מקווה שהמכתב הזה ימצאך בריא ושלם, לאחר שובך מארה"ב. לבקשתך אני מעלה את פרשת אי-הופעתי בערב בובליל.

פנה אלי הרב הצעיר צוריאל בובליל, שאותו היכרתי במסגרת הופעות משותפות לפני חיילים ברבי-שיח ב"בית התפוצות", וביקש שאשתתף, כמייצג העמדה החילונית, בערב במתכונת משפט ציבורי שייערך על ספרו החדש "היהודי האידאלי" באודיטוריום של בית אריאלה, ביום שלישי, 11.10, ב-20.00.

את הערב היה אמור להנחות שאול מייזלש, ומשתתפים בו, מלבד בובליל ואני, אביגדור קהלני, הרב ישראל אריאל והרב הד"ר למישפטים רצון ערוסי.

יום לפני ההופעה המיועדת צלצל בובליל נרגש, והתחנן אליי שלא אבוא לערב. הסיבה, מרצה לספרות מבר-אילן, נפתלי טוקר (מימיי לא פגשתי בו, אלא שכתבתי פעם ביקורת חריפה על כתב-העת הספרותי שהוציא במסגרת בר-אילן) – טילפן לעשרות אנשים, כולל לרבנים שהיו אמורים להשתתף בערב, והפחיד אותם במסע השמצות בחרדונים המקומיים (המקומונים החרדיים) אם יעזו להופיע על במה אחת עם סופר שכתב דברי פורנוגראפיה, כמוני. הוא אף התקשר לרב גליקסברג, רבה של גבעתיים.

מי שלא התפעל מאיומיו היה פנחס שיינמן, יו"ר המועצה הדתית של תל-אביב, שאמר שאינו מבין על מה הרעש. ואולם, טוקר הצליח להפחיד את הרבנים, והם הודיעו לבובליל שאמנם אינם מחרימים אותי, אבל – אם אני מופיע, הם מוותרים על השתתפותם. למה להם צרות במחנה שלהם. לדברי בובליל מדובר בכ-100 שיחות טלפון!

הרגעתי אותו שאין בדעתי להופיע, אם אין רצונו בכך, אבל אני עומד על כך שתיאמר הסיבה מדוע נבצר ממני להופיע. כפי שסיפר לי בובליל, יום אחרי הדיון, הסביר שאול מייזלש במפורש מדוע נעדרתי. אך אני מטיל ספק שהדברים אכן נאמרו במפורש.

לצערי לא שלחו לי הזמנה, למרות שביקשתי, לפחות למזכרת. אבל שמעתי שהיו מודעות על הערב הזה במקומות רבים בעיר.

אהוד: הקוראים הוותיקים של המכתב העיתי ודאי זוכרים שכבר סיפרתי כאן, שזה עשרות שנים שאני מוחרם מלהופיע בבית אריאלה – ברבי-שיח, בהרצאות ובסדנאות כתיבה [שאותן יסדתי שם בשעתו] וזאת לא מסיבות דתיות כמו במקרה המסופר כאן. מעולם גם לא דנו שם בספרים שכתבתי. אני שם יוק.