24.4.89. יום שלם בוועידה, בתפקידי כיו"ר הוועדה המתמדת. ניסחתי את ההחלטות תוך שימת לב למאבק על חוק זכויות יוצרים חדש, תמלוגים מהספריות הציבוריות, קבלת סופרי ילדים ונוער לאגודה, ועידודם. כל אלה סעיפים שוודאי לא היו זוכים לשימת לב אלמלא הייתי לוקח על עצמי את התפקיד. לוועד לא הצגתי את מועמדותי. אין לי זמן לכך. גם נמאס לי לעשות את העבודה המקצועית, ושאחרים יזכו בנסיעות לחו"ל.

קבוצה של סופרים, אנדד אלדן, נתן יונתן, רוני סומק, יעקב בסר, עודד סברדליק ואחרים, הגישו הצעת החלטה לוועדה המתמדת, המוחה נגד אנשים רעבים הנזרקים לרחוב, והתומכת בהגדרה עצמית לפלשתינאים. מחשש שההחלטה תפוצץ את הוועידה, השארתי אותה לסוף, לאחר שאושרו כל ההחלטות שהביאה הוועדה המתמדת. להפתעתי לא היה באולם איש מהחותמים, ולא קם מישהו להגן על ההצעה והיא ירדה ברוב קולות מכריע.

כשעליתי אחר-כך למעלה, פגשתי במערכת "מאזניים" אחדים מהחותמים, יעקב, רוני, חיים פסח ואשר רייך, יושבים ושותים קוניאק, ומתפלאים לשמוע מפי שכבר היתה ההצבעה והצעתם נפלה. אמרתי להם כי מצבנו, כנראה, אינו רע כל כך, אם הפלשתינאים סומכים עליהם.

אחר כך באה עיתונאית מ"דבר" וכשנתתי לה את ההחלטות, ובהם גם אחת שקראה לחופש היצירה והיוצר בכל אתר ואתר – החלטות שהיו ממש משעממות, הדלפתי לה את נוסח ההחלטה על הפלשתינאים, שנדחתה, ביודעי, וכך אמנם היה – שזו הידיעה היחידה על הוועידה, שאכן זכתה למוחרת לכותרת בעמוד הראשון של "דבר".