לביתו של ראש העיר יוסף ספיר

14.12.88. יום רביעי. אחה"צ נסעתי לפתח תקווה, לפגישת נשים אצל אימא, להרצאה, כפי שהבטחתי. מעניין לשמוע היה ממרים בנאור (ליכטנשטיין), חוה וולפברג (סלור) ובעיקר מחולדה ספיר (יטקובסקי), כבת 85, שפרשה בפניי את כל פרשת הפיצוץ שעשה האצ"ל בביתם ברחוב פיק"א בשנת 1942 לערך. לדבריה הגיעו תלונות לבעלה, יוסף ספיר, שהיה אז ראש העיר, כי חברי האצ"ל אורבים לאנשים בחדרי-מדרגות, בחוזרם, בלילה, לבתיהם, מפחידים אותם ותובעים מהם כסף עבור ארגונם. ספיר הזמין לפגישה אצלו נציגים של האצ"ל. הם באו בחושך, כשאנשיהם שומרים מבחוץ, נערך דיון ממושך ובסופו לא הגיעו להסכמה, והבטיחו לתת תשובה. ספיר ביקש מהם שלא להפחיד אנשים אלא לעשות את המגבית בצורה תרבותית יותר.

לאחר ימים אחדים זרקו בלילה פצצה מצד דרום, לחדר-המבוא של הבית הדו-קומתי, הרסו פטיפון ותקליטייה שהובאה מארה"ב, ונפגע גם חדר-העבודה של ספיר.

חולדה אמרה לו אז: "הנה התשובה שלהם!" בני-המשפחה ישנו בקומה העליונה. כל השמשות נופצו אף הן.

עוד סיפרה כי יוסף בעלה לא אהב את בגין ואת אנשי חירות, וסלד מדיעותיהם הפוליטיות הקיצוניות על שלמות הארץ.

הייתי אז ילד כבן שש. גרנו ברחוב פיק"א מרחק בתים אחדים למעלה, לכיוון רוטשילד. ואני זוכר היטב את הרעש של הפצצה באותו לילה ואת מראה ה"קבינט" ההרוס של ספיר, למחרת היום, בחלק הדרומי-מזרחי בקומה הראשונה של הבית.