לפנחס ספיר
וגם על הפצצה של אצ"ל על בית יוסף ספיר
מתוך "חדשות בן עזר" גיליון 122 מיום 9.3.2006
מספר יעקב ספיר, איש רחובות: קוזלוב בפולנית, תיש. כאשר ביקש פנחס (פינייה) קוזלובסקי, ממנהיגי מפא"י, לעברת את שמו, נראה לו מוזר להיקרא פנחס תיש או פנחס תָּיְשִׁי על משקל ציפורי, זאבי או שועלי.
אמרו לו: "תיש בעברית זה גם צְפִיר, צפיר עיזים, מן התנ"ך."
ובכן, פנחס צְפִיר או צפירי? זה לא כל כך מצלצל ולכן עיברת לצליל דומה – ספיר, אך לבתו הצעירה קרא בשם צפירה.
והיו מבדילים אז: פנחס ספיר, במלרע, ואילו במלעיל – יוסף ספיר, ראש העיר פתח-תקווה ולימים שר בממשלה, וממנהיגי הציונים הכללים. איש מוכשר, מבריק, למדן ואמיץ-לב.
אגב, בראשית שנות ה-40 האצ"ל פוצץ את חדר-עבודתו [ה"קבינט"] של ספיר בווילה הדו-קומתית שלו ברחוב פיק"א, כי הוא לא הרשה להם לשדוד את איכרי המושבה ב"מגביות" שלהם. בייחוד התלונן עליהם האיכר משה דנקנר.
יצחק מודעי, לימים חברו של ספיר לאותה מפלגה, היה בימים ההם איש אצ"ל, ולאחר שנים רבות הזכיר את המאורע בראיון עימו ב"ידיעות אחרונות". כיום פתח-תקווה מלאה שלטים היסטוריים של אצ"ל וכמעט אין זכר ל"הגנה", שהיתה גדולה ומשותפת לאיכרים ולפועלים; האצ"ל היה קומץ, ונחשב מחוץ לגדר, "פורשים". אבל פתח-תקווה מצטיינת בשיכתוב ההיסטוריה שלה, עד כדי גיחוך.