על מבחר שירים מתוך ספרו של יעקב יעקב
"רחוב הכרמים 23 – שירים"
הוצאת שי שירון, 2010, 107 עמ'
רוב השירים בספר "רחוב הכרמים 23" מוקדשים לאהובה ארצית ולירושלים, אך אני מבקש להתרכז בשירים שעניינם מעמדו של האדם אל מול האלוהים. השיר המובהק לנושא הזה הוא "אהבת אלוהים" (עמ' 35), כדלקמן:

ישו הלך על המים
כי אהבת מרים הזונה ממגדל
הכניפה אותו מעלה מעלה
את ואני שקענו אחוזים בתוך המים
להיטהר באהבה
ישו נצלב עת רָחַק מאהבתה
כי ביקש אהבה אחרת
כי ביקש את אהבת אלוהים
אנו סרנו מן הגורל
כי דבקנו בחטא
כי היינו שיבולים קמות
כי רחקנו מאהבת אלוהים
שהורגת

לפני שאגש למסר השיר, אני מבקש להבהיר דבר מה באשר למרים המגדלית המוזכרת בו. ובכן, על פי ארבע הבשורות שנכנסו לקאנון הנוצרי, מרים המגדלית לא היתה אהובתו של ישו, אלא אחת הנשים שעמדה ליד הצלב, וזו שהודיעה ברבים שראתה את ישו קם לתחייה. יש ספר חיצוני, שלא נכלל בקאנון – "הבשורה על פי פיליפוס", ובו יש רמזים עבים שמרים המגדלית היתה בת-זוגו האהובה של ישו, ואהבתו אליה גרמה לקנאת תלמידיו. על פי הכתוב בספר זה פיתחו חוקרים וסופרים חילוניים תיאוריות שונות על תוצאות הזיווג הזה (ראו "צופן דה-וינצ'י" של דן בראון).
השיר שלפנינו מתייחס אל אהבת מרים המגדלית לישו כאל עובדה היסטורית וקובע שאהבה זאת הכניפה את ישו – הצמיחה לו כנפיים שאיפשרו לו ללכת על המים. והנה, ישו זונח את האהבה הארצית הזאת ודבק באהבת האל, וזו הביאה למותו האכזרי.
לעומת ישו, בוחרים האני השר ואהובתו בחטא ("כי דבקנו בחטא"), שהרי לפי הדוֹגמה הנוצרית, אהבת הבשרים היא חטא שבגללו גורש האדם מגן-עדן. הזוג בוחר בחטא, ולא באהבת האל שהורגת. ובאמת לאורך ההיסטוריה התגלתה אהבת האל המוצהרת כתשתית לזוועות – בדת ישראל אב מוכן להקריב את בנו מתוך אהבת האל, ובנצרות האל עצמו מקריב את בנו לשם גאולת האנושות. "החטא" המיני, הגורם לרעות ומעניק מעט אושר לאדם – הוא התשובה של השיר לאכזריות שהאמונות הדתיות מפיצות בעולם.
על אהבת ישו למרים כתב יעקב יעקב גם בשיר "בעמק המצלבה" (עמ' 68) – הוא מוצא פתקה עליה כתוב "אני אוהבת אותך" – דברים של אוהבת אלמונית. והרי סוף השיר:

ואמרתי שגם ישו אהב את מרים
והוא אהב את אלוהים
ותהיתי האם בקץ כל אהבה
ניצב לו צלב.

המגמה הזאת מצויה גם בשיר "איתיפאדה" (עמ' 47):

אדמה אדמת קודש
גללי חמורים וקמשונים
וכנסת ביסמין מחראות
ואלוהים וקונם וכהנא
ילדות משוקדת בכפרים קטנים
ובלילי דגלים טרופי רוח
ואלוהי זוועות אדוני

אדמת הקודש, שעליה מתקוטטים שני עמים מזה למעלה ממאה שנה, מכוסה בגללי חמורים וקמשונים – מזה, וכנסת ביסמין מחראות – מזה. ומי מוליך את כל צעד האיוולת הזה? אלוהים וקונם וכהנא. המילה "קונם" מפורשת כלשון שבועה, אבל נראה לי שבשיר הזה המשמעות היא שונה – שם האל ביחסת הקניין – כלומר, הקונה (האל) שלהם. מכאן שגורמי סכסוך הדמים הם האל שלנו, והאל שלהם, ו"שליח האל" – כהנא! השיר מסתיים בבליל דגלים טרופי רוח שלמענם אנשים מקריבים חייהם וחיי זולתם – וכל זאת בשם "אלוהי זוועות אדוני".

על הסכלות שבסכסוך הישראלי-ערבי, הנובע מאותה אהבה הורגת אל האל – כותב יעקב יעקב גם בשיר "התפרעויות בירושלים" (עמ' 93):

ירושלים עורמת את מתיה
להגיד חיותה
שכן ירושלים אינה כשאר הערים
ירושלים עורמת את מתיה
להגיד קדושתה
שכן אלוהיה אינו כשאר האלים
ירושלים עורמת את מתיה
להגיד גבורתו
להגיד קדושתו
למנצח על מות הבן
בעברית ובערבית

המילה "למנצח" מופיעה עשרות פעמים בפתיחות למזמורי תהילים, אבל רק פעם אחת בנוסח המופיע בשירנו – "למנצח על מות לבן" (תהילים ט' 1). שם המזמור מיוחס לדוד, שכידוע שכל בנים (בנה הממזר של בת-שבע, אמנון, אבשלום), ואילו כאן המשמעות היא, כנראה – יש מנצח על מות הבנים היהודים והערבים שגופותיהם נערמות בירושלים – הוא האל, שאינו כשאר האלים - שצריך להגיד גבורתו וקדושתו.
הקורא ימצא עניין בשירי האהבה וההגות שבקובץ – אני בחרתי להתרכז בנושא אחד – במבט אל-על של משורר חד מבט וחד מבע.