מתוך ספרו "על האוטופיה – עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק"
סדר פסח היה חג חברתי. החג החשוב מבין כל החגים בקיבוץ. כבר מראשית הקמת הקבוצה נחוג "הסדר" ברוב עם בחדר האוכל של הקיבוץ, עם כל הילדים, וכמובן עם אורחים לאין מיספר.
ארקה ויינר-ישראלי ערך "הגדה" של פסח מיוחדת לקיבוץ. במשך השנים הנוסחים השתנו עד שגובשה ה"הגדה" הקבועה. ארקה השתתף גם בחיבור ההגדה של ה"קיבוץ המאוחד". מההגדה הוצא אלוהים, ותכניה כללו את האביב והטבע, וסיפור יציאת מצרים סופר בהקשר של המהפכה החברתית-לאומית של עם ישראל בדור האחרון. הביצוע היה מרגש. כל החברים השתתפו. במרכז עמדה המקהלה שכללה גם מקהלת ילדים.
אברהם דָּאוס הקים בגבת את מקהלת חברת הילדים, ששרו בה ילדים מכיתה ו' עד י"א, בארבעה קולות. כאשר הגיע יואב ויגודסקי לאמצע כיתה ו', לקראת פסח, צירפו גם אותו למקהלה. דָּאוס בחן את הילדים וחילק אותם בין הקולות. הוא ואריה סוחרבסקי סווגו לסופרן. עלבונם היה גדול מנשוא: הייתכן? בסופרן? וזאת כאשר בנים אחרים, ואפילו כמה בנות, שרים באלט? הם החליטו שלא לסבול את המצב הזה. בחזרה השנייה או השלישית התגנבו בשקט ונטמעו בשורות האלט. דָּאוס לא הרגיש. בחזרה הבאה תפסו אומץ ושיפרו את מיקומם לעבר הטנור. גם המהלך הזה עבר ללא תשומת-לב מצד דָּאוס. אשר על כן, החליטו בחזרה שלאחריה להגשים את משׂאת נפשם ולעבור לבס. לזכותם של הבנים הגדולים מכיתות י' וי"א ייאמר, שהם שיתפו איתם פעולה וצופפו את השורות, כך שיכלו לעמוד מאחוריהם מבלי שדָּאוס יבחין בהם. גם הם לא ראו אותו, כמובן, אבל זה לא הפריע להם כלל.
המקהלה עבדה באותו יום על הספיריטואל "שְׁלַח-נא את עמי" בתרגום עברי, והתאמנה על השורות הדרמטיות:
"קוּמָה, לֵךְ נָא
אֶל כְּבַד-הַלֵּב הָרַע,
צַו לוֹ בִּשְׁמִי:
שְׁלַח-נָא אֶת עַמִּי!"
כאשר הִמהֵם הבס בטונים הנמוכים את המנגינה שלו "צַו לוֹ, צַו לוֹ," הבחינה פתאום אוזנו של דָּאוס במשהו חריג בקולות הגבריים. הוא ביקש לחזור על הקטע הזה, ובאמצע הזימרה סימן למקהלה בתנועה נמרצת להפסיק לשיר. כולם השתתקו בבת-אחת. רק אריה ויואב – שלא ראו את תנועות ידיו של דָּאוס, המשיכו לצַווצֵוו מאחור באין מפריע... כולם פרצו בצחוק אדיר. דָּאוס פילס לו דרך בין הבנים הגדולים, תפס אוזן לכל אחד משני "הזמרים" ומשך אותם מתוך הבס. לאט לאט גרר אותם לפני זמרי הטנור והאלט, ושמט אותם מידיו רק כאשר הגיע לקצה הסופרן. באותו יום הודיע יואב שהוא מתפטר מהמקהלה.
אברהם דאוס היה מועמד לחברות בגבת מספר שנים. הוא עבד כמורה למוסיקה וניצח על המקהלה. אבל בגבת לא רצו לקבל לחברות יֶקֶה מבוגר ועצבני שאינו עובד עבודת כפיים. חיים הדרי-ליוליק – המזכיר בא וסיפר לו על כך. דאוס, אילזה קנטור ובנותיהם עזבו לקיבוץ חפציבה, שם קיבלו אותם בשמחה לחברות.
המסורת של הסדר הגבתי נשמרה שנים רבות לאחר הפילוג. את מקומו של דאוס כמנצח על מקהלת הילדים תפסה תלמה כנעני. הסדר וטקס העומר שלפניו היו מסורת מובנית שבוצעה בדקדקנות מדי שנה.
לפנות ערב ירדו לשדה לטקס "העומר". בנימין שהם הכריז: "בוא, בוא נא קוציייייר" ושתי שורות של גברים ונשים לבושים בחולצות לבנות עם סרטים אדומים למותניהם ועם חרמשים ביד צעדו וקצרו את התבואה.
בערב התכנסו כולם בחדר האוכל. על הקירות צוירו תמונות מיציאת מצרים. הכול קושט בירק. כדי לתת מענה לאפשרות ישיבה להמוני הקרואים הרכיבו לוחות עץ שעמדו על רגלי ברזל ושמשו ספסלים. "הסדר" בקיבוץ היה אטרקציה ובחינם. לכל משפחה התווספו המוני אורחים. היה צפוף. לכל סועד הונחה צלחת ובה שלושה קניידלך, אבל אסור היה לגעת בה עד שעת הסעודה שהגיעה רק שעה ארוכה אחרי התחלת הסדר.
בצלחת הונח דג קרפיון ובתוכו המילוי (הגעפילטע) צריך היה להיזהר באכילה העצמות. הן לעתים נתקעו בגרון.
בידוע הגעפילטע פיש מכיל בתוכו שלושה טעמים: המלח, הסוכר, והפלפל, המתלכדים לטעם אחד שיש בו טעמים רבים – הפלפל, הסוכר, והמלח, מותכים ליציקה אחת. רמת המתיקות של הגעפילטע-פיש, תלויה במרחק מווארשה. וארשה היא מרכז המתיקות של הגעפילטע-פיש, ככל שאתה מתרחק ממנה, יורדת רמת המתיקות. בקרקוב או בלובלין – וודאי שבגליציה, המתיקות יורדת בחצי לפחות – ברוסיה הלבנה, בליטא, בווילנה או בהמשכה של אוקראינה דרומה, נעלם הסוכר כמעט לגמרי. בפינסק היה הגפילטע פיש נטול סוכר וחריף במקצת אבל בתהליך היסטורי הטבחיות יוצאות פינסק הלכו והתמעטו ועלתה ידן של יוצאות קילץ, לפיכך, טעם הגפילטע פיש היה מלא מתיקות יתרה, כיאה לטעם הנהוג במרכז פולניה. אפילו הכְרֵיין (החזרת) של "הקלצאים" היתה נוטה למתיקות יותר מחריפות.
במרכז ישבה המקהלה. הבנים למעלה בשתי שורות והבנות מתחתיהם בשתי שורות. מתחתיהם ישבו כל ילדי הכיתות הנמוכות שהיוו מקהלה מיוחדת.
הסדר התחיל בשיר: "הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו." ואחריו: "נפול נפלה תוך השדה שירת קוצרים האדירה..." שורות של נערות משני צדדי חדר האוכל נכנסו עם שיבולים שנקטפו זה עתה בטקס העומר שנחוג לפני כן והיה זכר לטקסי העומר העתיקים בהם היו קוצרים את ראשית החיטה ומביאים לבית המקדש בירושלים.
לאחר שירי טבע נוספים נאמר: "הנני מוכן ומזומן לקיים המצווה לספר ביציאת מצרים יחד עם כל בית ישראל," התחיל סיפור עלילת יציאת מצרים. הסדר בגבת היה יצירה מוסיקלית וקולית נפלאה. הבסיס היה "סדר יגור" שחיבר המלחין יהודה שרת. אבל בגבת הוצאו אי אילו קטעים "דתיים מדי" למשל הסיפור על רבי אליעזר, ומצד שני הוספו אחרים, למשל השיר הנפלא "בצאת ישראל ממצרים."
לכל מבוגר הוקצה קטע קריאה והוא נשמר בידיו שנים. גושה תמיד היתה קוראת: "עורי עורי התנערי" וחשבה שהמדובר בבנה אורי. דני הדרי קרא פעם את אלתרמן: "נא אמון מברזל ציריך..." ומעשה שטן מישהו הכניס בטעות גופרת אמון למרק עם הקניידלך.
"מקהלת הילדים החלה בחזרות חודשיים לפני פסח תחת הידיים האמונות של תלמה כנעני – המורה למוסיקה. לכל ילד ניתן קטע שאותו קרא. חלק מהקטעים היו קוראים ביחד במקהלה מדברת בליווי צלילי משולש ומצילתיים. ילדי כיתה א' שרו יחד כל שנה את "מה נשתנה?"
קטעי הקריאה לוו בקטעים מולחנים שבוצעו ע"י מקהלת הילדים והקהל כולו. שיא הסדר היה כאשר המקהלה שרה את "מתי מדבר האחרונים" של ביאליק בהלחנת יהודה שרת. המקהלה רעמה: קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב עוד רבה המלחמה! האולם רעד. והנה הבנות הצטרפו: ירקבו בקלונם סרוחים על צרורותם... הסופרנו של רות פלאטו עלה לגובה כזה שחלונות חדר האוכל זעו, ואיימו להיסדק. המקהלה רעמה: קומו איפה נדים! עזבו את השממה! וסיימה בשקט: איש בלבבו ישמע קול אלוה דובר: לך! היום אל ארץ חדשה אתה עובר!
לאחר זאת כולם ידעו... מגיעה הסעודה.
"הא לחמא עניא, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכול":
התורנים עברו ולקחו מהמטבח את קערות המרק החם. בקושי עברו בין הספסלים והניחו את המרק על השולחנות. המסובים לקחו לעצמם מרק במצקת, ויצקו לצלחת עם הקניידלך. בנוסף כללה הארוחה– גפילטע פיש, עוף, תפוחי אדמה ומצות. בקיבוצי השומר הצעיר הגישו גם לחם, בגבת מעולם לא. בסדר היו רק מצות. למחרת גם לחם.
לאחר שסעדו את הלב והבטן. המשיך הסדר. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים מבית עבדים." אנשי הקבוצה ההומניסטים בגבת הסירו את הקטע המסורתי של: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ. וְעַל מַמְלָכוֹת. אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ : כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ," נכון מדובר רק על הגויים שפרעו בישראל והשמו את ביתם, בדיוק כצבא הפולני בטבח בפינסק. אבל בכל זאת התפיסה ההומניסטית ביקשה אהבה לכולם. המפנה בא לאחר השואה, כאשר בכל הקיבוצים חזר הפסוק "שפוך חמתך" והופיע בסדר הפסח. לא בגבת. בגבת, קם יודקה ואמר: "זכור את עשה לך עמלק! ואחר בא שירו של שלונסקי: "על דעת עיניי שראו את השכול, ועמסו זעקות על לבי השחוח, על דעת רחמיי שהורוני למחול, עד באו ימים שאיימו מלסלוח, נדרתי הנדר לזכור את הכול, לזכור ודבר לא לשכוח."
לאחר מכן שרה המקהלה: "ישטפו פלגי הדמעות." השיר נכתב במקור ע"י כהן וקרצ'בסקי, לאחר מותו של הרצל, אבל כאן הדמעות כוונו לקורבנות השואה. הלחן הנוגה הרטיט את הלבבות. מיד אחר כך לחיזוק האמונה שר כל הקהל את השיר המסורתי: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא כל אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם." הניגון של גבת היה ייחודי שונה מכל הארץ – הוא כמובן הניגון של החדר הקארליני הפינסקאי." הפינסקאים שרו את המילים בדבקות חסידית. המילה "והיא", היו בטוחים חברי הקבוצה, מתייחסת אליהם, הקבוצה ע"ש קדושי פינסק. הם הם שעמדו הפעם לעם ישראל בפני העומדים לכלותו...
בסוף הסדר היו כמובן השירים: "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", ועוד שירים חסידים מבית היוצר של החדר הקארליני. הסדר הסתיים לא במילים המסורתיות: "בשנה הבאה בירושלים" (בארץ מוסיפים – הבנויה) אלא, במילים: "חסל סידור פסח כהלכתו, כאשר זכינו לסדר אותו, כן נזכה לעשותו, וישראל ישכון לבטח בארצו, עובד אדמתו, אוכל מפרייה ונהנה מטובה."
לאחר גמר הסדר התורנים פינו את חדר האוכל. האורחים הלכו לישון, ואז החלו השירים והריקודים. החלה הורה סוערת. יודקה הלמן פרץ למרכז המעגל, פנה לאחד הרוקדים נפנף בידיו פעמיים, הצביע עליו וקרא: "כן תזיע" וכולם ענו: "לא תזיע" שתיים שלוש פעמים שבסופם זיע זיע... אחרי שעייפו ישבו ושרו עד שעה מאוחרת. התורנים פרקו את השולחנות והספסלים והכינו את חדר האוכל לארוחת הבוקר.
[התקופה המתוארת כאן: לערך משנות ה-50 ועד שנות ה-90, בקיבוץ גבת].
לרוצים לרכוש את הספר:
"על האוטופיה – עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק" (463 עמודים)
הוצאת צֹפר / ת.ד.3599 תל אביב 61035
tsophar@walla.co.il
נעמן כהן
ליל סדר פסח בקיבוץ גבת
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר