הצצה ל"חרוזים מבין קפלי המניפה"
מאת פועה שלו-תורן
הוצאה רביעית, יבנה 1980
מה אפשר לחדש לגבי המשוררת והמתרגמת הנלבבת – פועה שלו-תורן. גדולים וטובים ממני שיבחו והיללו את יצירתה, ביניהם יעקב כהן, יעקב פיכמן, אנדה עמיר-פינקרפלד, אברהם ברוידס, אורי קיסרי, אברהם קריב. הספר המאויר בכישרון על-ידי המשוררת עצמה זכה לארבע מהדורות (1956, 1961, 1965, 1980). איזה משורר זוכה היום אפילו למהדורה אחת המופקת בכספי ההוצאה עצמה? הרי אפילו הטובים והמוכשרים שבמשוררים נאלצים היום לממן מכספם את הפקת ספריהם, והם ממש מאושרים אם הם מצליחים למכור מאות בודדות של עותקים.
ובכן, מה גרם לי לחזור אל היין הישן והטוב הזה? ב-18.3.12 ערכו לכבודי ערב הוקרה על חיבור שני הלקסיקונים מטעם אגודת הסופרים, וחבריי הטובים הרעיפו עליי אהבה וגם העניקו לי ספרים במתנה – ביניהם – "חרוזים מבין קפלי המניפה" מידי פועה שלו-תורן עצמה. אני משוכנע שקראתי את השירים האלה אי אז לפני שנים, כפי שקראתי את תשעת ספרי תרגומיה ליצירת רבינדראנאת טאגור, אבל התבנית האסתטית של הספר משכה את עיניי, ואני שקעתי בקריאה שריגשה אותי מחדש וגרמה לי הנאה רבה.
הספר, המוקדש לחיים תורן אישָהּ (סופר, מבקר ספרות ועורך – 1988-1913), מחולק לעשרה שערים, ובכל אחד מהם כמה עשרות מיניאטורות בנות שתיים עד שלוש שורות, ורק לעיתים רחוקות יש חריגה מהתבנית "החסכנית" הזאת. בכל מיניאטורה יש הבזק של יופי ושל חוכמה בלשון פיגורטיבית המעוררת התפעלות. הרי דוגמאות אחדות:
מִצְחִי אסל, ודליים שתי עיניי
מבאר אהבתךָ בם אשאב מימיי. (עמ' 4)
דרך הכתיבה כאן היא קונסיטית, לאמור – כל השיר בנוי מדימוי ההולך ומתפרש: המצח הוא אסל, העיניים – דליים, ומאין שואבים? מבאר אהבתו של האהוב.
משוט נעלם תילֵם שמךָ עלי מים (עמ' 8)
המשוט, כידוע, יוצר גלים על חלקת המים – המשוררת מדמה את יצירת הגלים לתלם שחורשת מחרשה באדמה – אבל לא מדובר במשוט ממש, אלא במשוט נעלם מעיני אחרים, משוט דמיוני הגלוי רק לדוברת: המשוט מתלם (מלשון תֶלֶם) את שמו של האהוב על המים. אשרי האיש שדימוי נפלא כזה מתמצת את יחס אהובתו כלפיו!
הציורים התמציתיים והקולעים שבשירים הזעירים והמוקפדים חושפים רחשי אהבה עזים:
בחיקךָ, נמל המבטחים, ספינת ראשי,
חולמת תעגון. (עמ' 12)
דומה אהבה לנהר הזורם אל הים ואין
הים מלא ממנו. (עמ' 17)
רבים מן השירים המיניאטוריים שבקובץ נשמעים כפתגמים, אבל להבדיל מן הפתגמים המקובלים, בהם מובעת חכמה עממית במילים עממיות (כמו – "מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת"), הרי שהמיניאטורות של פועה שלו-תורן מושתתות על לשון פיגורטיבית מוקפדת וייחודית. להלן מספר דוגמאות:
מי הנחל זורמים באשר ציוום אלוהים להפרות
חרבוני קיץ, ולמשורר ציווה – צחיח לבבות
להרוות (עמ' 29)
תמימות הן עיניו של הטווס,
אך גאוותו מתוך עיני הרקמה אשר לנוצותיו
רושפת (עמ' 46)
חרמש הירח בראש חודש ובסופו הם
הסוגריים אשר ביניהם נכתבים דברי ימי
עולמנו הקטן (עמ'56)
ביער תבל ישכון המוות כסנאי ואגוזי-
חיינו יפצח. אי הצייד אשר יוכל לו? (עמ' 75)
הבאתי כאן רק דוגמית מתוך השפע שציירת המילים פועה שלו-תורן מרעיפה על קוראיה בקובץ משובב נפש זה. הקובץ "חרוזים מבין קפלי המניפה" הוא פנינה ספרותית, והזמן שחלף מיום ההפקה רק היטיב עימה.
משה גרנות
קסם המיניאטורה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר