מדוע שינתה שלי יחימוביץ את הפן המדיני במדיניותה ומהו בעצם?
מקיאבלי, הנסיך פרק 15: "הואיל וכוונתי היא לכתוב דבר, שיהא מועיל לקוראי, סבורני, כי ראוי לי ביותר להתחקות אחרי אמיתת הענין, כמות שהוא למעשה, ולא אחרי דברים מדומים עליו. כי רבים בדו מדמיונם מדינות-חירות ונסיכויות, שאיש לא ראה כמותן ולא ידע כמותן במציאות לאמיתה, משום שההבדל בין האופן, שבו בני אדם חיים, ובין האופן, שבו הם צריכים לחיות, רב ועצום כל כך, עד שכל המחמיץ מעשה מן המעשים המצויים בגלל מעשה שראוי לעשותו, קרוב לוודאי, שייכשל ולא יחזיק מעמד (בשלטון). המרגיל עצמו לעשות עם בני אדם טובות בלבד, וזהו קבע מעשיו, סופו שהוא אובד בהכרח. כי בעולם הזה מרובים אלה שאינם טובים. לפיכך נסיך (פוליטיקאי) הרוצה להחזיק מעמד (בשלטון) ראוי לו שיקנה לו את הסגולה שלא להיות טוב ולהשתמש בה. או שלא להשתמש בה. הכל לפי הצורך."

קרל מרקס, פרידריך אנגלס, המניפסט הקומוניסטי: האידיאולוגיה: "הקומוניסטים יכולים לסכם את תורתם במאמר האחר: ביטול הקניין-הפרטי."
הפרקטיקה: תכנית פעולה:
1. הפקעת קניין הקרקע ושימוש ברנטה הקרקעית להוצאות המדינה.
2. מס פרוגרסיבי גבוה.
3. ביטול זכות הירושה.
4. החרמת רכושם של כל המהגרים והמורדים.
5. ריכוז האשראי בידי המדינה באמצעות בנק לאומי בעל הון ומונופול מוחלט.
6. ריכוז כל ענייני תובלה בידי המדינה.
7. ריבוי בתי החרושת הלאומיים, מכשירי היצור, הכשרת הקרקעות לעיבוד וטיובן לפי תוכנית שיתופית.
8. חובת עבודה אחת לכל, הקמת גדודי עבודה, בייחוד בחקלאות.
9. איחוד הנהל החקלאות והתעשייה. פעולה לביטול מודרג של הניגוד בין העיר לכפר.
10. חינוך ציבורי חינם אין כסף לכל הילדים. ביטול עבודת הילדים בחרושת כצורתה כיום. האחדת החינוך עם הייצור החומרי.

כאשר יסדו קארל מרקס ופרידריך אנגלס ב-1847 בלונדון את מפלגתם "ברית הקומוניסטים" הם כתבו לה מצע שנודע בשם "המניפסט הקומוניסטי". במצע נכלל חלק אידיאולוגי ותוכנית פעולה פוליטית. מן הבחינה האידיאולוגית קבע מרקס כי "הקומוניסטים יכולים לסכם את תורתם במאמר האחר: ביטול הקניין-הפרטי." לעומת זאת התוכנית הפוליטית שלו היתה קצת שונה. מרקס תבע את הלאמת הקרקע, הבנקים, והתחבורה, אך לא את הלאמת התעשייה. ההסבר הוא שמרקס הפוליטיקאי, בניגוד למרקס האידיאולוג, הבין שעל מנת לנצח את אויבי המהפכה, יש לנקוט בכלל הרומאי: "Divide et Impera" "הפרד ומשול". מרקס שם לב שלא רק הקומוניסטים נלחמים בבורגנות: "שכבות הביניים, התעשיין הצעיר, הסוחר הזעיר, בעל-המלאכה, האיכר – כולם נלחמים בבורגנות, כדי להבטיח את קיומם כשכבות-ביניים מפני הכיליון." מרקס הבין שהבורגנות אינה עשויה מקשה אחת ויש בתוכה חלקים העוינים זה את זה. לבורגנות הפיננסית יש אינטרס שונה מהבורגנות התעשייתית. האינטרס של בעלי התעשייה הוא קבלת אשראי זול מהמדינה לכן בעלי התעשייה עשויים לתמוך בהלאמת הבנקים אבל אין להפחידם בהלאמת מפעליהם. את זאת ניתן יהיה לעשות מאוחר יותר. החשוב הוא לזכות בתמיכה רבה ככל האפשר ולהגיע לשלטון.

מדוע שינתה שלי יחימוביץ את הפן המדיני במדיניותה ומהו בעצם?
בדומה למרקס נמצאת יחימוביץ' בדילמת החיבור בין אידיאולוגיה לפוליטיקה. כדי להשפיע לא די באידיאולוגיה צריך גם להגיע לשלטון. מהי אם כן האידיאולוגיה המדינית שמציגה יחימוביץ':
בתחילת דרכה הפוליטית ראתה יחימוביץ' את שורש הבעיה הכלכלית חברתית של החברה הישראלית בהשקעות בשטחים מעבר לקו הירוק: "בזמן שנמחקה פה מדינת הרווחה, בזמן שהופסקו ההשקעות בערי הפיתוח, קמה מדינת רווחה חלופית מעבר לקו הירוק... שם יש מקומות עבודה, שם יש תקציבי תרבות גבוהים ומענקי פיתוח ובנייה. ברור לחלוטין שמפעל הכיבוש הענק הזה פגע בכלכלת המדינה ופגע ברשת הסוציאלית של המדינה. הון העתק שעבר לשם פגע בכל המרקם הבסיסי שהיה כאן." (ראיון לנחמיה שטרסלר ב-2005)
מעט לפני שנבחרה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ב – 21.9.2011, בראיון לגדי וייץ, "הארץ" 19.8.2011, שלי יחימוביץ' מיינסטרים –
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1374238
השתנה אצלה הטון. עתה, יחימוביץ' כופרת בקשר בין ההתנחלויות לרווחה, וטוענת ש"גם אם עלות ההתנחלויות תקוצץ בחצי, האידיאולוגיה הכלכלית שהובילה אותנו למקום הזה לא גורסת שאת הכסף הזה שהתפנה צריך להביא לשירות המדינה."
האם השינוי בדעותיה של יחימוביץ' הוא אמיתי, או שמא הוא רק קריצה מקיאבליסטית לדעת הקהל של המרכז הישראלי יוצא מפלגת העבודה לשעבר שבסיסו עדיין ציוני, ושנקעה נפשו מהשמאל הפיליסטיני, במטרה להחזירו לשמאל החברתי.

הציונות הסוציאליסטית
לראשונה מזה שנים רבות חזרה האידיאולוגיה של תנועת העבודה ההיסטורית, קרי "ציונות-וסוציאליזם" לפוליטיקה. שלי יחימוביץ' מגדירה עצמה בראיון "סוציאליסטית" ו"ציונית", והיא שוללת כל סתירה אידיאולוגית בין שני אלה. "אלה היו," היא אומרת, "שני האתוסים המכוננים עם הקמת המדינה." "הציונות, היא רכיב מכונן בהשקפת העולם שלי, היא לא משהו שאני יכולה לוותר עליו. זה קו פרשת מים." "בעיניי המפעל הציוני הוא אחד המפעלים המוסריים והצודקים ביותר, בתולדות ההיסטוריה האנושית."
למרות הרקע האישי שלה, אביה שהיה קומוניסט, ולמרות שב-96' הצביעה לכנסת לחד"ש. מסבירה יחימוביץ': "כשהיתה לי אפשרות לשים שני פתקים, הצבעתי לשמעון פרס לראשות הממשלה, כמובן שלא הייתי מצביעה לחד"ש לראשות ממשלה." בנוסף היא נקטה עמדה נחרצת נגד דב חנין: "אני מתקשה לקבל אפילו באופן תיאורטי את הרעיון שבראש מערכת החינוך של תל אביב יעמוד אדם אנטי ציוני, שמטיף לסרבנות, שלא עומד דום בשירת התקווה ואפילו לא שר אותה." "הבן שלי משרת בצבא והבן של דב חנין הוא סרבן."
שינוי ההימנון, כפי שחנין מציע, הורדת המשפט "נפש יהודי הומייה"? "זה נראה לי אזוטרי ואני מאוד אוהבת את ההמנון." יחימוביץ' אף תומכת בהצעת שר החינוך גדעון סער שילדים מגיל שלוש יפתחו את השבוע בגן בשירת ההמנון: "זה אל"ף-בי"ת של כל מדינה מתוקנת ואין בזה שום קשר ללאומנות."
בנוסף תומכת יחימוביץ' בסיורי תלמידי בית ספר במערת המכפלה. "ערכי מורשת לא שייכים רק לימין בישראל." הר הבית מדבר אליה "הקיום שלנו כאן הוא לא קיום רגעי, יש לו הנמקה היסטורית מתמשכת, ואני כן חווה את כל הרבדים כולל השייכות לעם היהודי, על כל ההיסטוריה שלו, וכן, אני מזדהה עם סמלים."

הפתרון המדיני
לגבי הפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתינאי אומרת יחימוביץ', כי "עם מתווה קלינטון אני יכולה לחיות בשלום. שמירה על גושי התיישבות, חלוקה מסוימת של השכונות בירושלים וכמובן התנגדות לזכות השיבה." מאידך היא מדגישה: "אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונצנזואלי לחלוטין. ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה היסטורית."
ברור אם כן שיחימוביץ' שינתה את עמדותיה לעבר הקונצנזוס הציוני ולעמדות הלאומיות שהיו מקובלות במפלגת העבודה עד שנות ה-80. על השאלה "האם את לא עוסקת בסכסוך והשלכותיו משיקולים טקטיים? רצון לכבוש את הקונסנזוס?" תשובתה: "ממש לא. אני מאמינה בכל נימי נפשי שסדר היום הסוציאל-דמוקרטי הוא גם זה שיביא להבקעה מדינית ולשלום. בכל במקום שיש בו עוני ובערות ופערים קשים מאוד, במקום הזה יהיה פשיזם ותהיה גזענות ותהיה נטייה לגבש את האתוס המכונן המשותף סביב שנאת הזר וסביב מלחמה. להגיד 'שתי מדינות לשני עמים', ציפי לבני אומרת שלוש פעמים ביום, לא שהיא הובילה איזושהי פריצת דרך מדינית, ולהגיד 'הלאה הכיבוש', גם מרצ אומרת יפה מאוד ובנאמנות. לי יש ייעוד אחר." והיא מוסיפה: "אני לא אהיה השמאלנית הרגילה היאפית, שהולכת להפגין נגד הכיבוש ואוהבת ערבים, אבל שונאת מזרחים." (ארי שביט, "הארץ" 20.9.2006)
לא בכדי משתמשת יחימוביץ' במילה "סוציאליזם" ולא במושג "שמאל". ודוק, היא "סוציאליסטית ולא שמאלנית", (פעם הגדיר יעקב חזן את ההבדל בין שמאל לשמאלני: "שמאלני הוא מי שאומר "שמאל אני"). יחימוביץ' היא סוציאליסטית מפני שבשבילה בניין ה"חברה" הוא הפרימאט העיקרי.
מאז הצגת דעותיה החדשות הותקפה יחימוביץ' קשות ע"י שני חלקי "השמאל" הישראלי: "השמאל הפיליסטיני הזעיר בורגני", ו"השמאל הסוציאליסטי-החברתי-כלכלי".
אצל "השמאל הפיליסטיני" כולו, הפרימאט הוא הקמת מדינה ערבית-מוסלמית-פלסטינית. (חלק מהשמאל גורס שרק ביו"ש ובעזה, וחלק גורס בא"י כולה).
אצל "השמאל הסוציאליסטי-החברתי-כלכלי", הפרימאט הוא בניית חברה צודקת ושוויונית יותר, והשגת צדק חברתי.

"ירושלים החדשה"*
אנשי השמאל-הפוריטאני (טהרני) פיליסטיני, הסתערו מיד על יחימוביץ' בשל בגידתה במה שהם מכנים "שמאל". כאשר קרל מרקס השתמש במניפסט הקומוניסטי בביטוי "ירושלים החדשה" היה בכך הד לרעיון המשיחי היהודי-נוצרי של מלכות שמיים. ככלות הכל מרקס היה נכדם של שני רבנים, האחד צאצא של רש"י והשני של המהר"ל. כיום אנשי המשיחיות החדשה של "השמאל המשיחיסטי", רואים ב"ירושלים החדשה" את הגשמת חלום השלום הנצחי. נביאי הקואליציה הקדושה, תומכי הכיבוש הערבי של יו"ש וירושלים העתיקה, והפיכתם ל"יודן ריין", בטוחים שרק "ירושלים החדשה" קרי, ירושלים תחת כיבוש ערבי-מוסלמי תבשר את מלכות השמים והגאולה.
חברי "הקואליציה הפוריטנית-משיחית-פיליסטינית" אינם פוסקים לתקוף את שלי יחימוביץ' על כך שהיא מסכנת את עצם קיום המדינה בכך שהיא אינה מזדהה עימם, אלא רק חוזרת על המנטרה: "לפני שמטפלים בבעיות המדינה צריך לדאוג שתהיה מדינה." (עקיבא אלדר, אסלת הרש, "הארץ" 6.3.12 עמ' 8). "רבי" עקיבא אלדר, כנציג מה שהוא קורא "שמאל", מאיץ בערבים-הפלסטינים לעזוב את הדיפלומטיה ולעבור למאבק מזויין נגד המדינה. (עקיבא אלדר, עצמאות לוקחים, לא מקבלים, "הארץ" 23.4.12 עמ' 2)

גוטווין: שלי יחימוביץ' אינה "סוציאליסטית" ואינה "שמאל"
היא "ימין"!
הביקורת הטהרנית נגד יחימוביץ' הגיעה גם מצידם של אנשי "השמאל הסוציאליסטי-החברתי-כלכלי". פרופ' דניאל גוטווין, האיש של עמיר פרץ במפלגת עבודה, (שגם הוא נאבק למען כיבוש ערבי של יהודה ושומרון והפיכתם ל"יודן-ריין"), תוקף אותה לא רק על כך שהיא אינה עוסקת ב"כיבוש", ודוחה את התניית תיקון החברה בפתרון הסכסוך במזרח התיכון"; ובכך היא "סותרת את מסורת הדיון הסוציאל-דמוקרטי, המדגיש את השפעות הגומלין ביניהם," אלא גם על כך שהיא אינה בכלל סוציאליסטית מפני שהיא "מסכימה עם יסודות ההפרטה (בתמורה להגמשת חוקי המשחק שלהם); ומקבלת את שלטון בעלי ההון (תוך מאבק למיתון דורסנותם)." (דני גוטווין, זו שלי זו גם כן, "הארץ", "ספרים" 26.10.2011).
גוטווין, במאמר מלומד, אף שולל את השתייכותה של יחימוביץ' בכלל לשמאל. לדידו, יחימוביץ', היא "ימין" אמנם "ימין סוציאלי", אבל "ימין". ודוק: בשביל אנשי "השמאל" המונח "ימין" דומה למונח "סהיוני" (ציוני) אצל הערבים. לדבריו "תמיכתה של יחימוביץ' ב'מפעל הקולוניאלי' של 'הכיבוש' מביאה להפרטת מדינת הרווחה והתבססות ההגמוניה של הניאו-ליברליזם הישראלי." פרופ' גוטווין שולל גם את האפשרות שעמדתה החדשה היא מטעמי דעת קהל וקונצנזוס: "דבריה אינם 'טקטיקה' אלא ביטוי של עמדותיה כמות שהן."
ומהי מסקנתו הפוליטית? מבחינה סוציאליסטית, לבחור בפרץ... (דני גוטווין, שלי יחימוביץ שברה ימינה. לבחור בפרץ! "אתר עבודה שחורה" 21.8.11)
http://www.blacklabor.org/?p=36541

השמאל והטרור
הביקורת על "הציונות הסוציאליסטית" כבוגדת בסוציאליזם אינה חדשה. פרופ' זביגנייב אורלובסקי הידוע יותר בשמו – זאב שטרנהל, טען בספרו בניין אומה או תיקון חברה, ת"א, 1995, כי לאבות המייסדים של הציונות הסוציאליסטית, הסוציאליזם והשוויון לא היו מטרה. מטרתם הייתה בניין הכוח הלאומי באמצעות קליטת עלייה. בשבילם הקפיטליזם והרכוש הפרטי לא היו פסולים כל עוד שירתו את המטרה הלאומית. על מנת לבנות את האומה דרוש היה שיתוף פעולה בין-מעמדי. הסוציאליזם לדידם, לא היה אלא מיתוס מגייס.
כהוכחה הוא מביא את דברי בן גוריון שפרש את האידיאולוגיה של הפרימאט הלאומי בדצמבר 1922, בדבריו בפני באי הוועידה השלישית של מפלגת "אחדות העבודה": "לא מתוך חיפוש ובקשת דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית-כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו. הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא – כיבוש הארץ ובניינה בכוח עלייה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות..."
בלשון דומה נקט ברל כצנלסון: "המפעל הציוני" הוא "מפעל כיבוש"... "בשבילנו העלייה היא הקריטריון לכל, וכל שיטה כלכלית תיבחן בזה אם היא מביאה לריבוי העבודה."
בהיפוך אירוני, בדומה למושאי ביקורתו שנטשו לדבריו את תיקון החברה למען בניין אומה, ראיית המאבק הלאומי הערבי-פיליסטיני כפרימאט, הביאה את פרופ' זביגנייב אורלובסקי – זאב שטרנהל, לשמש כיועץ לענייני טרור של ערפאת, כאשר יעץ לו כי פוליטית ותודעתית מבחינת הדימוי, ישתלם לו יותר לרצוח יהודים מעבר לקו הירוק.

רבין לא היה נבחר היום כיו"ר במפלגת העבודה העכשווית
שלי יחימוביץ' מבקשת להיות היורשת הנאמנה של מנהיגי תנועת העבודה ההיסטורית. היורשת של בן גוריון, וברל. התפיסה המדינית של מפלגת העבודה שבעבר היוותה את הלוז המגשים של הציונות ואת מרכז החברה הישראלית השתנתה עד כדי כך שהיום לא יכול היה יצחק רבין להיבחר ליו"ר המפלגה. כל האפיגונים שבאו אחריו נשבעו למורשתו ונטשו אותה.
בתחום המדיני רבין עמד על תוכנית אלון המורחבת, קרי, בכל הסדר שלום יישארו בידי ישראל בקעת הירדן במובנה הרחב, ירושלים, ומרבית הישובים היהודים ביו"ש. יורשו אהוד ברק קיבל את תוכנית רק"ח המדברת על נסיגה מוחלטת. יו"ר הקודם של המפלגה – אברהם בורג, אף הרחיק לכת ממנו, כאשר למרות משכורת העתק המשולמת לו ע"י ההסתדרות הציונית והסוכנות, הוא נהפך לאנטי-ציוני קיצוני והוא נלחם למען חיסולה של מדינת היהודים – ישראל, והפיכתה למדינה ערבית, לא לפני שהשיג לעצמו כמובן, אזרחות צרפתית ודרכון צרפתי.
בתחום הכלכלי לעומת זאת רבין הוביל מדיניות של ימין כלכלי. פירוק הסתדרות העובדים, הפרטה, ומאבק נחרץ נגד כל מיסוי על רווחי הון בבורסה. מדיניות שיחימוביץ' נלחמת בה בתוקף. שלי יחימוביץ השיבה למפלגת העבודה את היכין ובועז שלה – "ציונות וסוציאליזם".

ריאל פוליטיק
בדומה לפרופ' גוטווין אני טוען שעמדותיה החדשות של שלי יחימוביץ' "אינם 'טקטיקה' אלא ביטוי של עמדותיה כמות שהן." אבל בניגוד לו אני סבור שהן תוצאות הבנת המציאות שלה. יחימוביץ' מבינה את המציאות כמו שהיא, ולא כמו שהיא בדימיון (של מבקריה). יחימוביץ' מבינה את המציאות לאמיתה ולא כפי שהיא צריכה להיות:
בניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכניתם להשמיד את היהודים, תנועת החמאס, שקיבלה רוב קולות מקרב הפלשתינאים, (יותר משקיבלו הנאצים בגרמניה), רואה את שואת יהודי ערב כמופת, ומפרסמת בגלוי את מצעה הפוליטי התובע את חיסול ישראל והשמדת היהודים.
בניגוד לגרמנים שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הנאצית, אין בנמצא ערבי-מוסלמי אחד בעולם כולו ובישראל (גם לא בין ערביי גבעת חביבה של השומר הצעיר) הרואה בדברי מוחמד המובאים במצע החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי. ישראל עומדת מול אתגר אדיר שדומה שאין כמוהו בהיסטוריה האנושית. מדינה יהודית קטנטונת מול 57 מדינות מוסלמיות הכוללות 23 דיקטטורות ערביות-מוסלמיות המשתרעות על כ-13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים (יותר מכל אירופה).
לא ניתן יהיה לעמוד באתגר העמידה מול האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית, אם החברה הישראלית תהיה מורכבת ממספר אוליגרכים האוחזים בידם את רוב ההון והשלטון מול המוני פרולטרים עניים. האחיזה של האוליגרכים בכלכלה הישראלית (כיום בין חמשה לעשרה אוליגרכים) היא חונקת כאשר אוליגרכים רבים מעבירים את הרכוש הרב שצברו בארץ – לחו"ל. החברה הישראלית לא תוכל לשרוד במצב זה. חברה ישראלית מקוטבת תיפול כמגדל קלפים.
במצב הנוכחי שבו ניתן רק לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו, (גם אם יחתום אבא של מאזן על הסכם כלשהו אין לכך שום משמעות, כי שלטונו קיים רק בזכות צה"ל. ובכל מקרה החמאס הודיע שלכל הסכם עימו יתייחס כ"הודנה", כלומר שביתת נשק זמנית שעושים עם הכופרים בלבד) – מבינה שלי יחימוביץ' שיש להתרכז בבניית חברה סולידרית עם צדק חברתי, במקום להתעסק במשיחיות מדינית ללא תוחלת. כשהחברה תהיה חזקה תתחזק המדינה, או אז יבוא גם השלום. כדבריה: "לפני שמטפלים בבעיות המדינה צריך לדאוג שתהיה מדינה."

* אהוד: למיטב ידיעתי הביטוי "ירושלים החדשה" אינו מופיע בתנ"ך אלא בברית החדשה:
"רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא – אוֹמֵר: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם." חזון יוחנן, כ"א, 2-3.
לימים השתמש המשורר פנחס שדה בשם "ירושלים החדשה" לשירתו המופיעה ברומאן הראשון שלו "החיים כמשל".