3.12.90. יום שני. בערב, עם יהודית, ואמנון וסימי הומינר, לאוניברסיטת תל-אביב, לטקס פרס אריה אל-חנני. הטקס היה מכובד ויפה. דוד אלכסנדר הינחה אותו בטוב-טעם. הנאום של יגאל אל-חנני הצליח, בעיקר משום שהתחיל בסיפור הגמל המעופף. וכך אמר:

בשנת 1934 תיכנן אבא, אריה אל-חנני ז"ל, את תערוכת יריד המזרח בתל-אביב. הוא גם יזם ועיצב את סמל הגמל המעופף. והציב אותו בפתח התערוכה: גמל פורש כנפיים מביטון, שניצב על עמוד גבוה. הפסל נהרס לפני שנים, ולימים ניבנה מחדש כסמל של גני התערוכה.

על פי האגדה, הקניט אחד מנכבדי יפו את אל-חנני ואמר לו שרק אם יפרוש הגמל כנפיים ויעופף – תקום התערוכה ותהיה.

אמר אל-חנני: "היא תקום, והגמל המעופף יהיה סמלה."

על הסיפור היפה הזה אמר בשעתו אבא לשלמה שבא: "זאת אגדה, אבל תולדות הגמל המעופף אף הם סיפור נאה. הכרזנו על תחרות בין הגרפיקאים לסמל היריד. התקבלו הצעות שגרתיות, אמרו לי – 'אל-חנני, תעשה אתה.' אמרתי – 'גמל מעופף. הגמל הוא סמל המזרח. והכנפיים אומרות שבאנו לשנות את המזרח האיטי ולהפוך אותו למזרח המהיר.'

"הקובע בענייני היריד היה ראש העיר מאיר דיזנגוף. הוא התנגד. הוא אהב סוסים, ואמר: 'יהיה סוס מעופף.' אמרו לו: 'זה סמל של כמה חברות אמריקאיות מפורסמות.' אבל דיזנגוף בשלו, התעקש – 'סוס מעופף.' עד שבא נובומייסקי, מייסד חברת האשלג, שהיתה לו גם יד באירגון היריד, ועשה בעורמה. הוא הודיע – 'אני נוסע עכשיו לאנגליה, ואמכור את הסמל של אל-חנני לאיזו חברה אנגלית.' – שמע דיזנגוף ואמר: 'אם זה טוב לאנגלים, זה טוב גם לנו!' – כך נוצר סמל הגמל המעופף."

הסיפור הבא מאפיין את גישתו של אבא: לאחר שנפטר וייצמן נערכה תחרות להקמת מונומנט על קברו. תוצאות התחרות היו מאכזבות. ואז פנו לאבא – מה אפשר לעשות? – וזאת לאור היחסים הקרובים שהיו לאבא עם וייצמן בשעתו. אבא אמר כי הדרך היחידה שהוא רואה, לאור העובדה שהתחרות כבר התקיימה – היא לא לעשות כלום. שאלו אותו – 'מה פירוש?' – והוא אמר – 'האבן הפשוטה של המצבה, השם בלבד, שכל אחד יודע מיהו, והשמיים הפתוחים מעל.' ומזה נוצרה התפיסה של כיכר הזיכרון, הדרך אל המצבה, והמצבה המדהימה בפשטותה.