אני חותם על כל מילה במאמרו של אורי הייטנר "אתגר האופוזיציה" (חב"ע 741) מלבד דבר אחד, הייטנר מזהיר את שלי יחימוביץ לבל תקבל את עצות אחיתופל. ובכן, להיפך, עליה לקבל את עצותיו. עצותיו היו דווקא טובות.
עצות אחיתופל היו מצוינות. העצה הראשונה שייעץ לאבשלום היתה שהוא ילך וידפוק בפומבי, לעיני כל עם ישראל, את הפילגשים של אביו – דוד המלך. זיון פומבי לעיני העם, המליץ אחיתופל, יוכיח כי המרד שלו רציני, ויחזק את מעמדו אצל אלו הפוחדים מתגובת דוד.
ואכן אבשלום נטה אוהל על גג המלך, וביצע את זממו. דבר שהיה התממשות דברי נתן הנביא על חטא דוד בבת שבע: "הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת." (שמואל ב' י"ב, יא). שימו לב, ביצוע המעשה עליו המליץ אחיתופל לא היה דבר של מה בכך לאבשלום. לדוד המלך היו עשר פילגשים (בנוסף לתשע נשים חוקיות). חשבו על זיון רצוף של עשר נשים, אחת אחרי השנייה לעיני כל העם. (ללא ויאגרה)...
עצתו השנייה היתה להתנפל על מחנה דוד העייף והמוכה בהפתעה, עם צבא של שנים עשר אלף אנשים. במצב זה, אמר אחיתופל, כל אנשי דוד ינוסו והוא עצמו ייהרג. למזלו של דוד, חושי הארכי שהיה נאמנו של דוד, הפר את עצת אחיתופל בכך שיעץ לאבשלום שיחכה עד שיצבור כוח יותר גדול וזה איפשר לדוד להרוויח זמן כדי להתארגן. כשראה אחיתופל שלא שמעו לעצתו (הטובה), הלך לביתו והתאבד.
לכן על שלי יחימוביץ' כן לשעות לעצות אחיתופל, עליה לשעות לעצתו במובן של לדפוק את כל הפילגשים לעיני העם. קרי, לדפוק את כל הזונות הפוליטיות בכנסת!!! (אני מבקש את סליחת הקוראות האנינות על הגסות).

בזכות ציון יום הנַכְּבָּה
הנַכְּבָּה – החטא והעונש
בניגוד לרבים אני בהחלט מצדד בציון יום הנַכְּבָּה ובייחוד באוניברסיטאות. לציון יום הנַכְּבָּה יש משמעות מוסרית ופוליטית. הנַכְּבָּה – הינה עונש מוצדק על פשע של ניסיון לרצח עם. מטרת ציון הנַכְּבָּה היא להראות שניסיון נוסף להשמדת יהודים יביא לנַכְּבָּה נוספת.

החטא
החטא הוא הניסיון להשמדת היהודים. לערבים יש אחריות חלקית, ישירה ועקיפה לשואה. אחריות בעזרה ובשיתוף פעולה עם הגרמנים בביצוע השואה. הערבים בחרו במדיניות של שיתוף פעולה ישיר עם הגרמנים-הנאצים במטרה להשמיד את הקורבן היהודי שנבחר על ידיהם כראוי להשמדה, ולאחר הנאצים יש להם אחריות ישירה בהמשך הניסיון להשמדת היהודים.

אחריות ישירה:
מייסד הרעיון הלאומי הערבי-פלישתינאי - מוחמד אל חוסייני, פעל למען השמדת היהודים ע"פ התקדים של מוחמד בחיסול היהודים בשואת יהודי ערב והפיכת ערב ל"יודן-ריין. ב-28.11.41 הגיע מוחמד אמין אל-חוסייני – המופתי הירושלמי, מייסד הרעיון הלאומי-הערבי-פלישתינאי (פלסטיני בערבית) לפגישה עם היטלר בלשכתו בברלין. המופתי סיפר להיטלר כי הערבים העניקו לו את השם הנערץ של הנביא מוחמד, ונתנו לו את התואר "חאג'": "הנה בעיראק," התגאה המופתי, "ההמון העיראקי חוזר ואומר: אללה חאי אללה חאי \ חאג' מוחמד היטלר ג'אי." המתורגמן תרגם לגרמנית: "אללה חי \ עולה הרגל מוחמד היטלר – עומד להגיע."
היטלר הסביר למופתי כי בניגוד למה שחושבים, הוא היטלר, מעולם לא כתב על "ארים" מול "שמים" – אלא, רק על "ארים" מול "יהודים". היטלר הכריז על המופתי כ"ארי של כבוד."
"התנאי הבסיסי שלנו לשיתוף פעולה עם גרמניה," אמר מוחמד אמין אל-חוסייני להיטלר, "הוא מתן יד חופשית להשמיד את היהודים מפלשתינה ומהעולם הערבי, ולפתור את הבעייה היהודית באופן שהולם את שאיפותיהם הלאומיות והגזעיות של הערבים, לפי השיטות המדעיות שפותחו על ידי גרמניה לטיפול ביהודים."
היטלר השיב לו: "היהודים שלכם," והוסיף: "מטרתה היחידה של גרמניה, עם כיבוש המזרח התיכון, תהיה השמדת היסוד היהודי."
היטלר קישר אותו עם קבלן הביצוע – אייכמן.
המופתי, שקיבל בינתיים דרגת גרופנפיההר בס.ס. ביקש לראות במו עיניו את השמדת היהודים. אייכמן אירגן לו ביקור באושוויץ. המופתי התרשם, אבל דחק בשומרים הממונים על ההשמדה בגזים להיות יותר חרוצים במאמציהם. על פי המודל של אושוויץ הוא תיכנן הקמת מחנה השמדה ליהודים באזור שכם. המופתי רשם ביומנו: "אמשיך בלחימה עד להשגה המוחלטת של הכיליון הסופי של היהודים." בשידור ברדיו הנאצי, הוא קרא: "הרגו את היהודים בכל מקום שבו אתם מוצאים אותם – למען אללה, ההיסטוריה והדת." בארצות הבלקן עסק המופתי אישית בהקמת דיביזיות מוסלמיות ופיקח אישית על פעולתן בהשמדת יהודי בוסניה והונגריה.
כעזרה לגרמנים יזם מוחמד אל-חוסייני פעולה גם בארץ ישראל. במבצע "אטלס" צנחו חמישה נאצים באזור יריחו. הצונחים שלושה גרמנים, ושני ערבים, הצטיידו ברעל ארסן המספיק להרעלת מאתיים וחמישים אלף יהודים. מטרתם הייתה להרעיל את מעיינות "ראש העין" וכך לרצוח את יהודי תל אביב והסביבה. על חסן סאלמה, סגנו של המופתי, הוטל להוביל את החולייה. לאחר חילופי אש לכדו הבריטים חלק ממשתתפי המבצע באזור יריחו. חסן סאלמה הצליח להימלט.

אחריות עקיפה – בהשמדת כמיליון יהודים
ע"י פעולה נגד עלייתם לארץ
כתוצאה מהתנגדות הערבים לעליית יהודים קיבלה ממשלת בריטניה את "הספר הלבן", ואסרה על עליית יהודים. לפחות מיליון יהודים היו יכולים להינצל אלמלא המדיניות הערבית. לערבים יש אחריות עקיפה בהשמדת כמיליון יהודים.

אחריות ישירה בהמשך ניסיון השמדת היהודים בארץ ישראל
הערבים לא קיבלו את החלטת החלוקה של האו"ם. שלוש שנים לאחר שחרור מחנות ההשמדה הגרמניים, עורר ידידו ורעו של היטלר, מנהיג ערביי ארץ ישראל – מוחמד אמין אל-חוסייני, את כל ערביי ארץ ישראל והעולם הערבי כולו, להשמיד את שארית הפליטה. "הגרמנים," חשב המופתי בסיפוק, "כמעט והגשימו את חלומי. לא נשארו מספיק יהודים שיוכלו להקים מדינה." המופתי חישב בדקדקנות: הגרמנים איבדו רק 8-10 אחוז והיהודים 30% הגיע הזמן להשלים את המלאכה!
מוחמד אל חוסייני ארגן את הערבים למלחמה. הוא נתן הוראה לסגנו חסן סלאמה (זה שהוצנח בשליחות הנאצים להרעיל את מקורות המים של היהודים) להתחיל לפעול. יום לאחר החלטת האו"ם ב-30 בנובמבר 1947 בשעה 8:12 חסן סלאמה הוציא לפועל התקפה על אוטובוס 2094 שנסע מנתניה לירושלים. נהרגו חמישה יהודים. התקפה זו פתחה את "מלחמת השחרור".
ביום שישי, ה' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948, ערב ה-15 במאי, שבו על פי החלטת עצרת האו"ם ייסתיים המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת "מדינת ישראל". מיד לאחר יציאת הבריטים, הכריזו שבע מדינות ערב: מצרים, סוריה, עבר-הירדן, לבנון, עיראק, תימן, וערב-הסעודית – מלחמה על המדינה שזה עתה קמה. למחרת החלו צבאות ערב לפלוש למדינת ישראל הצעירה. מטרת הפלישה הוכרזה בבירור רב על-ידי עזאם פאשה, מזכ"ל הליגה הערבית: "זאת תהיה מלחמת השמד וטבח רבי חשיבות, שעוד ידובר בהם כמו בטבח שהמונגולים והצלבנים ביצעו..."
"מלחמת השחרור" הביאה לשחרור העם היהודי משלטון זר, ולשחרור חלק מארץ ישראל מכיבוש ערבי, וליוזמי ותומכי הניסיון לחיסול ישראל, הביאה את העונש המוצדק – הנַכְּבָּה!

חשיבות ציון יום הנַכְּבָּה
ב-15 במאי 1948 קמה מדינת ישראל ומועד הקמתה משמש מאז אצל אלו השואפים לחסלה, כיום הפגנה ואבל – יום הנַכְּבָּה.
בניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכניתם להשמיד את היהודים, תנועת החמאס שקיבלה רוב קולות מקרב הפלשתינאים, (יותר משקיבלו הנאצים בגרמניה), רואה את חיסול היהודים ע"י מוחמד בשואת יהודי ערב כמופת ומפרסמת בגלוי את מצעה הפוליטי התובע את חיסול ישראל והשמדת היהודים.
בניגוד לגרמנים שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הנאצית, אין בנמצא ערבי-מוסלמי אחד בעולם כולו ובישראל (גם לא בין ערביי גבעת חביבה של השומר הצעיר) הרואה בדברי מוחמד המובאים במצע החמאס – לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי. במצב כזה יש חובה להזכיר ולהזהיר בטקס לציון זכר הנַכְּבָּה שכל ניסיון השמדה נוסף יביא בחובו נַכְּבָּה חדשה!!!
ביום ציון הנַכְּבָּה יש להדגיש כי האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית, הם האחראים לאסון. ולציין כי מלכתחילה הכיבוש הערבי והקמת ההתנחלויות הערביות בארץ-ישראל הם מעשה בלתי מוסרי, ולראייה, אפילו מוחמד נביא הערבים, טען שהמלאך גבריאל אמר לו שאללה (אלוהים הערבי-מוסלמי) אמר לו שכל ארץ-ישראל, על שתי גדות הירדן, שייכת אך ורק לעם ישראל, ולא לכובש הערבי. (סורה 7 פסוק 37)

המלצה מוזיקלית – עצה למפגינים היהודים
כדאי לבוא אל הטקס לציון הנַכְּבָּה כשברקע מושמע ברמקולים בקול גדול השיר: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ."
המילים מהמקורות בביצוע שושני דמארי:
http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1747&artist=604
הצעקה המתבקשת: (בקצב אחיד) "הנַכְּבָּה היא... העונש על הפשע! הנַכְּבָּה היא... העונש על הפשע!"

הערה: כל האמור לעיל נכון רק אם מדובר בתגובה להפגנה המציינת ציון פוליטי של הנַכְּבָּה. אם מדובר על טקס המדבר רק על סבל האנושי, בהחלט ניתן להזדהות עם הסבל האנושי שנגרם לאנשים הפשוטים בגין הקנאות הערבית-מוסלמית.