מצד אחד, האיזור שאנחנו גרים בו, רחוב י.ל. גורדון ["אישה עברייה מי יידע חייך"] בואכה כיכר רבין – משתפר והולך. כיכר רבין עברה שיפוץ יסודי, אך לא כיערו אותה ואפילו שמרו על קווי הריצוף המקורי ושיחזרו בריכת צמחי מים ודגים צבעוניים, שמו כסאות וכורסאות-בד, והיא משמשת פנינת חן למשתזפים, לקשישים ולאימהות עם ילדים קטנים, ממש אידיליה.
קטע הרחוב הקרוי עדיין "מלכי ישראל", כשם הכיכר לפני רצח רבין, ואשר משתרע צפונה לרחוב פרישמן, וגובל ממזרח עם הכיכר, עד שדרות בן-גוריון – נבנה מחדש והפך להמשך טבעי לשדרות ח"ן [חיים נחמן ביאליק] הנמצא צפונה לו. אגב, גרים במלכי ישראל, באותו בניין – יצחק אוורבוך-אורפז, נתן זך, ולמטה הקפה הספרותי וחנות הספרים "תולעת ספרים".
זאת ועוד, הקטע של השדרות מתחילת שדרות בן-גוריון ועד רחוב שלמה המלך עובר בימים אלה שיפוץ יסודי כדי שיהיה אף הוא המשך פתוח להולכי רגל עד תחילת שדרות בן-גוריון [קרן-קיימת לשעבר, עד מותו של בן-גוריון, שביתו עומד בקטע שבין רחוב בן-יהודה לכיכר אתרים]. בשדרות בן-גוריון עצמן הפכו קיוסקים ישנים לבתי-קפה פתוחים בנוסח השדרות בפריס, והם הומים צעירות וצעירים. עם גמר העבודות יהיה אפשר להתחיל ללכת או לנסוע באופניים מהקצה הדרומי ביותר של שדרות רוטשילד, ליד רחוב הרצל, בקשת שדרות רחבה וענקית – עד בואכה לים בקצה שדרות בן-גוריון, וכאשר יהרסו את כיכר אתרים יהיה אפשר לרדת לחוף, כמו פעם, בטרם בנו שם את מפלצת הבטון והברזל המזויין ההולכת וננטשת, הולכת ומחלידה ומתפוררת.
זה מצד אחד, אבל מצד שני – הבריונות והפשיעה מתגברות. האונס של הזוג הצעיר בחניון גן-העיר. לפני כחודשיים זרקו בלילה אבן כבדה בשמשה הקדמית של אחת המכוניות הפרטיות בחנייה של הבניין שלנו וניפצו אותה. בקיוסק הנחמד של חנה, בגינה הציבורית מול מכון סרוונטס שברחוב שולמית, קפצו כבר פעמיים בלילות בני נוער על השולחן, שעליו אני נוהג לשבת ולשתות אספרסו של בוקר – ושברו אותו. חנה כבר מיואשת.
יש לנו שכן שמחזיק אקדח ברישיון, והוא שואל אותנו אם הגיע הזמן שכאשר הוא יורד לרחוב, בייחוד בלילה, כדאי שיטמון בכיסו או בחגורתו את האקדח במצב טעון, כאשר קל לשלוף אותו ולאיים בו.
אנחנו השבנו לו כי למיטב ידיעתנו כל מי שנושא נשק בעיר מסתכן פעמיים: במקרה של מחבל-מתאבד, אם ישלוף נשק, הוא יהיה הראשון להיפגע. ובמקרה של בריונות – אותו יאסרו ויאשימו ברצח או בפציעה חמורה של המנוולים – העטים על יופייה ושלוותה של עירנו כמעט מכל עבר, כי רעבים, מסתננים ושונאים מסוגים שונים – חומדים אותה ורואים בה טרף קל לפשיעה.
ובכל האיזור הנרחב הזה אין רואים אפילו שוטר אחד או פטרול רגלי בשניים, רק ניידות החולפות לעיתים בדרכן למקומות אחרים, וכמובן, כאשר יש אירועים בכיכר כמו ערב יום הזיכרון או העצמאות, הפגנות של רעבים ישראליים הדורשים צדק חברתי וסקס חופשי או שבוע הספר העברי – האיזור מלא אנשי ביטחון של חברות פרטיות ומשטרה – הדואגים בעיקר להסדרי התנועה.
אגב, מתברר שיש כוחות משטרה פנויים רבים וגם חזקים בארץ, אבל הם עסוקים עתה בהתארגנות לקראת הריסת הבנייה הבלתי חוקית היחידה בין הירדן לים, בנייה של יהודים, ואין להם זמן לטפל במסתננים, בשב"חים, בשודדים, ברוצחים, ברוצחים-בדרכים, בגנבים ובאנסים.