האולם וההצגה – הפתעה לטובה

אם יש לכם עדיין ספקות, אז לא! – רוצו לראות את ההפקה החדשה, הרביעית במיספר בתולדות התיאטרון העברי – של "ביקור הגברת הזקנה" לפרידריך דירנמאט בתיאטרון "הבימה" בבניינו החדש, בכיכובם של גילה אלמגור ויהורם גאון ובבימויו של אילן רונן, ועם צוות שחקנים נוספים ברמה גבוהה מאוד. זוהי הצגה משוכללת מאוד, דינאמית ביותר, לא קצרה אבל גם לא משעממת, שתופסת את הקהל למן הרגע הראשון בתחנת הרכבת ועד לסוף המר. היא שופעת המצאות בימוי נהדרות, מפתיעות וחכמות. יהורם גאון נושא על שכמו את העול הכבד של גיבור המחזה ומתגלה כפי שהוא באמת, שחקן מעולה בתיאטרון הרציני, שכל שנותיו כזמר לא עימעמו את יכולתו הדרמטית הגדולה מאז החל את הקריירה הבימתית שלו בתיאטרון הרפרטוארי, אם איננו טועים ב"צ'יפס עם כל דבר" לארנולד וסקר בתיאטרון הקאמרי. גילה אלמגור אף היא מצויינת, וכמו אצל גאון, גם היא – כל מה ששיחקה בעבר, גם דמויות קלילות, אינו משפיע כהוא זה לרעה על הדמות הקלאסית שהיא מעצבת כאן, במלוא הרצינות והעוצמה. רואים שהשניים נהנים, ועימם כל הצוות, לשחק במחזה משוכלל כזה, רב-מהפכים ועם זאת סובב שוב ושוב על אותו נושא. התפאורה, המוסיקה, התנועה, המעברים מתמונה לתמונה, הכול ממש מושלם.

באנו מלאי ספקות. לאילן רונן יש נטייה לפרש הצגות תיאטרון בכיוון פוליטי, ואילו בניין "הבימה" החדש, לפחות מבחוץ, נראה לנו ככישלון. והנה הבניין, בפנימו, וזו פעם ראשונה שביקרנו בו – יפה מאוד, מרשים, ידידותי, שומר על החזית ההיסטורית עד כמה שאפשר, והאולם עצמו נוח מאוד, מרווח, הבמה משוכללת, ממש פנינה של עיצוב אדריכלי של תיאטרון. וזוהי כמובן התרשמות לא מקצועית, מביקור מהנה של ערב אחד בהצגה מאוד מוצלחת.

והבימוי של אילן רונן שומר על איפוק כמעט "ברכטיאני", לכן ההצגה אמנם דרמטית מאוד אך לא סנטימנטאלית. לא בוכים בה. לא מתרגשים. נשמר כל הזמן איפוק, דיסטאנס, רחק – בין ההצגה לקהל, בין הטקסט לקהל – ודומה שזה בדיוק מה שנדרש בהעלאת מחזהו של דירנמאט.