הרוצה שלום ייכון למלחמה!

מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה?
הכלכלה הגרמנית היתה בשיאה ב-1939, והתעשייה שיגשגה; העם הגרמני, שזכר עדיין את אימת המלחמה הגדולה הקודמת, לא תמך בתקיפה, וראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה. ועדיין, גרמניה תקפה את פולין, וסחפה את אירופה למלחמה עקובה מדם.
ההיסטוריון יהודה באואר טוען, שהמלחמה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה בגלל אידיאולוגיה אנטישמית.
באואר מאמץ את טיעונה הקודם של החוקרת לוסי דווידוביץ, שבספרה, "המלחמה נגד היהודים" הוכיחה שהמלחמה שהיטלר תיכנן ב-1939 לא היתה נגד הפולנים, אלא רק צעד ראשון למטרה גדולה יותר – המלחמה נגד היהודים, מלחמה אותה הוא תיכנן כבר מ-1918.

הרצאתו של יהודה באואר:
http://www1.yadvashem.org/yv/he/holocaust/insights/video/outbreak_world_war_II.asp
מאמרו:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1178629

בעוד שבאואר מאמץ את הגישה האינטנציונלית וטוען כי מלחמת העולם השנייה אינה תוצאה של גורמים כלכליים, או שאיפה למרחב מחייה, אלא היא תוצאה של אידיאולוגיה, הוא מתעלם לחלוטין מהסיבה למלחמת העולם הערבי-מוסלמי נגד ישראל. לדעת באואר, המלחמה הערבית-מוסלמית נגד ישראל אינה מלחמה אידיאולוגית, אלא מלחמה טריטוריאלית, הנסבה על גבולות 49.

מדוע עלולה לפרוץ מלחמה?
כאשר חסן אל בנא – מייסד תנועת האחים המוסלמים, הביא את הציטטה מדברי מוחמד, לפיה יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים: (אמנת החמאס סעיף 7: "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," [דברי] האימאם השהיד הקדוש חסן אלבנא, רחמי אללה עליו, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו"). הוא התכוון במפורש ליהודים שישבו בגבולות 67'.
אל בנא שמת ב-1949, התכוון בדבריו ליהודים שישבו בירושלים, חיפה, עכא, ויפא, בגבולות הקו הירוק בלבד.
לאלו שהאמינו שהיטלר רוצה רק את הסודטים אמר צ'רצ'יל: " בחרתם בחרפה במקום במלחמה , תקבלו גם חרפה וגם מלחמה."  
בניגוד להיטלר שהסתיר את תוכניתו להשמדת היהודים, הערבים אינם מסווים את מטרתם. הערבים אומרים בריש גלי את מטרתם: חיסול ישראל והשמדת היהודים. המלחמה עבורם היא מלחמה אידיאולוגית.
בניגוד לגרמנים, שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הגזענית-החסלנית הנאצית (למשל הסופר תומס מאן או הזמרת מרלין דיטריך) – עד כה שום עֲרָבי-מוסלמי, איש רוח או פעיל ציבור, (גם לא מי מערביי גבעת חביבה) הביע התנגדות למצע הגזעני-חסלני של החמאס, תנועת הבת של "האחים המוסלמים".
תנועת "האחים המוסלמים" ו"החמאס" רואים את חיסול יהודי עֲרָב על-ידי מוחמד כמופת מוסרי לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים. ("ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה.") אפילו בהפגנות של ערביי ישראל נשמעת תדיר הקריאה: "חֵ'יבַּר חֵ'יבַּר יא יהוד! צבא מוחמד עוד ישוב!..."

החליפות המוסלמית החדשה
לראשונה בהיסטוריה המודרנית התגשם חלומו של חסן אל-בנא ותנועת "האחים המוסלמים" עלתה לשלטון. מוחמד מורסי, שנבחר לנשיאות מצרים מטעם "האחים המוסלמים", הכריז: "אני רוצה להקים חליפות אסלאמית שבירתה ירושלים."
אסור לחיות באשליות. תנועת "האחים המוסלמים" השתלטה על מצרים, והצבא לא יעמוד בדרכה. "האחים" יקימו צבא פרטי, שיחליף את צבא מצרים, בדיוק כפי שקרה בתורכיה. לתנועת "האחים המוסלמים" יש אידיאולוגיה ברורה ומוצקה, ועליה הם יילחמו. תנועת "האחים המוסלמים" עלתה לשלטון לא כדי לפתור את בעיות הכלכלה של מצרים, אלא לפתור את בעיית היהודים. השאלה עכשיו אינה אם, אלא – מתי תתחיל המלחמה? אסור לנהוג כבת יענה. יש להתעמת עם המציאות הקשה. הרוצה בשלום ייכון למלחמה.