25.3.1990, יום ראשון. ב-3.00 אחרי הצהריים נפגשתי עם סנדו דוד, משה שמיר וארז ביטון באגודת הסופרים, משם, לאחר התייעצות, שמנו פעמינו להופעה בפני הוועדה להכנת חוק זכויות יוצרים חדש, ועדת גבאי, בישיבתה במשרד המשפטים בקריה. אני דיברתי בשם הסופרים [במקום יו"ר האגודה שמאי גולן, שהיה חולה], דברים שהכנתי מראש, בכתב:

פתיחה להצגת תזכיר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

בפני הוועדה להכנת חוק זכויות יוצרים חדש

(ועדת גבאי)

1. חוק זכויות יוצרים נוגע לתעשיות בעלות היקף עצום – תעשיות הספרים, הסרטים, העיתונות, הרדיו, הטלוויזיה, התקליטים והקלטות למיניהם, תעשיות המעסיקות מיליוני אנשים ומשרתות מאות מיליוני אם לא מיליארדי אנשים, כל זאת בעידן של תקשורת המתפתחת ומרחיבה אמצעיה ללא-הרף. במדינות רבות ומפותחות, התעשיות הללו מהוות חלק ניכר מאחוז המועסקים במשק, ומן המחזור הכספי שלו.

2. אנו סבורים כי ועדה העוסקת בהכנת חוק זכויות יוצרים חדש חייבת לזכור, בכל סעיף וסעיף שבו היא דנה, כי ללא החוליה הראשונה בתעשיות הללו, והיא היוצר, הסופר – היו מתבטלים עילות וטעמים רבים לעבודתה, ואולי לא היה צורך בחוק זכויות יוצרים, לא ישן ולא חדש.

3. הוועדה צריכה גם לדעת כי החולייה המנוצלת והחלשה ביותר בכל התעשיות הללו, שמבוססות על זכויות יוצרים – היא היוצר עצמו, העומד בדרך-כלל בודד כנגד הוצאות ספרים המגישות לו לחתימה חוזים שאותם ניסחו עבורן, ולטובתן, מיטב עורכי-הדין. ואם אין היוצר כוכב-על, נותנים לו בדרך-כלל להבין כי חסד עושים עימו בכך שמסכימים לקבל ממנו לצמיתות את זכויות היוצרים שלו ביצירתו, ולהדפיס את ספרו.

4. לכן מצאנו לנכון להגיש לכם תזכיר, שהוכן עבורנו על-ידי יועצינו המשפטיים, ובו מפורטות תביעותינו להגנה על זכויות היוצר בשני נושאים עיקריים:

א. יחסי היוצר והמו"ל.

ב. תמלוגים לסופרים בגין שאילת ספריהם מהספריות הציבוריות.

5. בנושא הראשון, יחסי היוצר והמו"ל, אנו סבורים שראוי לוועדה ללכת בעקבות חוקי היוצרים במדינות כגרמניה, איטליה, צרפת ואחרות, שבהן נתקבל העקרון שהיוצר מקופח ביחסיו עם אלה המבקשים לנצל את יצירותיו, ולכן מצאו לנכון לחוקק הוראות או חוקים מיוחדים המעניקים עדיפויות שונות ליוצרים. מחוקי זכויות יוצרים במדינות שבהן נתקבל עקרון זה, ריכזנו בעתירתנו י"ב סעיפים, המסדירים את היחסים שבין סופר למו"ל ואשר היינו רוצים לראותם בהצעת החוק החדש.

6. אנו מבינים כי גם אם יתקבלו כל הסעיפים הללו, עדיין יוכלו הסופר והמו"ל להסכים ביניהם גם אחרת מאשר קבוע בחוק, וכי רק בהיעדר הסכמה כגון זו, ההוראות הללו תחייבנה ביחסים שבין הסופר למו"ל. אנו מדגישים זאת משתי סיבות:

א. שלא ייווצר רושם מפחיד אצל ידידינו המו"לים, שקבלת סעיפים אלה בחוק כופה עליהם הר כגיגית, ופוגעת בחופש ההתקשרות החוזית.

ב. שלא ייווצר רושם מוטעה אצל חברינו הסופרים, שקבלת סעיפים אלה בחוק מבטיחה הגנה אוטומאטית לזכויות היוצרים שלהם, גם אם ויתרו או הסכימו אחרת עליהן בחוזה שעליו חתמו עם המו"ל, (למעט הזכויות המוסריות, שעליהן גם כיום אי-אפשר לוותר).

7. במרבית החוזים שהסופרים בישראל נאלצים לחתום עם המו"לים, מופיע סעיף עיקרי לפיו המחבר מוסר למו"ל לצמיתות את כל זכויות היוצרים שלו ביצירה. יוצא שגם כאשר המו"ל כלל אינו עוסק בזכויות כגון המחזה, הסרטה, ולרוב גם תרגום – על הסופר לבקשן ממנו חזרה, בשעת הצורך, ולחלוק עימו בתמלוגים עבורן, כי כך היקנה הסופר למו"ל מלכתחילה, מכוח כלליות מסירת הזכויות בחוזה.

לכן אנו דורשים שהחוק החדש יקבע עקרון שהסופר אינו מעביר למו"ל את כל זכויות היוצרים, או את מקצתן, ובוודאי שלא לצמיתות, אלא רק מעניק למו"ל רשיון בלעדי או חלקי להוציא לאור את הספר. אם המו"ל מבקש גם רשיונות לשימוש אחר, כגון תרגום או המחזה, עליו לנהל על כך מיקוח נוסף עם הסופר, ולקבלם ממנו בנפרד.

8. בנושא השני של תזכירנו, הדן בתמלוגים לסופרים בגין שאילת ספריהם בספריות, אנו מבקשים מהוועדה שתמליץ בפני הכנסת על חקיקה מיוחדת שתכיר בזכות הסופרים לתמלוגים על שאילת ספריהם בספריות הציבוריות.

עד שתוסדר החקיקה הזו, אנו מבקשים שהוועדה תמליץ להמשיך במהלכים לתיקון חוק הספריות הציבוריות הקיים, כדי לכלול בו את התקנות של תשלום תמלוגים לסופרים על שאילת ספריהם.

לצערנו, תקנות אלה מדברות בינתיים רק על "מענק לסופרים על בסיס השאלת ספריהם בספריות", או על תשלומים ל"עידוד הספרות הישראלית המקורית", ואין בהן עדיין משום הכרה בזכותנו לקבל תמלוגים ולא מענקים – עבור שאילת ספרינו. אנו רואים בתקנות הללו רק הקדמה לחקיקת החוק המיוחד, (רצוי על פי הדוגמה האנגלית), חוק שידבר בפירוש על תמלוגים, ויסדיר את זכותנו לקבלם עבור שאילת ספרינו בספריות הציבוריות.

תודה רבה.

בהיעדרו של מאיר גבאי, שהיה חולה, היה היו"ר מיכאל איווניר, רשם הפטנטים, וכן היו ד"ר שלמה כהן, ד"ר דויטש, ארנן גבריאלי, ויקטור חזן, שמעון שליט, מרטין גלס, זיסברג, ודווידה לחמן-מסר ממשרד המשפטים. אלי זהר, היועץ המשפטי של האגודה, יעץ לנו לבוא בכוחות עצמנו, בלעדיו, כדי שהתשובות תהיינה ענייניות ולא משפטיות.

סיכמתי את התרשמותי, לאחר הפגישה, בכך שהיתה לי הרגשה ששוחחתי עם סוחרי-סוסים ולא עם הוגי דיעות של הכנת חוק חדש. בנושא הראשון הציעו לנו להתאגד כקבוצת-לחץ מקצועית נגד המו"לים ולהשיג חוזים טובים יותר, ובנושא השני – להסתפק בהסדר הרופף הקיים ולא לבקש חוק אלא ללחוץ לקבל במסגרתו יותר כסף. ניסו, בייחוד כהן וגבריאלי, וכן דווידה, להעביר את הכדור למגרשנו. עניתי להם קשות ובתקיפות, שלא ייתכן שלא ייקבעו בחוק עקרונות לחוזים בין סופרים למו"לים, כמו הזכויות המוסריות, אשר יבטיחו אותנו בכמה וכמה נושאים חשובים כגון אזילת מהדורה, מכירה של זכויות לא לצמיתות, וכדומה.

ארז ביטון דיבר ברגש ודבריו סיימו את הופעתנו. שמיר הוסיף משקל מצידו, וסנדו הצליח שלא לקלקל הרבה, ובקושי יכולתי להפסיקו כדי לתת כמה תשובות נכונות לשאלות שנשאלנו.

כאשר חלקתי, מאוחר יותר באותו ערב, את רשמיי מהפגישה עם חבריי להנהלת אקו"ם, ואמרתי שאם זו הגישה, אולי מוטב שלא יוצע כלל חוק חדש – אמר רן קידר, מנכ"ל אקו"ם, שזוהי ועדה שנותנים בה טון עורכי-דין של עסקים, שלא ההגנה על היוצר עומדת בראש דאגתם, ואולי באמת החוק הקודם, עם מיספר תיקונים, עדיף לנו כיוצרים.

עידכון, 2012: היינו מציעים לעיתונאי חוקר לנסות לאתר את תזכיר אגודת הסופרים משנת 1990, לבדוק מה היו גלגולי חוק זכויות היוצרים החדש ב-22 השנים שחלפו מאז, ומה המצב כיום, בהתייחס לבעיות המשפטיות העקרוניות והחשובות-מאוד – שהועלו באותו תזכיר, שחובר בעזרתו של עו"ד אלי זוהר (ועוזרתו דאז עו"ד יעל אונגר); עו"ד זוהר פעל שנים רבות בהתנדבות כיועץ המשפטי של אגודת הסופרים עד אותו שלב שבו האגודה כאגודה הסתבכה ולכן כנראה עצותיו שוב לא התאימו לה ודרכיהם נפרדו.