נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי Niccolo Machiavelli – כתב ספר בשם "הנסיך", "הנסיך" הוא כינוי לשליט או לפוליטיקאי, בספרו שאותו הגדיר כספר עצות לפוליטיקאי דן מקיאבלי בשאלות: כיצד עולים לשלטון, איך מחזיקים בו, ועל שום מה מאבדים אותו. לפי מקיאבלי לא חשוב מה עושה הפוליטיקאי, חשוב הדימוי שלו. "לעולם לא יהא הנסיך חסר טעמי חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו." "עליו להיות כאמן גדול במשחק." הדבר אפשרי מפני "שתמימותם של האנשים היא רבה, עד שכל הבא לרמות, תמיד ימצא אדם שניתן לרמותו." את ספר עצותיו הקדיש מקיאבלי לשליט עירו, פירנצה, לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י, שכונה לורנצו המפואר (Lorenzo il Magnifico).
לורנצו המפואר למד היטב את לקחי הספר, והצליח, בזכות קשריו עם האפיפיור אינוקנטיוס השמיני, למנות את בנו, ג'וֹבאני די לוֹרֶנצוֹ דֵה מֵדִיצִ'י, לכומר בגיל 7. בגיל 11 הוא מונה לראש המנזר הבנדיקטיקני, מונטה קאסינו, ובגיל 14 הוא מונה לקרדינל. בשנת 1513 הפך לאפיפיור בשם: לֵאוֹ העשירי: ( Leo X).
עם היבחרו, אמר האפיפיור החדש את המשפט המפורסם: "אלוהים נתן לנו את האפיפיורות, הבה ניהנה ממנה!" – והוא נהנה. ליאו החליט לבנות מחדש את כנסיית סן פטרוס ברומא, וכדי לממן את השיפוץ הנרחב, החל למכור "אידולגנציות" (שטרי מחילה), בכל רחבי אירופה.
מרטין לותר, נזיר אוגוסטיני-קתולי, ופרופסור באוניברסיטת ויטנברג, התנגד לשחיתות הכנסייה שהתבטאה במכירת האנדולגנציות, וב-31 באוקטובר 1517, פרסם "95 תזות" על דלת כנסיית ארמון ויטנברג, ששימשה כלוח מודעות של האוניברסיטה. הטיעון העיקרי של לותר היה שכל אדם יכול להגיע לקשר ישיר עם אלוהים, ואין לו צורך בתיווך הכנסייה, קרי באפיפיור. בתגובה הוציא האפיפיור לאו העשירי ביוני 1520 כתב גינוי נגדו. לאחר שלותר לא חזר בו, נידה אותו האפיפיור מהכנסייה בבולה Decet Romanum Pontificem. תומכיו של לותר מחו נגד הכנסייה הקתולית וזכו לשם "מוחים" – פרוטסטנטים.

התנועה הפרוטסטנטית ומרד האיכרים
בהשפעת תורתו של לותר, ביקשו האיכרים באלזס צדק. הם לא יכלו לשאת עוד את התעמרות הכמרים והאצילים בהם, ויצאו למרד באוגוסט 1524. המרד נשא אופי דתי, והונהג על ידי "נביא" – תומאס מינצר, שהיה כומר פרוטסטנטי. בשיאו של המרד השתתפו בו כשלוש מאות אלף איכרים. בתחילה הם נחלו הצלחה גדולה והמרד התפשט לתורינגיה ולעוד ארצות בגרמניה, כגון פרנקוניה ובוואריה. השיטה היתה – לרצוח את כל האצילים והכמרים, ולבזוז את רכושם. כאשר החלו האיכרים להפגין אלימות, תמך לותר בהשלטת סדר בכוח. למרות שחשב שחלק מתביעותיהם היו צודקות. הוא הוקיעם בקונטרס, "נגד אספסוף-האיכרים השש אלי גניבה ורצח", ואימץ את ידי הנסיכים לדכאם ללא רחם.
ב 1525 הנסיך אנטון מלותרינגיה אסף צבא גדול, והביס את האיכרים, שרבים מאוד מהם נהרגו בקרבות. בקרב האחרון נהרגו 8,000 איכרים, תומאס מינצר הוצא להורג במיתה אכזרית. לאחר סיום המרד ערכו האצילים מסע נקמה עקוב מדם, הם המיתו איכרים רבים במיתות משונות וקשות. במרד נהרגו כמאה אלף איכרים.

התנועה הפרוטסטנטית בארץ ועתידה
לאחר חידוש הפגנות המחאה מגיעה התנועה הפרוטסטנטית הישראלית אל פרשת דרכים. על התנועה להגדיר את מטרותיה. האם המטרה היא צדק חברתי, או הפלת הממשלה למען כיבוש ערבי של יהודה ושומרון, והפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה, קרי מדינה ערבית-מוסלמית.
בפוליטיקה כידוע אין גבול למקיאבליזם. שמעון שבס, שהלכה לו המדינה, ושירד ללונדון אחרי שהואשם בפרשה של עבירות מרמה, הפרת אמונים ושוחד, וממשיך גם משם בעסקי הון-שלטון עם מר יובל רבין, ומר אמנון ליפקין שחק, השתתף במפגן המחאה ותבע להחליף את השלטון. התשובה למחאה, אמר, היא הקמת מפלגת שלטון חדשה. אפילו סר רונלד כהן יו"ר פורטלנד קפיטל, וברידג'ס ונטורס, השתתף בעצרת בתמיכה במחאה, ודרש צדק חברתי.
בינתיים פעילי התנועה הפרוטסטנטית הישראלית התפצלו לקלוויניסטים, אנאבפטיסטים, מתודיסטים, פוריטנים ועוד. יש לנו ארגונים שונים: "התנועה החברתית" של סתיו שפיר ואלון לי גרין, "הארגון החברתי" של דפני ליף, ו"המשמר החברתי". התפרסמו גם התורמים הבולטים למוחים, ובראשם "הקרן לישראל חדשה", שהאג'נדה שלה ידועה. עד כה פעילי הפרוטסט כבר סידרו עצמם בחיים במשכורות ובסיורים ברחבי העולם, אך מה יהיה גורל המקופחים באמת, האם גורלם יהיה כגורל האיכרים המוחים בגרמניה?
בכל מקרה יש לתבוע מכל פרוטסטנט שלפני כל מחאה ייתן דוגמה אישית לערבות הדדית. על הדוגמא האישית להתבטא בשני דברים.
על המיליונרים לתבוע תשלום מס הכנסה של 70 אחוז, ולשלמו.
ועל "בעלי המצפון החברתי" כגון, עמוס קלויזנר-עוז, שלמה הרציג-ארצי, ציפורה בז'וזוביץ-לבני-שפיצר – להצהיר כי ייתנו מעשר משכרם לעניים, ולתת. מחאה בעלמא ללא מעשה אישי, אין לה משמעות.

הקוזאקים באים
במודעות ענק בעיתונות מזמין אותנו פסטיבל המחול בכרמיאל להופעה ראשונה בישראל של "הלהקה הלאומית של הקוזאקים" ברוסיה. מובטח מופע מרהיב וסוחף של 80 קוזאקים על הבמה. שאלה: האם הם יציגו גם הופעה של פוגרום ביהודים?

פיליסטיניזם ואונסק"ו
ועדת המורשת של אונסקו הכירה בכנסיית המולד בבית לחם כאתר מורשת עולמית מטעם הפלסטינים. זה באמת מעניין. לפי האמונה הנוצרית ישו היה יהודי מבית דוד, ולא פלישתי מבית גוליית או דלילה, ודאי שישו לא היה ערבי. לכן גם ישו קרא לארצו, "ארץ ישראל", ולא "ארץ פלישתים". (מתי פרק ב'). כישראלי פטריוט וקצת קנאי כינה ישו את הגויים: "כלבים". (מתי פרק 15). אין ספק שלאור החלטה תמוהה זו של אונסק"ו, לראות את ישו כמורשת "פלישתית", מובן מדוע המונח "פיליסטיניזם" כלומר "פלישתיות", משמעותו אנשים חסרי תרבות והשכלה.

מזרקת אגם
ברכות לרון אובז'נסקי-חולדאי – ראש עירית תל אביב, על השיפוץ של מזרקת אגם בכיכר דיזנגוף. מופע האור, המוזיקה, המים, והאש, מקסים. חבל רק שנותרה הגדר המכוערת סביבה.

שיר חינוכי
יש לברך את עיריית תל אביב גם על המפעל היפה של תליית שירים בשדרות, והשנה שירי ילדים. דא עקא נדמה ששירי ילדים, בניגוד לשירי מבוגרים, אמורים לפחות להיות בעלי מסר חינוכי כלשהו, לכן לא כל כך ברור לי המסר החינוכי של השיר הבא מאת נורית זרחי (הראשון בין קינג ג'ורג' לשד' בן ציון):

דודה מרגלית / נפלה אל השלולית.
אל תצטער עליה / נסתדר גם בלעדיה!

ואם במקום המילה "דודה מרגלית" היינו שמים: דודה נורית זרחי?

המסר הקשה של בית המשפט בפרשת אולמרט
בדומה למסר האנטי חינוכי של זרחי, כך גם המסר של השופטים: מוסיה ארד, יעקב צבן, ומשה סובל. המסר של בית המשפט בישראל הוא שפוליטיקאי שהורשע כרמאי ומפר אמונים, רשאי לקבל מעטפות כסף אנונימיות עם למעלה מ-600 אלף דולר, לא לתת דין וחשבון וקבלות על הוצאותיו, וזה נחשב תקין. מצער לומר, בית המשפט בישראל אחראי להמשך השחיתות השלטונית בישראל.