מזה שנים אני מתריע נגד הפליליזציה של הציבוריות הישראלית. הבחינה של התנהגות קלוקלת אך ורק במשקפים פליליות, הורידה באופן בלתי נסבל את רף הדרישות והציפיות שלנו ממנהיגי המדינה, מאישי הציבור. במקום שנציב בפניהם רף מוסרי, ערכי, אתי גבוה, אנו מעמידים בפניהם סף נמוך מאוד – הסף הפלילי. וכך, כל מה שאינו פלילי – מותר. כל מי שאינו עבריין פלילי – נקי, גם אם התנהלותו אינה ראויה.

כך היה עד אתמול. אתמול נשבר הסף הפלילי. ראש ממשלה לשעבר הורשע בפלילים. במקום שאמות הסיפים של החברה הישראלית תרעדנה, התקשורת, המערכת הפוליטית וחוששני שגם הציבור, חגגו את ניצחונו של המורשע.

לכאורה, הרשעה בפלילים של ראש ממשלה היא נורמה שניתן לחיות עימה, ואילו זיכוי של ראש ממשלה הוא "אדם נשך כלב". ולא היא, גם אילו הזיכוי היה מוחלט, מחוסר אשמה, עדין הסיפור האמיתי הוא הרשעתו בפלילים של ראש ממשלה.

ובמקרה זה, אי אפשר להתעלם ממהות הזיכוי. בית המשפט לא קיבל את העמדה שפרשיות "ראשונטורס" וטלנסקי כוזבות ואינן מקרים של שחיתות. בפרשת "ראשונטורס" בית המשפט קבע בפירוש שמדובר בפלילים והרשיע את מנהלת לשכתו של אולמרט בדין. כל שקבע בית המשפט, הוא שלא הוכיח למעלה מכל ספק סביר שאולמרט עצמו ידע על המעשים. להלן הציטוט המדויק מתוך פסק הדין: "הראיות שהובאו לפנינו אינן מוכיחות – מעבר לספק סביר – כי הנאשם היה מודע לגביית הכספים העודפים ולשימוש שנעשה בהם. טענת הנאשם, כי לא היה מודע לדבר, איננה חפה מקשיים..."

יתר על כן, בית המשפט עצמו מודע לבעייתיות שבהכרעה זו: "התוצאה לפיה הנאשם הממונה על הנאשמת ובעל המשרה הרמה מזוכה ואילו הנאשמת, הכפופה לו והפועלת למענו, מורשעת בדין, מעוררת לכאורה תמיהה."

אכן, היא מעוררת תמיהה. עם זאת, חזקה על בית המשפט, שכאשר יש ספק באשר למעורבותו האישית של הנאשם, יש לזכותו. מבחינת הדין הפלילי, זיכוי מחמת הספק הוא זיכוי לכל דבר. לא כן מן הבחינה הציבורית. מן הבחינה הציבורית, אין לפטור מנהיג ואיש ציבור מאחריות לשחיתות פלילית שנעשתה בידי "הכפופה לו והפועלת למענו." מן הבחינה הציבורית, אין לקבל את "נוהל מנהלת לשכה," כמגן אנושי של איש הציבור.

אסור לחברה הישראלית להסתפק בסף הפלילי. אולם כאשר גם הסף הזה נשבר, וביום בו הורשע ראש הממשלה לשעבר בפלילים התקשורת והמערכת הפוליטית חוגגות מבוקר עד ערב את חזרתו הצפויה למנהיגות, זו התדרדרות מוסרית חמורה של החברה הישראלית.