אָהַבְתִּי אוֹתָךְ בִּשְקִיקָה וּבַלָּאט,
כָּאַבְתִּי אוֹתָךְ עַל הַחוֹף בְּאֵילַת,
רָעַבְתִּי אוֹתָךְ כְּמוֹ הַיָּם הַנִּמְלָט
מֵאֶגְרוֹף הַסּוּפוֹת אֶל הַמֵּזַח.

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ שֶאַתְּ כְּמוֹ חִידָה,
חִידָה מַגְנִיבָה אֲבָל גַּם מַפְחִידָה,
בִּקַּשְתִּי לוֹמַר לָךְ מִלָּה יְחִידָה
אַךְ מִלָּה זוֹ לָצֵאת לֹא הֵעֵזָה.

הַלַּיְלָה הִבִּיט בָּךְ חִוֵּר מִכִּסּוּף
וּכְמוֹ מַרְכְּבֹת צְבָא פַּרְעֹה בְּיַם סוּף
טָבְעוּ כּוֹכָבִים בַּמִּפְרָץ הַכָּסוּף
וּפִיךְ לִי נָשַק טַעַם מֶלַח.

הִבְעַרְתְּ אֶת חַיַּי כְּיָרֵחַ אָדֹם,
יָרֵחַ זוֹרֵחַ מֵרֶכֶס אֱדוֹם
וּפֶתַע יָדַעְתִּי שֶשּוּב לֹא יִדֹּם
אוֹתוֹ יֶלֶד שֶבִּי, הַבּוֹכֶה לָךְ.

שָאַלְתְּ אִם נִמְאַס לִי לִהְיוֹת עוֹף בְּלִי קֵן,
אָמַרְתִּי לָךְ לֹא וְשָתַקְתִּי לָךְ כֵּן
וְחַשְתִּי צָעִיר וְהִרְגַּשְתִּי זָקֵן
כְּמוֹ הַיָּם שֶשּוֹמְעִים בְּתוֹךְ צֶדֶף.

אוֹרוֹת הַלָּגוּנָה קָרְצוּ הִבְהוּבִים,
מֵעַקַבָּה שוּב לֹא נָבְחוּ הַכְּלָבִים,
רָצִיתִי אוֹתָךְ רַק כְּמַיִם גְּנוּבִים
אֲבָל אַתְּ לֹא הִסְכַּמְתְּ – וּבְצֶדֶק.

עִם שַחַר צָפְרוּ הַסְּפִינוֹת בַּנָּמָל,
דַּבְּשוֹת הֶהָרִים נִתְקַמְּרוּ כְּגָמָל
וְרַק הַיָּרֵחַ נוֹתַר, לֹא קָמַל
כִּי שָכַח לְכַבּוֹת אֶת הַלַּיְלָה.

רָאִיתִי יַלְדָּה מְנַפְנֶפֶת שָלוֹם,
עוֹלָה לַסִּפּוּן מִבְּלִי דֶמַע לִבְלֹם,
יַלְדּוֹנֶת שֶלּוּא רַק יָכֹלְתִּי הַיּוֹם
כְּבָר הָיִיתִי נוֹתֵן אֶת חַיַּי לָהּ.