שנאה היא דבר משתלם. לשונא יש רווחים משנאתו.
רווח פוליטי, כלכלי ואף רווח אקדמי.
 
הגזענות האנטי האשכנזית
מסע שיטנה גזעני מתנהל בתקופה האחרונה נגד מי שמכונים "האשכנזים". המסע מתנהל בכל הרמות ברחוב, בעיתונות, ובספרות. הגזענות האנטי אשכנזית מקבלת גם גוון פסבדו-אקדמי, המקבל הד רב בתקשורת.
 
פרופסור אוה אילוז והגזענות "האקדמית" האנטי אשכנזית
המרצה לסוציולוגיה, ילידת מרוקו, פרופסור אוה (חוה) אילוז, מלאת זעם וכועסת כל כך עד שהיא מטיפה מוסר לאשכנזים על שהם מנקים את מצפונם ומתנערים לדבריה מאחריותם להדרתם של המזרחיים. (אוה אילוז, "אשכנזים במדינה מזרחית,  על המיתוס שעזר לישראלים רבים לנקות את מצפונם ולהתנער מאחריות להדרתם של המזרחים", מוסף "הארץ", 16.3.12, עמ' 12) – http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1663258
מיהם בדיוק אותם האשכנזים החוטאים שניקו את מצפונם?
תשובתה של אילוז חד משמעית – "האשכנזים"! הסוציולוגית אילוז אינה מאשימה רק את דור החלוצים האשכנזים שישבו את הארץ, הקימו את המדינה, וקלטו את עולי ארצות ערב, היא אינה מאשימה רק את פליטי השואה שהגיעו לפני הקמת המדינה או מיד אחריה, וקלטו את עולי ארצות ערב. בדומה לתפיסה הנוצרית לפיה כל "היהודים" בכל הדורות, אחראים למותו של ישו, ("דמו עלינו ועל בנינו", מתי כ"ז 25) מטילה אילוז אשמה קולקטיבית על כל "האשכנזים" The Ashkenazes)) ככלל.
"האשכנזים" האשמים ב"חטא קדמון" כוללים לדידה של אילוז גם את מיליון העולים האשכנזים מרוסיה, והעולים האשכנזים מדרום אמריקה שהגיעו לאחר קליטת המרוקאים, וכמובן, הכי חשוב, גם את צאצאי האשכנזים בכל הדורות ("דמם עליהם ועל בניהם").
אוה (חוה) אילוז אינה מפרטת, אלא מכלילה. אצלה אין אשמה אישית, אלא אשמה קיבוצית, אין אינדיווידום, יש רק האשמה קולקטיבית.
פרופסור סמי סמוכה מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה הגדיר את הבעייה בחברה הישראלית כך: (במבטא עיראקי כבד)  – "הרומנים הם התחתית של התחתית של האישְׁכְּנָזִים, אבל יש להם כ-3 אחוז אנאלפביתים, לעומת 42 אחוז אנאלפביתים לעיראקים, שהם העדה המשכילה ביותר מארצות ערב."
אצל הסוציולוגית אילוז, אין בכלל בנמצא רופאים, אחיות, ומורים אשכנזים, שטיפלו בעולי מרוקו, כל האשכנזים נושאים אשמה קולקטיבית, אין אף אשכנזי אחד המשוחרר מהחטא הקדמון, אין אשכנזי אחד שראוי אולי לתודה על עבודתו ותרומתו.
בדבר אחד צודקת אילוז כאשר היא כותבת: "זעם ובוז נוטים להיות בלתי מרשימים מבחינה אינטלקטואלית, ולא יעילים מבחינה רגשית. זעם ובוז מעידים על ההיבטים הנפשיים שנותרו גולמיים ולא מעובדים" (מוסף הארץ, 6.7.12 – עמ' 68)
מדי פעם ממשיכים בני דור שני ושלישי של עולי מרוקו להמשיך ולהאשים "האשכנזים" לדורותיהם בחטא הקולקטיבי שלהם. למשל אורטל בן דיין: "לא תשכח ולא תסלח, על חטיפת ילדי תימן ועל הגזזת". http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1736017
גם היא כצאצאית של מרוקאים עולים, מטילה את האשמה על כל הצאצאים של האשכנזים. היא כמובן לא תהיה אסירת תודה על הרופאים, האחיות, והמורים, שטיפלו בהוריה ובסביה, כי השנאה מנצחת. בעזרת שנאת האשכנזים מקבלים עמדה אקדמית, עמדה פוליטית, פרסום, וכמובן הרבה כסף מקרנות המתמחות בכך.
 
הגזענות הפורנוגרפית האנטי אשכנזית
לאחר פרסום יצירתו "הפואטית", האנטי אשכנזית, של מואיז בן הראש "אִנֲּעָל אַבּוּק בְּיאלִיק", כתבתי פרודיה ההומוריסטית "אִנֲּעָל דִינָךּ מוֹאִיז בֶּן הָרֹאשׁ", ("חדשות בן עזר" גיליון 737). http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00737.php
התכוונתי לעשות פאראפראזה לדבריו, וע"י כך לגחך את הגזענות האנטי-אשכנזית שלו. "שירת" בן הראש מסתבר, שימשה גם השראה לפרופסור אביעד קליינברג, שכתב גם הוא שיר פאראפראזה: http://compress.co.il/culture/words/yehuda_amihai_heir
והנה, על השיר ההומוריסטי שכתבתי, שיר שיצא נגד גזענותו של בן הראש, הואשמתי ב... גזענות, שהרי התוקף גזענות – הוא גזען. ולא די בכך, אני עוד מואשם בזה שאני ממשיך מסורת גזענית בת 50 שנה של... אהוד בן עזר. שנינו, אני ובן עזר, זכינו לקבל את התואר: "צוררים..." [הכוונה כנראה לספרי "המחצבה" שנכתב בשלהי 1961 ופורסם בתחילת 1963. – אב"ע].
מסתבר שמצב הגזענות האנטי אשכנזית חמור הרבה יותר. כשם שערבים-מוסלמים הוסיפו לגזענות המוסלמית את הגזענות הנאצית שאותה אימצו בחום, (ראו ספרו של קונצל מתיאס, "ג'יהאד ושנאת יהודים: על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר"), אימצו כמה יהודים-ערבים במאבקם נגד האשכנזים את הפרופגנדה הנאצית בגרסה הגזענית-פורנוגרפית, מבית היוצר של יוליוס שטרייכר ועיתונו "דר שטירמר".
 שימו לב לשם אתר השנאה לאשכנזים שהקימו: "המאבק המזרחי - הציונות האשכנזית, אם לזונות ולתועבות הארץ".
http://shaultweig.wordpress.com/2012/04/30/הגזען-אהוד-בן-עזר-ממשיך-מסורת-גזענית-בת/
האתר הגזעני האנטי-אשכנזי הזה, מופיע ללא שם בעליו או האחראי. האם מישהו מהקוראים יודע מי עומד מאחורי אתר גזעני זה? מיהי האם, או מיהו האב, לאותם תועבות המופיעות בו?888
 
על שנאת מדינת ישראל
בספרי, "על האוטופיה – עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק" אני מביא את קורותיהם של מייסדי הקבוצה. אחד מעמודי התווך של מייסדי הקבוצה היה אברהם קרמראז'. אברהם נולד ב-1905 בכפר פיקילקה שליד ורשה, בן למשפחת חסידים של הרעבע מסקרנביץ, מהשושלת הוורקאית בוורשה. אביו היה בעל סמיכה לרבנות אבל עסק במסחר זעיר. בהיותו בן שתים-עשרה החליט אברהם לגזור את הפאות, לעזוב את ה"חדר", ולהתכונן ללימודים בגימנסיה, אחיו שהתפקר לפניו הזמין אותו לבקר באופרה בוורשה. הוא החל לקרוא ספרים אסורים. ב-1918 החל אברהם להיות פעיל בתנועה הציונית, את האמונה החסידית באלוהים, החליפה אמונה חסידית בציונות. אברהם עלה לארץ ב-1925 והצטרף ל"קבוצה ע"ש קדושי פינסק", שהקימה את קיבוץ גבת.
בירושלים פגש אברהם את יצחק בן צבי שאמר לו: "השם שלך – קרמראז' אינו מתאים לציוני-סוציאליסט. קרמראז' זה בפולנית סוחר-רוכל. עליך למצוא שם עברי הראוי לחלוץ ציוני-סוציאליסט, חלוץ הקשור לאדמת ארץ ישראל. אני מציע לך," הוסיף בן צבי לאחר מחשבה קצרה, "את השם – כנעני. כנעני זהו שם הולם!"
אברהם השתכנע. מעתה הפך לאיש חדש, וליהודי חדש: "אברהם כנעני".
בשנת 1930 גבת עדיין טרם החליטה על הצטרפות ל"קיבוץ המאוחד", אבל אברהם כנעני גוייס לשליחות מטעם "הקיבוץ המאוחד" לתנועת "החלוץ" בפולניה. כשהגיע במסגרת השליחות לפינסק פגש שם בחורה צעירה בשם חייצֶ'ה לוצקי. חייצ'ה, בחורה נמוכה ורזה בת עשרים ושתיים עם עיניים יוקדות, רצתה לעלות לארץ, אבל לא הצליחה לקבל סרטיפיקט. הבריטים סגרו את שערי הארץ בפני עלייה. מרכז "החלוץ" קיבל רק מכסה זעומה של סרטיפיקטים כדי לחלק בין חבריו. השיטה היתה להתחתן כפיקציה, ולקבל רישיון עליה. אברהם וחייצ'ה התחתנו חתונה פיקטיבית, וחייצ'ה עלתה לארץ והגיעה לגבת. כשחזר אברהם לגבת, היה סקרן לפגוש את "אשתו" הפיקטיבית. הוא מצא שהיא נקלטה מצוין בקבוצה. הוא שמח לראות שהיא הוכיחה את עצמה בעבודה פיזית קשה, והם התאהבו, ונשארו נשואים.
בקיץ 1934 הצליח אברהם להשיג סרטיפיקטים להוריו: דבורה, והרב שמואל מנחם-מנדל.
לרב שמואל מנחם-מנדל, חסרה בקבוצה הסביבה האנושית של יהודים אדוקים. בהשפעת אברהם הוחלט להקים בתוך המטבח הכללי, פינה של מטבח כשר בעבודתה ובהנהלתה של דבורה הרבנית, ופינה להגשת אוכל כשר בחדר האוכל הכללי. כעבור זמן מועט הוחלט להקים להם גם בית כנסת. נמסר לרשותם צריף מיוחד ששימש למטבח, חדר אוכל כשר, ובית כנסת. שמואל שבפולניה היה מוסמך לרבנות, אבל לא שימש ברבנות, נהפך לרב הקיבוץ. בימי חג, ובעיקר ב"הימים הנוראים" – ראש השנה ויום הכיפורים, התמלא בית הכנסת מספר מתפללים רב. בנוסף להורי החברים באו אורחים דתיים מהסביבה, וגם מיספר חברים. בבית הכנסת היו עורכים גם "סדר" כשר לזקנים. לעתים היו ילדי הקיבוץ חומדים לצון ומביאים להם לחם בפסח... בשמחת תורה היו עורכים את ה"הקפות".
תוך זמן מועט נוצר קשר בין שמואל והממסד הרבני בירושלים ובחיפה והוא קיבל אישור קבוע מהמוסדות הרבניים להיות רב רשמי של גבת וסביבותיה, והיה הרב המוכָּר לסידור טקס הנישואין בגבת ובכל קיבוצי הסביבה. הוא היה זקוק בעבודתו למזכיר טכני, וחייצֶ'ה התנדבה לעבודה הזאת, ועבדה איתו כמזכירה וכ"גבאית" – גובת הכספים עבור דמי הנישואין.
לאחר מלחמת השחרור עסק אברהם כנעני בחלוקת אדמות הערבים הנטושות ליישובי העמק. בשנת 1950 בעקבות הצלחתו בחלוקת השטחים, התמנה אברהם למרכז החקלאי, כנציג "הקיבוץ המאוחד", ומאז עבודתו העיקרית הייתה במחלקה להתיישבות של "המרכז החקלאי". חייצ'ה – אשתו, נהפכה למורה ומנהלת בית הספר. עיקר מעייניה היו הנחלת אהבת הקיבוץ ועקרונות הציונות-הסוציאליסטית.
ימי הפילוג הנוראים ב"קיבוץ המאוחד" הביאו לפירוק משפחות רבות, והגיעה גם למשפחת כנעני. בן אחד נשאר בגבת והשני עזב עם המפא"יניקים ליפעת.
ביום שישי – 25.4.52 כאשר נורתה אבן הפינה לנקודה החדשה של איחוד "גבת-השרון", לימים "יפעת", עשרות דגלי הלאום והמעמד התבדרו ברוח מסביב לגבעה שעליה תיבנה הנקודה. לאחר שירת "התקווה", קריאת פרק בתנ"ך, ומחולות, הרב הזקן מנחם קרמראז'-כנעני דרש בשבח האחדות ואחוות אחים. בנו אריונק, עזב את אחיו אברהם, ואת הוריו, ועבר ליפעת. בשבתות היה בא לבקר את אביו הרב בבית הכנסת. אימו הרבנית כיבדה אותו בעוגות פרי ידה.
עברו ימים. נולדו בנים ונכדים. לכל אורך חייו ניהל אברהם כנעני שיחות נפש עם נכדו, ובזקנותו פרסם את מכתביו – אליו, וממנו.
הנכד – ספי רכלבסקי, כתב לסבא אברהם מכתב, בו הרגיע ועודד אותו. במכתב תשובה שכתב סבא אברהם לנכדו האהוב  ספי, הוא הודה לו על הבעת הרגשות כלפיו בקשר לאכזבתו מנסיעת נטע הנכדה ומשפחתה לאוסטרליה. "עם הרגישות הזאת, כבשת אותנו מחדש," הוא כתב.
אבל הבעייה הקשה יותר מירידת הנכדה מהארץ, שהעסיקה את אברהם, היתה אחרת: "כשאני כותב אליך, ספי, לאדם הקרוב אליי ביותר, אני מוכרח לבטא מעט את המועקה מהמשבר בתנועה הקיבוצית. התופעה החמורה ביותר – 259 אלף דונם, כולל זכויות מים נמסרו לעיבוד ערבי. את הארץ כבשנו לעצמנו קודם כל על ידי יישובה. המלחמות רק חיזקו את התיישבותנו ועצמאותנו. נטישת ההתיישבות וערכיה היא ראשית מפולת חלומותינו והגשמתם. בלי יהירות, הייתי בין החולמים והמגשימים,  ורב הכאב... להתראות. שלך סבא."
הנכד, ספי רכלבסקי,  נטש את דרכם של החלוצים. לימים פרסם ספר אחד נגד היהדות של הסבא רבא – הרב שמואל: "חמורו של משיח", וספר שני נגד כיבוש האדמה הערבית של סבא אברהם – "אין גבול". את הספר האחרון הקדיש ספי לסבא ולסבתא, וכתב בהקדשה: "גם אם לא יהיה עולם, תהיה יהופיץ..."
הנכד האהוב – ספי, הפך להיות סרסור בורסה העוסק בסחורות עתידיות. עיסוק שסבתא חייצֶ'ה הייתה מכנה בבוז: "לופט גישעפט" – עסקי אוויר. קויפן (לקנות) ופארקויפן (למכור). עסקי אוויר התאימו לטיפוס היהודי הגלותי ולא ל"אדם החדש הארצישראלי". דמות סרסור הבורסה התאימה למנחם מנדל מיהופיץ (כך כינה שלום עליכם את קייב) ולא לדמות "החלוץ הארצישראלי" החדש. ההיסטוריה הפכה כיוון. סבא אברהם הפך מקרמראג' לכנעני. הנכד – ספי, חזר להיות קרמראג' (סוחר רוכל), ושתי אחיותיו ירדו לאמריקה. הלא הרי גם מרקס אמר, ש"האלוהים של היהודי הוא הממון."
 
מוטב לפרק את המדינה
כבעל דיעה בעיתון "הארץ", הביע לאחרונה ספי רכלבסקי שנאה קיצונית למדינה אותה הקימו סבו וסבתו. בלהט המיסיונרי שירש מסבתו, (אך בניגוד לדרכה), הוא מטיף ודורש: "יש לומר זאת בבירור: עדיף כבר אחמדינג'אד. נשיא איראן הציע שהמערב, מגרמניה לאלסקה, יקלוט את יהודי ישראל. אם הדרך לקיים צבא בישראל היא בסילוק נשים כטמאות וביצירת מגוון מסגרות גזעניות, מוטב לפרק את המדינה." (ספי רכלבסקי: "רק לא ש"ס? רק לא פלסנר", "הארץ" 11.7.12).
ודוק, מותר ואף רצוי לבקר את המצב במדינה, אבל יש בעולם 57 מדינות מוסלמיות, ואין אחד בעולם, כולל ספי רכלבסקי, שמעלה על הדעת, (גם תוך ביקורת עליהן), לתבוע את חיסולן. אין אחד בעולם המעלה על הדעת חיסול מדינה מוסלמית כלשהי בגין זה שהחוק המוסלמי נהוג בה. כמובן שיש להילחם נגד כפייה דתית כלשהי, ונגד הפיכת ישראל למדינת הלכה, אבל לא מובן מאין מגיעה השנאה הגדולה הזו, שנאה המביאה עד כדי תביעה לחיסול מדינת היהודים? מאין צמחה ועלתה השנאה העצמית של רכלבסקי? מה היה רקע גידולה?
 
קשים גרים לישראל כספחת
יש בתורה מצווה לאהוב את הגר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (ויקרא פרק י"ט ל"ד). אבל מה לעשות אם הגֵר אינו מחזיר אהבה, אלא שנאה?
גרת "הצדק" (או אי הצדק?), העולה מרוסיה, אנסטסיה (תחייה ביוונית) מיכאלי, פתחה במסע שטנה נגד הומוסקסואלים, מסע המעוגן עמוק בשיח הפוליטי העכשווי ברוסיה. בדיון שנערך בוועדה לקידום מעמד האישה, בכנסת, אמרה מיכאלי:
"לצערי, כשאני פותחת ערוץ 10 אני רואה תוכניות בידור שעוסקות כביכול בעד כמה זה נחמד להיות הומו. ומראיינים בשידור חוזר את אימא שלו, עד כמה היא מסכנה, סובלת, התגרשה מבעלה והבן שלה הומו. אני רוצה לשאול מה עבר הילד בגיל צעיר כשהיה בגיל שלוש ולמה הם התגרשו. אני בכלל חושבת שרוב ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות מגיל צעיר מאוד, וזה הולך ומידרדר הלאה." – "מסכנים ההומואים. בסוף הם מתאבדים בגיל 40."
 דברי השטנה השקריים של אנסטסיה אינם מקריים, היא מנפקת אותם בידיעה שהם מביאים לה תמיכה רבה בקרב חניכי התרבות הרוסית ההומופובית.
על "הפנינים" של אנסטסיה אין מה להגיב בחינת "אל תען כסיל כאיוולתו, פן תשווה לו גם אתה," אבל על אנסטסיה מיכאלי נכון הכתוב: "קשים גרים לישראל כספחת." (תלמוד בבלי יבמות מ"ז ב') וכן: רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים." (שם ק"ט ב').
 
איחוד לאומי בשנאת הומואים
נציג "האיחוד הלאומי", יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ אורי אריאל קרא לצה"ל שלא לגייס הומואים ולסביות המבליטים את נטייתם המינית ומתגאים בה. לטענתו, "שילובם של אלו המניפים את הדגל באופן מוצהר גם בצבא מפריע לצבא להילחם," לדבריו, "מדובר בשאלת הערכים עליהם מושתת הצבא ועליו להתנהל ברוח היהדות. התופעה הזאת – כאשר היא מונפת כדגל – נוגדת את רוח היהדות."
"המאחד הלאומי", ח"כ אריאל, אינו יודע ודאי שהלוחמים והמצביאים הגדולים בהיסטוריה – אלכסנדר הגדול, ויוליוס קיסר – היו הומוסקסואלים וזה לא הפריע להם להילחם. אלכסנדר לחם שכם אחד עם אהובו הפיסטון, ומעולם לא התאושש ממותו הפתאומי. וגם הנער הפרסי, בוגואס אותו לקח, לא השכיח ממנו את יגונו.
יוליוס קיסר היה מפקד אמיץ שחייליו שרו לו:
"יוליוס קיסר בעלן של כל הנשים, ואשת כל הגברים / גליה לפני קיסר כרעה והוא לפני ניקומאדס שהכריע את קיסר תחתיו..."
ביוון העתיקה היו אף יחידות צבאיות שלמות של הומואים שלחמו בגבורה מתוך סולידריות.
בארץ זכור המסע הנואל שניהל הרמטכ"ל משה וחצי נגד מינוי דן שומרון לרמטכ"ל בנימוק שאסור שיהיה רמטכ"ל הומוסקסואל.
שנאת הומוסקסואלים המביאה רווח פוליטי לעסקנים דתיים הגיעה לשיאה כאשר במליאת הכנסת הסביר שר הבריאות לשעבר (והאסיר היום), בן-ניזרי, את התיזה "המדעית" שרעידת אדמה מקורה בהומסקסואליות...
ידוע מבחינה מדעית שהומופוביה מקורה בהומוסקסואלית לטנטית, לכן רצוי לכל ההומופובים להגיע לייעוץ פסיכולוגי בו תיפתר בעייתם.
 
תוצאת השנאה ההומופובית:
ביום 11.7.12 הקואליציה הפילה את החוק לאיסור אפלייה על רקע נטייה מינית, בהצבעה טרומית בכנסת. הצעת החוק קובעת שבכל מקום בחוק שבו מופיע איסור אפלייה או קיפוח, ייחשב גם כאיסור אפלייה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
בין המתנגדים לחוק היו השרים יעקב נאמן, משולם נהרי, ודניאל הרשקוביץ. למרות תמיכת השרים בני בגין ודן מרידור, נתניהו מנע את קבלת החוק. נימוקיו היו פוליטיים: "לא לערער את הקואליציה, ולא להרגיז את החרדים."
אין צורך להכיר את שירו המפורסם של מרטין נימלר "לא הרמתי את קולי" כדי להבין שהשלב הבא יהיה חקיקה נגד מחללי שבת.