בִּימֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים
בָּרוּר לְכָל הַחֲכָמִים
שֶאִם עֲדַיִן הַצִּבּוּר הַזֶּה קַיָּם
וְלֹא פָּרְחָה נַפְשוֹ מֵחֹם
שֶבּוֹ קָשֶה מְאֹד לִלְחֹם
עוֹד יֵש מִפְלָט אֶחָד וּשְמוֹ הוּא חוֹף הַיָּם.

אַךְ מִכֵּיוָן שֶמִּסְתַּבֵּר
כִּי בְּאַרְצֵנוּ מִתְגַּבֵּר
קַפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי רוֹדֵף שָלָל
בִּסְפִּיד לְגַמְרֵי לֹא אִטִּי
שֶבּוֹ הוֹפֵךְ לִרְכוּש פְּרָטִי
מָה שֶצָּרִיךְ לְהֵחָשֵב רְכוּש הַכְּלָל

וְהַצִּבּוּר אֶת דַּעֲתוֹ עוֹד לֹא נָתַן
לַתּוֹפָעָה הַמִּתְפַּשֶּטֶת כְּסַרְטָן
שֶבָּהּ אֲפִלּוּ לֹא עֶשְׂרִים אָחוּז צְנוּעִים
מִקַּו-הַמַּיִם שֶל חוֹפֵינוּ כָּאן פְּנוּיִים
לְשֵרוּתוֹ שֶל הָאֶזְרָח וְלִרְשוּתוֹ
כִּי רָשֻיּוֹת צִבּוּרִיּוֹת מָכְרוּ אוֹתוֹ
מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ לְבַעֲלֵי-הַהוֹן
הַמִּשְתַּלְּטִים בְּהַתְמָדָה מִן הוֹן לַהוֹן
עַל קַו-חוֹפֵנוּ הַזָּעוּם וְהַנִּזְעָם
שֶעַל פִּי חֹק הוּא קִנְיָנוֹ שֶל כָּל הָעָם, –

אָז מֵאַחַר שֶאֶת הַחֹק עוֹשִׂים לִשְׂחוֹק
וְיַד-הַבֶּצַע מְתַחְמֶנֶת אֵיךְ לִמְחֹק
בְּכָל קוֹמְבִּינָה אֶפְשָרִית וְכָל סִדּוּר
אֶת קִנְיָנוֹ שֶל הַצִּבּוּר אֲגַב גִּדּוּר
חֶלְקָה נוֹסֶפֶת שֶל שְׂפַת-יָם אוֹתָהּ מַפְרִיש
כָּל יוֹם רֹאש-עִיר אַחֵר לִידֵי הַנּוּבוֹ-רִיש
יוֹצֵא שֶאַט-לְאַט אֶצְלֵנוּ מַכְשִירִים
מֵרְכוּש הַכְּלָל הַזֶּה עוֹד חוֹף לָעֲשִירִים
וְיִשְׂרָאֵל הַמִּתְקַרְנֶפֶת בְּלִי מִדּוֹת
מַקְצָה חוֹפִים לְפִי דֵרוּג מַעֲמָדוֹת
שֶכֵּן נָהוּג בָּהּ לְפַזֵּר סִסְמוֹת שִוְיוֹן
בֵּין גְּבִיר לְרָש וּבֵין עָשִיר לְבֵין אֶבְיוֹן
שָעָה שֶכְּלָל אֶחָד תָּמִיד בָּהּ מִסְתַּתֵּר:
שֶכָּאן כֻּלָּם שָוִים אַךְ יֵש שָוִים יוֹתֵר.

לָכֵן דָּרוּש תִּקּוּן מָהִיר
שֶל הַמַּצָּב הַלֹּא מַזְהִיר
בּוֹ חוֹף מֻפְרָט כַּיּוֹם כִּמְעַט בְּכָל אֲתָר
וּבוֹ חָלִילָה סוֹף כָּל חוֹף
כְּבָר לֹא יְהֵא לְאָן לִדְחֹף
אֶת הַצִּבּוּר אֶל הַמְּעַט שֶעוֹד נוֹתַר.
כִּי אַף שֶכָּל הַחַזָּאִים
אֶת חֶרְדוֹתֵינוּ מַרְגִּיעִים
שֶהַמֵּדוּזוֹת נִסְתַּלְּקוּ לָהֶן כֻּלָּן
הֲרֵי כַּיּוֹם כֻּלָּם מוֹדִים
שֶבְּחוֹפֵינוּ הַשְּדוּדִים
עוֹד יֵש הַרְבֵּה מְאֹד כְּרִישִים, כְּרִישֵי נַדְלָ"ן...

אהוד: אני חסיד חוף גורדון בתל-אביב ונדהם כל פעם מכל השירותים הניתנים בו חינם, כולל הצלה, עזרה ראשונה, מקלחות, מלתחה, בית שימוש עם נייר רך בשפע [1 שקל], מתקני ספורט וצל, ושטח חוף-חול גדול מאוד לרשות אותם רוחצים שאינם שוכרים כסאות. ובזכות שוברי הגלים, משנה לשנה שטח החוף החולי העומד לרשות הציבור הולך וגדל לכיוון הים. והכול בקירבה נוחה לחניוני גן לונדון ופרישמן [בתשלום] ולנתיבי תחבורה פרטיים וציבוריים.
מעניין אם בהרבה ערי-חוף בעולם יש שפע כזה של שירותים וכניסה נוחה חינם בחול הזהוב הרך לחופי הרחצה שלהן, בלי אבנים, חצץ וסלעים-במים, שאותם פוצצה העיריה כבר לפני שנים רבות, והם בשעתם היו נוקפים לנו את כפות הרגליים בהיכנסנו לים.