כְּמוֹ שִפְעָתָן שֶל הַמִּלִּים שֶבַּמִּלּוֹן
הַמִּתְחָרוֹת עַל בְּכוֹרָתָן שֶל בְּחִירוֹתֶיךָ
יֵש רַק אַחַת שֶהִיא צְמוּדָה וּמְחֻשֶּקֶת
אֶל הַדִּיּוּק הַמְּשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים.
כְּמוֹ הֲמוֹנָן שֶל הַנָּשִים שֶבַּחַלּוֹן
הַנִּשְקָפוֹת בְּחֶטֶף בִּרְחוֹבוֹת חַיֶּיךָ
יֵש רַק אַחַת שֶבֶּאֱמֶת הִיא חוֹף שֶל שֶקֶט
לְכָל סְפִינוֹת גַּעִגוּעֶיךָ הַתּוֹעִים.

וְזֶה כְּמוֹ רֹחַק הַנָּכוֹן מִן הַשָּגוּי
וְהַוַּדַּאי מִכְּזַב הַבְּדַאי הַמְּצַלְצֵל לוֹ
בְּכָל דּוּכְנֵי הָאַשְלָיוֹת קִצְרוֹת-הָרוּחַ
בִּמְצִלְתֵּיהֶם שֶל הַמִּרְמָה וְהַזִּיּוּף
וְרַק הַהִיא שֶשְּמָהּ נִכְסָף וְלֹא הָגוּי
וּשְרַב שָנִים שְחוּנוֹת חוֹלֵם אוֹתָהּ כְּמוֹ צֵל לוֹ,
כְּמוֹ מַעֲיָן צוֹנֵן, כְּמוֹ סְבַךְ הַרְדּוּף פָּרוּחַ
בְּתַבְעֵרוֹת גְּוָנָיו שֶל יוֹם אָבִיב יַפְיוּף –

רַק הִיא עַצְמָהּ וְאֵין בִּלְתָּהּ, רַק הִיא בִּלְבַד
כְּמוֹ אוֹתוֹ נֵס שֶל הַמִּלָּה שֶאֵין תַּחְלִיף לָהּ
וְאֵין כָּפִיל לָהּ בָּאוֹדִישְן הַקָּשוּחַ
בּוֹ מִתְחָרִים שְקָרִים רַבִּים אֲבָל לַשָּוְא
מוּל הָאֱמֶת הַיְּחִידָה, שֶלֹּא תֹאבַד
גַּם בִּסְאוֹנָם וַהֲמוֹנָם אַף אִם יַצְלִיף לָהּ
טַיְפוּן סוּפוֹת אַכְזָב שֶלֹּא יְיָאֲשוּהָ
עַל צְחוֹר פָּנֶיהָ הַיָּפִים שֶעַד עַכְשָיו

צוֹפִים בְּךָ בַּחֲלוֹמוֹת לֵילוֹת הַכְּפוֹר
כְּפֶּנֶלוֹפֶּה אֶל פָּנָיו שֶל אוֹדִיסֵאוּס,
כְּזֵכֶר סוֹלְוֵיג אֶל פֶּר גִּינְט וְכַתּוֹחֶלֶת
אֶל הַכְּאֵב שֶבּוֹ כָּל דֶּמַע שֶנִּקְוָה
הוּא קְשִי-הָעֹרֶף הָדּוֹחֶה פְּשָרוֹת אֵין סְפוֹר
וְשֶלַּמְרוֹת כָּל סַגְרִירָיו תָּמִיד נוֹשֵׂא הוּא
אֶת שְתֵּי עֵינָיו אֶל בַּת צְחוֹקָהּ שֶל אֵיזוֹ תְכֵלֶת
עַל גְּדוֹת הַוָּאדִי הַנּוֹהֵר שֶל הַתִּקְוָה.