בימים אלו, כאשר נחוג חג סיום קריאת הדף היומי בקרב היהדות החרדית, כדאי לדעת את המקור לרעיון הדף היומי. "הדף היומי" המוכר לנו הוא שמה של יוזמה שהגה הרב מאיר שפירא מלובלין, ושהכריז עליה ב-21 באוגוסט 1923, בכינוס של תנועת "אגודת ישראל" בפולניה. יוזמה זו מבוססת על מספר הדפים שבכל מסכתות התלמוד הבבלי – 2,711 – ומצמידה לימוד דף לכל יום במחזוריות של 7 שנים ועוד כחצי שנה.
הרב יהודה מאיר שפירא, 1887-1933, נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה, היום בצפון רומניה. (אחותו, רחל ליקוורניק, היא סבתו של שלמה ארצי). בצעירותו הוא נודע כ"העילוי משאץ". בגיל צעיר הוסמך לרבנות. שימש כרב בטרנופול, גלינה וסאנוק.
ב-1922 נבחר לסֵיְים הפולני וכיהן כנציגה של "אגודת ישראל", תפקיד בו שימש עד 1927. במקביל שימש כנשיא אגודת ישראל בפולין, והיה חבר בוועדה במשרד הדתות הפולני, שאישרה מינויי רבני קהילות ברחבי פולין.
ב-21 באוגוסט 1923, במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, פרש רבי מאיר את חזונו בדבר הדף היומי בפני באי הכנסייה: "אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!... נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית...לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש...."
באחד מן הסיורים בעיר לובלין שם לב ר' מאיר למגרש ריק ברחוב לוברטובסקה 57. אחד מפרנסי העיר, ר' שמואל אייכנבוים, מסר את המגרש במתנה לר' מאיר על מנת שיקים עליו ישיבה חסידית.
אבן הפינה של ישיבת חכמי לובלין (יח"ל) הונחה בל"ג בעומר 1924 בהשתתפות רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, והאדמו"ר מגור. מיד לאחר מכן יצא ר' יהודה מאיר לארצות הברית וקנדה להתרים כסף עבור הקמת הישיבה. אחרי מאמצים רבים הצליח בסופו של דבר לאסוף באמריקה סכום של 53.000 דולרים. סכום עתק אז.
הישיבה נחנכה ב-25-24 ביוני 1930, בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה. עם הקמת הישיבה עבר הרב שפירא ללובלין ונתמנה לרב העיר.
בניין הישיבה תוכנן בסגנון "אוריינטלי" על ידי האדריכל אגנור שמולקובסקי. בעת הקמתה היתה הישיבה מן המפוארות שבפולין. ייחודה היה בכך שהיא סיפקה את כל צורכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה, והם לא היו צריכים להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז. בישיבה למדו כ-400 תלמידים והיא שכנה בבניין מפואר בן שש קומות. עיקר לימוד הישיבה היה בסדר קודשים ואף היה בישיבה דגם של בית המקדש לצורכי לימוד. בישיבה היתה ספרייה תורנית עשירה ובה 22,000 ספרים.
ב-27 באוקטובר 1933, נפטר רבי מאיר ממחלת הטיפוס והוא בן 46 בלבד. לרבי מאיר שפירא ולאשתו לא היו ילדים. הוא היה רגיל לומר שהדף היומי וישיבת חכמי לובלין הם שני הילדים שלו. בשנת 1934 סיים את הישיבה המחזור הראשון של תלמידים.
בשנת 1940 השמידו הנאצים את ציוד הישיבה וספריה, אותם שרפו בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין. הבעירה ארכה 20 שעות. "היתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהיתה נודעת כגדולה ביותר בפולין. השלכנו החוצה את כל הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. עשרים שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו, אולם הוזמנה תזמורת צבאית והצלילים העליזים של המוזיקה החיילית החרישו את יללת היהודים." (ביטאון הנוער הגרמני "דויטשה יוגענד צייטונג").
לאחר המלחמה שימש הבניין בלובלין מוסדות אקדמיים פולניים. בשנת 2004 הוחזר לידי הקהילה היהודית. החל משנת 2007 הוחל בשיפוץ רחב היקף של הבניין, שבמסגרתו שוחזר בית המדרש. בשנת 2005 התקיים בו לראשונה לאחר השואה טקס חגיגי של סיום לימוד הדף היומי באירופה.
לסיום נימה אישית: ביקרתי בלובלין לפני שנים מיספר וראיתי את יופיה של הישיבה לאחר השיפוץ. לא נותר לי אלא להרהר בצער רב על כך שלו היו מייסדי הישיבה ציונים, והיו משקיעים את כספי העתק שהשקיעו בבניין לפני השואה ולאחריה, בארץ ישראל ולא בלובלין, היו תורמים בכך הרבה יותר לעם היהודי ולעתידו.

2. טולסטוי הוגה רעיון "הדף היומי"
שפירא לא היה הראשון שהגה את רעיון "הדף היומי". הראשון שהגה את הרעיון היה הסופר הרוסי המפורסם לב טולסטוי. רעיונו פורסם בספרו: "חוג הקריאה", או בשמו המלא: "חוג הקריאה: תורת החיים על פי לב טולסטוי וחכמים: מחשבותיהם של חכמים וסופרים על האמת, החיים וההנהגה, שנבחרו, נאספו וסודרו לכל ימי השנה."
היה זה ספרו האחרון של טולסטוי והוא היה אמור להיות מדריך להגות וקריאה לאדם המשכיל. טולסטוי שקד על חיבורו במשך כ-15 שנה כיוון שחש שלאחר אנה קרנינה מיצה את כוחו ככותב רומנים. הספר כלל למעלה מ-1,000 עמודים ובהם ציטוטי הוגים רבים על נושאים שונים הערוכים כתוכנית קריאה לאורך כל ימות השנה. על הספר שורה רוח של אנרכיזם ושלילת כל ממסד, בפרט הכנסייה הממוסדת וכמריה, לעומת זאת מביע הספר אמונה שלמה בטוב ליבו של היחיד ובכוחו ליצור קשר בלתי-אמצעי עם אחיו בני האדם ועם האלוהים.
הספר כלל את: אפיקטטוס, מרקוס אורליוס, לאו דזה, בודהה, פסקל, הברית החדשה, סוקרטס, קונפוציוס, תלמוד, סנקה, פלוטרכוס, מונטסקייה, רוסו, וולטר, קאנט, שופנהאואר, אמרסון, קוהלת, ועוד כ-300 הוגים. במהדורתו הראשונה של הספר, שהושלמה ב-1908, סודרו הפרקים לפי נושא: ידע, אמונה, חינוך, טוב לב, שקר ואמת, ענווה, אהבה, מוות, אישה, חוק, אלוהים ועוד. במהדורה השנייה, שיצאה לאור ב-1910, סודר הספר לפי ימי השנה. לכל יום נקבע נושא הגות ובהקשרו סודרו קטעי קריאה מעורבים מפרי עטם של הוגים שונים עם הערות מאת טולסטוי. בסוף כל יום הוסיף טולסטוי סיפור קצר בנושא, פרי עטו, או פרי עטם של סופרים כגון צ'כוב, גי דה מופסאן, אנטול פראנס, איוון טורגנייב, ויקטור הוגו ואחרים, לרוב נשאו גם הסיפורים דברי הסבר ופרשנות מאת טולסטוי. בכל שבעה ימים שובץ סיפור ארוך יותר ובכל חודש נבחר נושא להתעמקות.
לא נותר אלא להתפעל מהצלחת רעיון הדף היומי של התלמוד הבבלי של שפירא לעומת רעיונו של טולסטוי שנעלם לתהום הנשייה.

3. הקריאה הפשיסטית של ספי רכלבסקי
לחיסול הדמוקרטיה הישראלית
בדומה להיטלר ומוסוליני בשעתו, קורא סרסור הבורסה ספי רכלבסקי, למפקדי צה"ל שלא לציית לממשלת ישראל הדמוקרטית: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." ("המרמה", "הארץ" 7.8.12)
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.