על ספרו של יונַס יונַסון
"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם"
תרגום משוודית – רות שפירא, כתר 2011, 360 עמ'
כבר בקריאת כותרת הספר מתמלא הקורא קנאה: גיבור הספר הוא בן מאה ומסוגל לקפוץ מהחלון! ובכן, הספר הזה כאילו מציע מתכון לחיים ארוכים: אַלַן קרלסון בן המאה חווה חוויות מסעירות אינספור במשך חייו הארוכים, ומסתבר שזכה לכך משום שמעולם לא התעניין בפוליטיקה, ולא בדת, שלא הוליד ילדים (אגב, כמעט לכל הגיבורים בספר אין ילדים, ולמרביתם אין בן/בת זוג), ומשום שהוא היה סמוך ובטוח שכל קונפליקט בעולם ניתן לפתור בבקבוק יי"ש, רצוי שניים – בתנאי שלא מדובר בליקר (הקונפליקט היחיד שלא ניתן לפתרון בדרך זאת הוא הקונפליקט שבין הישראלים והפלסטינאים – ראו פרק 15). וכן, הוא סולד מנקמות – בפעם היחידה שחרג מדרכו זו, כששם מלכוד חומר נפץ לשועל שאכל את החתול שלו – נשרף כל ביתו, ונאלץ לעבור לבית אבות עם סדר יום פרוסי, שממנו, כפי שמסתבר מהכותרת, ברח דרך החלון ונעלם.
ההקדמה הקצרה הזאת מצביעה, אני מקווה, על כך שהספר מלא קלות דעת והומור, ובזה כנראה קסמו שגרם לכך שהפך לרב מכר עולמי.
הספר בנוי מ-29 פרקים, שבראש כל פרק מצוין התאריך שבו מתרחשים האירועים הנדונים. הפרקים מתחלקים לשני מדורים: במדור האחד – קורות חייו הארוכים של אלן קרלסון מלידתו ב-1905 ועד האירוע "העכשווי" ב-2005; במדור השני ההרפתקאות המדהימות שעובר הזקן לאחר שקפץ מהחלון בשנת המאה לחייו, היא שנת 2005.
לפני שאדון בכל אחד מן המדורים בנפרד, אציין כבר עתה על מה שמרומז בפתיח, ומתבהר בסוף הספר: אלן ברח דרך החלון מבית האבות, כיוון שהמשטר שם לא היה לפי רוחו: אסור לעשן, אסור לשתות אלכוהול, הארוחות בשעות מדוייקות, ומי שמאחר – מפסיד ארוחה, ועל המשטר החמור הזה ממונה האחות המרשעת אליס. כיוון שאלן הגיע לגיל מאה, מבקש בית האבות לקיים מסיבת יום הולדת מלוקקת בנוכחות חבר מועצה – כל מה שמאוס בעיני אלן. הוא מחליט שביום הולדתו המאה מגיע לו לשתות בקבוק יי"ש, ולשם כך הוא בורח דרך החלון, כשלרגליו נעלי בית.
וכעת לתיאור עלילות העבר של אלן: הוא נולד כאמור ב-1905, לאביו הסוציאליסט שהיגר לרוסיה כדי להצטרף למהפכה, שם הוא מתוודע לזוועות המשטר של לנין, ומחליט לשנות אידיאולוגיה, להיות נאמן לצאר ולרכוש הפרטי. כצפוי – הוא מוצא להורג (לאורך כל הספר אידיאליסטים נהרגים או מוצאים להורג). אלן מספיק ללמוד רק שלוש כיתות בבית הספר העממי ומתמחה בחומרי נפץ. באחד הפיצוצים מתרסקת מכונית עם הנהג שבתוכה, והוא מאושפז בקליניקה של פרופ' ברנהרד לונדבורג, הגזען, מוביל הקמפיין של השבחת הגזע בשוודיה. לונדבורג מעקר את אלן, כמו את שאר היסודות "הלא רצויים". כשיצא לחופשי הוא נעשה טכנאי הצתה במפעל לבניית תותחים, ויחד עם חברו אֶסְטְבָן הוא מדווש על אופניים עד ספרד המצויה במלחמת אזרחים. אלן מפוצץ גשרים עבור הרפובליקנים, אבל כשרואה אנשים שרוצים לעבור על גשר שעומד להתפוצץ – הוא מזהיר אותם, וכך ניצל הגנרליסימו פרנקו.
פרנקו, אסיר תודה, מצייד אותו בכסף ובניירות שיוכל לחזור למולדתו, אבל האונייה בה נסע נלכדת על-ידי הצי האמריקאי (החלה מלחמת העולם השנייה), והוא מגיע לארצות הברית. לאחר תלאות שונות הוא נעשה מחלק קפה בלוס אלאמוס, שם מתכננים את פצצת האטום על פי הנחיותיו של הנשיא רוזוולט. אלן, המומחה לחומרי נפץ, מתערב בשיחה של המדענים ומנחה את פרופ' אופנהיימר, כיצד לשלוט בביקוע האטום. אופנהיימר מתרשם ממחלק הקפה, ואלן מוזמן לשיחה ולארוחה אצל סגן הנשיא – הארי טרומן. טרומן מגייס את אלן להצטרף לאהובתו של צ'אנג קאי שק, המבקשת לחבל בגשרים עליהם אמורים לעבור הגייסות הקומוניסטיים. חבורת הלאומנים, עימם יוצא אלן לפעולה, מצליחה לשבות את ג'אנג צ'ונג, אישתו השלישית של מאו-טסה-טונג. היא היתה מועמדת לאונס ולהוצאה להורג. אלן מצליח להציל אותה, ובורח דרך ההימליה לאיראן. בדרך הוא מתחבר לשלושה מרקסיסטים שמבקשים להשליט קומוניזם בארץ השאה. בכניסה לאיראן נהרגים שלושת המהפכנים, ואלן נאסר. כשנודע למפקד המשטרה החשאית (המכנה עצמו 'ראש ממשלה'), שאלן מומחה לחומרי נפץ, הוא חוזר בו מהרצון להעלים אותו כמו את שאר "מטופליו", והוא מטיל על אלן משימה לפוצץ את המכונית בה ייסע צ'רצ'יל, שבא לבקר את השאה.
במקום זאת אלן גורם לכך שמפקד המשטרה מתפוצץ, ויחד עימו גם כל המשטרה החשאית. הוא מוצא מקלט בשגרירות השוודית. חברו לתא המעצר, הכומר האנגליקני פרגוסון, נורה על-ידי שוטרי השאה משום שלא ביקש מקלט, אלא דבק במשימתו להפוך את האיראנים לנוצרים אנגליקנים (כאמור, לכל האידיאליסטים יש בספר גורל דומה). בהתערבותו של טרומן, שבינתיים ירש את רוזוולט כנשיא, ראש ממשלת שוודיה פוקד על המזכיר השלישי בשגרירות בטהרן שיפיק ניירות ואמצעי מסע של אלן חזרה למולדת. ראש ממשלת שוודיה נותן לאלן בונוס של 10,000 קרונות, ואלן מתארח במלון הכי יקר בשטוקהולם. לפי בקשת ראש הממשלה, בוחנים את אלן בפרויקט לאנרגיה האטומית, ואלה מתפלצים כשנודע להם שאלן למד רק שלוש כיתות ביסודי, וכי בלוס אלאמוס הוא חילק קפה.
לעומת זאת, הרוסים מצליחים להביא אותו באמצעות צוללת ללנינגרד, ולהציע לו 100,000 דולר אם יסייע לפרויקט האטום הסובייטי שפיגר אחרי זה האמריקאי. לשם פיתויו של אלן נשלח המדען המלבב פופוב. הרוסים נקטו בדרך הפיתוי, ולא בדרך החטיפה, כי בריה, הממונה על הזרועות החשאיות במדינה, פקד לחטוף את אלברט אינשטיין, ואנשיו חטפו במקומו את אחיו החורג הרברט. אלן זוכה לכבוד הגדול לסעוד עם בריה וסטלין, אבל כשסטלין שומע מפיו של אלן ציטוט של משורר שוודי אוהד הנאצים, וכשנודע לו שאלן סייע לפרנקו, נלחם נגד מאו, ומנע התנקשות מצ'רצ'יל – סטלין יוצא מדעתו מרוב כעס. אלן הרגוע מציע לסטלין שיגלח את השפם...
בית המשפט "מקל" עם אלן, ובמקום לשלוח אותו לגרדום, הוא שולח אותו ל-30 שנות עבודת פרך בוולאדיבוסטוק. מסתבר שהמדען פופוב הצליח לדלות מאלן, שהיה בגילופין בצוללת, את סודות האטום, ומצליח להכין את הפצצה הסובייטית. אלן נמצא במחנה אסירים יחד עם הרברט אינשטיין המבקש את נפשו למות. לאחר כחמש שנים בתפישה, אלן יוזם שריפת מכולַת שמיכות, אסירים מנצלים את המהומה ובורחים, הסוהרים יורים בהם כדורים נותבים, ואלה גורמים להתלקחות ופיצוץ מכולות של רימונים, מוקשים ונפט שנועדו להישלח כסיוע לצפון קוריאה במלחמתה עם הדרום. אלן והרברט בורחים, ובדרך גונבים מכונית שרד של המרשל מֶרֶצְקוֹב, ובאיומי אקדח, הוא מפשיט אותו ואת השליש שלו, והשניים מתלבשים במדיהם, ומשתמשים בתעודותיהם ובכספם. הם מצליחים להגיע לפיונג-יואנג ומבקשים לפגוש את קים-איל-סונג. בנו בן ה-11, קים ג'ונג איל, עורך להם מבחנים שונים, ובסוף הוא משתכנע להפגיש אותם עם אביו, אלא שמסתבר שקים-איל-סונג מכיר את מרצקוב האמיתי. קים-ג'ונג-איל רוצה להוציא את השניים להורג, אבל אז מסתבר שבחדר נמצא גם מאו-טסה-טונג, שאת אישתו הציל אלן. מאו מעניק לשניים דרכונים ודולרים שהחרים מהלאומנים, שקיבלו אותם מהאמריקאים.
הם מגיעים לאי באלי שבאינדונזיה, ושם פוגשים מלצרית מטומטמת, שאיננה יודעת להבדיל בין המשקאות. היא מתאהבת בהרברט, וכיוון ששמה היה בלתי זכיר, הוא מכנה אותה אמנדה. הרברט נעשה מורה לנהיגה, למרות שלא ידע כי באינדונזיה נוסעים בצד שמאל, ואמנדה מצליחה להיבחר למושלת בסיוע שוחד מתאים. סוהרטו עורך הפיכה נגד סוקרנו, שבה נהרגים מיליונים, וכששלטונו מתבסס, הוא שולח את אמנדה להיות שגרירה בפאריס. אמנדה ואלן המתורגמן (ש"מתרגם" את דבריה המטומטמים כך שייראו סבירים) מוזמנים לארוחה אצל שארל דה-גול, שנאלץ לארח את נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון השנוא עליו. בחוץ מתחוללות ההפגנות האלימות של 1968. אלן מגלה לדה-גול כי איש סודו של השר פושֶה, והמשמש גם מודיע של הסי-אַי-אֵי, הוא מרגל רוסי, אותו פגש בארוחה אצל סטלין. לינדון ג'ונסון, ועוזרו הָאטוּן מחליטים להפוך את אלן לסוכן ריגול בברית המועצות.
אלן מצליח לפגוש את המדען פופוב בסיום האופרה "טורנדוט" בתיאטרון בולשוי במוסקבה, וליד ארוחה טובה ומשקה – הוא מצליח לשכנע אותו, ובעקר את לאריסה אישתו, שיהיו סוכנים אמריקאיים. בעקבות הערבוב שהשניים עושים בדיווחים שלהם מתאפשרת הוועידה של שתי המעצמות לצמצום הנשק הגרעיני. לאחר למעלה מ-13 שנות ריגול הזוג פופוב מהגר לניו-יורק ומבלים באושר את שארית חייהם (כמו שאר הגיבורים בספר – אין להם ילדים). אלן חוזר למולדת, וכנזכר לעיל, מפוצץ לעצמו את הבית ונאלץ להתגורר בבית אבות עד שהוא מחליט לברוח דרך החלון.
נשמע מסובך? זה באמת כך, ולזה יש להוסיף את שמות הגיבורים והמקומות השוודיים ששוברים את השיניים, אבל הפיצוי הוא בהרצאה הקלילה ובהומור המגיח כמעט בכל סצינה.
וכעת לעלית "ההווה" (שנת 2005), כלומר האירועים שלאחר הבריחה: אלן מגיע לתחנת האוטובוסים ומבקש כרטיס על פי סכום הכסף המצומצם שהיה לו בארנק. בחור צעיר בלונדיני, אשר מסתבר שהוא חבר בכנופיית הפשע NEVER AGAIN, מבקש מאלן להשגיח על מזוודה כבדה בזמן שהוא ישהה בשירותים. כיוון שהאוטובוס של אלן מגיע, הוא עולה עם המזוודה לאוטובוס. בתחנה שהוא יורד על פי הכרטיס שבידו יש שממה מוחלטת. הוא מגיע לבניין נטוש של תחנת רכבת, שם מתגורר הגנב יוליוס, והם מבלים די יפה ביחד. בינתיים הצעיר מצליח באלימות להשיג מהקופאי מידע על נסיעתו של אלן, הוא חוטף אוטובוס, ובקלות מצליח להיכנס לביתו של יוליוס ולאיים באקדח כדי שיחזירו לו את המזוודה. אלן מפתיע אותו מאחור וחובט בו בקרש. יוליוס מכניס את הצעיר המעולף לתוך חדר קירור (את החשמל הוא גונב מהשכנים), שוכח לסגור את המאוורר, והצעיר קופא למוות. השניים פותחים את המזוודה ומתגלים להם 50 מיליון קרונות. הם מסיעים את הגווייה עד למפעל נשק, ושם הם מכניסים אותה לתוך מכולה של צילינדרים שנועדה להישלח לאדיס-אבבה. אחר-כך הם קונים מבעל קיוסק לנקניקיות את המכונית הישנה שלו ושוכרים אותו להיות הנהג. השלושה מגיעים לביתה של גרושה (בלי ילדים!) אדמונית בת 43 בשם גונילה. בני, שמתאהב בגונילה, ומכנה אותה "היפה", כובש את ליבה כאשר הוא מרפא את רגלה של סוניה הפילה, שהיא מגדלת בחווה. מסתבר שבני היה סטודנט במשך 30 שנה, כי לפי צוואת אביו, הוא יזכה במימון כל זמן שילמד, אבל מעולם לא גמר את לימודיו – הוא היה כמעט וטרינר, כמעט רופא, כמעט מהנדס, כמעט חוקר ספרות וכו'. כשנודע לגונילה מהעיתונים שהמשטרה בעקבות אורחיה, היא רוצה לגרש אותם, עד שנודע לה כי היא יכולה להיות שותפה למטמון שבמזוודה.
בינתיים "הבוס" של חבורת הפושעים שולח את הינקן לברר מה עלה בגורלו של בולטן, הצעיר הבלונדיני שנשא את המזוודה וקפא בחדר הקירור. הינקן מצליח לעלות על עקבות הבורחים ומאיים עליהם באקדח. אלן, שהתיידד בינתיים עם הפילה, מצליח להושיב אותה על הינקן, שנופח את נשמתו. עתה צריך להתפטר מהגווייה הנוספת – ובכן, לוקחים את המרצדס שלו ויוצאים למלא בה דלק. כשהם בתוך התחנה, גנבים מסלקים את המכונית היקרה, ומסתבר להם שהם קיבלו גם גווייה. בלית ברירה, הם שולחים את המכונית לגריסה. המתכת המסריחה מגיעה לריגה שבלאטביה. וכך נמצאו שרידי גופתו של הינקן בריגה, ואילו שרידי גופתו של בולטן הגיעו לג'יבוטי (פועל מצרי מצא את הגופה במכולת הצילינדרים, וזרק אותה לים. הוא מגיע לג'יבוטי עם הכסף והדרכון של הינקן, ובג'יבוטי הוא מתרסק יחד עם מחבל מתאבד. השלטונות שם בטוחים שמדובר בהינקן השוודי).
"בוס" הכנופיה מצליח לעקוב אחרי האוטובוס הצהוב, בו נמלטים אלן, גונילה, יוליוס ובני, יחד עם הפילה והכלב של גונילה. "הבוס" עושה את טעות חייו, עוקף את האוטובוס וחוסם את הדרך. האוטובוס העמוס לא מסוגל לעצור במקום, ומרסק את המכונית של "הבוס".
בינתיים המשטרה, התובע והעיתונות מתחקים אחרי אלן וחבורתו – בתחילה חשבו שאלן נחטף, אחר כך האשימו את אלן ברצח שני פושעים, ואחר כך בשלושה (כי דמו של "הבוס" נשאר במכונית ההרוסה). כשמסתבר שאחד הפושעים נהרג בג'יבוטי, והשני בריגה, ואילו השלישי ("הבוס") אמנם פצוע, אבל חי – נאלצת התביעה לבטל את צו המאסר. התובע, שקיווה לתהילה מסיפור הפשע המשולש הזה, מתאכזב מרה, ואיננו מצליח להשיג מאלן ומחבריו סיפור מתקבל על הדעת, כי אלן מהתל בו בסיפורי סרק. מפקח המשטרה אהרונסון, לעומת זאת, מבין במה מדובר, וכשמציעים לו לקחת חלק באוצר שנמצא במזוודה, הוא מחליט לוותר על משרתו ולהצטרף לחבורה. בסופו של דבר, כל החבורה, כולל המפקח ואימו, הפילה והכלב מצליחים לשכור מטוס אינדונזי, לנחות בעזרת שוחד ולהתמקם במלון של אמנדה, שבינתיים היא אלמנה בת 84. בני וגונילה "היפה" מתחתנים, וכן אלן עם "התינוקת" בת ה 84 – אמנדה.
כפי שניתן להתרשם, גם עלילת "ההווה" מסובכת (אני באמת תמצתתי וניפיתי כדי לא לעייף יתר על המידה את הקורא), ושמות המקומות והגיבורים השוודיים הם ממש בלתי ניתנים להיגוי, ובכל זאת, הקורא ממש שוחה בעלילה, כי כל האירועים המבהילים מסופרים בנחת ובנימה קומית. דמותו של אלן שובה לב באפטיות שלו, בתושייה שלו וביחס השווה שלו לכל אדם, כולל ראשי ממשלות, דיקטאטורים ונשיאים (לדוגמה, כזכור, הוא הציע לסטלין לגלח את השפם...)
המסר הלא כל כך חבוי של הספר הוא שעולם האידיאות החילוניות (פאשיזם, מרקסיזם) והדתיות (מיסיונריות) הוא עולם מטורף לחלוטין שמוביל לשפיכות דמים חסרת טעם, וכן שסדר היום הבורגני המודרני הוא למעשה כלא הנשמה, וכל אדם בר דעת צריך לעשות ככל יכולתו להשתחרר ממנו. המשטרה התביעה הפלילית והעיתונות זוכים לטונות של אירוניה ולעג. צריך עוד לציין שכל המאורעות המוזכרים בספר הם מאורעות היסטוריים הנסמכים בעובדות, וכן גם ברור שכל הסאגה הפנטסטית של אלן עצמו אצל גדולי המאה העשרים (שנות חייו של אלן) היא כולה המצאה חסרת שחר וממש אבסורדית, וכמו כל יצירה אבסורדית היא מבקשת להציע מסר, ובמקרה זה הוא שהאנושות נתונה לחסדיהם של חדלי אישים, ואם משהו מצליח בכל זאת – זה רק עניין של מקרה ושל מזל.
הספר מציע רגעים של נחת ושל צחוק. קשה קצת לעקוב אחרי מבול האירועים והשמות – אבל כדאי.

אהוד: האם אני טועה בהתרשמותי, שאחרי שקראתי את יומן ההרפתקאות המוזרות והלא-כל-כך מעניינות שפירטת ברשימתך – אני פטור מלקרוא את 360 העמודים של הספר עצמו?