וילדי בית היתומים היהודי בוורשה
ב-5 באוגוסט 1942 באו הגרמנים לקחת את היתומים וחלק מסגל העובדים של בית היתומים שניהל יאנוש קורצ'אק למחנה ההשמדה טרבלינקה. אחדים מידידיו הפולנים, שהיו בעלי השפעה בשלטון הגרמני ובמחתרת הפולנית, הציעו לקורצ'אק להציל את חייו, אך הוא סירב, ויחד עם סטפה וילצ'ינסקה, שותפתו המרכזית בניהול בית היתומים, נשאר עם חניכיו ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם ביחד יוצאים לטיול, ויחד עם כמה מן העובדות שלו, הלך עם היתומים אל המוות בידי הנאצים.

הבגידה הגדולה של המנהיגות היהודית
הטרגדיה הגדולה של היהודים במלחמת העולם השנייה היתה העובדה שהם נשארו ללא הנהגה. כל מנהיגי היהודים נמלטו על נפשם, והמוני היהודים נותרו כל אחד לנפשו.
מנחם בגין, נציב בית"ר בפולניה – תנועה עם שמונים אלף חברים. מנהיג עם כבוד ו"הדר" – "ז'בוטינסקאי", כפשע לפני כניסת הנאצים לוורשה, נכנס לבנק הדואר. בחשבון היה 150 אלף זלוטי. סכום עתק. בגין לקח את הקופה וברח עם אשתו לווילנה. השאיר מאחוריו את חניכיו, כולם – למות. בדרך הוא שילם 1000 פאונד לנוכל פולני שהבטיח לו לשווא להציל את הוריו.
הרבי מבעלז כינס את חסידיו, ניבא להם הצלה שלימה, ועזב אותם לגורלם. מרביתם נספו.
הרבי מליובאוויטש, הרבי מגור, והרבי מסטמר, גם הם עזבו את אנשיהם והצילו את נפשם. הגדיל לעשות הרבי מסטמר, אוייב הציונות, שלאחר שניצַל על ידי הציונים, והגיע לארץ-ישראל, ירד לאמריקה והמשיך משם את מלחמתו באותה ה"ציונות" שהצילה את נפשו.
זו היתה הטרגדיה הגדולה של היהודים בשואה. היהודים נשארו ללא הנהגה. קל היה לרכז אותם ולהשמיד אותם.
למרבה הצער, גם אחד המנהיגים היחידים שלא נטש את חניכיו והלך עימם עד הסוף המר, הֵקֵל במעשהו זה על מלאכת ההשמדה. במקום לומר לילדים בני חסותו, לא לעלות לרכבת כי הם מוסעים להשמדה, ואולי יינצל מי מהם, אירגן המחנך הדגול – יאנוש קורצ'אק, את יתומיו למסע. הוא הבטיח להם "טיול" מהנה. בשקט, בטור מסודר, צעדו אחריו הילדים אל מותם.
תהליך ההשמדה עבר בקלות כל כך מפתיעה, עד שפרנץ שטנגל מפקד טרבלינקה התגאה כי צוות של 40 גרמנים (במשמרות) הצליח בקלות רבה להשמיד שמונה מאות אלף יהודים.

יַאנוּשׁ קוֹרְצָ'אק – Agnus dei

"כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא"
(מִשְׁנָה ד' ו')

הִנֵּה יוֹם וְעוֹד יוֹם וּבַלֵיל,
הֲנַגִיעַ הַיּוֹם עַד הָעֶרֶב?
הֵן הוֹלֵךְ וּמֻשְׁמַד יִשְׂרָאֶל,
הַצּוֹרֵר עוֹד מַשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב.

יְתוֹמִים בְּלִי אֵם וּבְלִי אָב,
רַק הוּא יְסַפֵּק לָהֵם לֶחֶם.
מִלְּפָנִים אֶת כֻּלָּם הוּא אָהַב,
גַם עַתָּה הוּא מַטֶּה לָהֶם שֶׁכֶם.

לְבַסּוֹף הֵן הִגִּיעַ יוֹמָם,
מְבַשְּׂרִים כִּי הַכֹּל כְּבָר נֶחְרַץ.
בְּהַשְׁקֵט וּבִטְחָה כְּבָר כֻּלָּם,
מוּבָלִים אֶל הָאוּמְשְׁלָג פְּלָץ

פָּעוֹט יְהוּדִי עָרִירִי,
אֶהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה.
מוּל הָאֵל הַלַּז הַנּוֹצְרִי,
שׁוּם נֶפֶשׁ הֵן לֹא תְחַיֶּה.

בְּשׁוּרָה מִסְתַּדְּרִים הַיְּלָדִים,
עוֹד מְעַט הֵן תָּבוֹא הַגְּאְוּלָה.
מָה צַחִים נְקִיִּם הַבְּגָדִים,
הָרוֹפֵא מְשַׁתֵּף פְּעוּלָה.

הַכֹּל כֹּה יָפֶה כֹּה שָׁלֵו,
בְּלִבּוֹת הַיְּלָדִים הַשִּׂמְחָה.
הַתִּזְמֹרֶת תַּרְעִיד אֶת הַלֵּב,
הָרוֹפֵא, הוֹ אֵלִי, מִי שָׂמְךָ?

במחנה ההשמדה טרבלינקה עבדו 40 גרמנים ו-120 אוקראינים. במחנה נרצחו 800 אלף יהודים.

הבאוהאוס הארכיטקטורה של השואה
היסטוריון האדריכלות היהודי-צרפתי ז'אן-לואי כהן, מראה בספרו "ארכיטקטורה במדים: עיצוב ובנייה למלחמת העולם השנייה", כי במחנות הריכוז וההשמדה הקימו הנאצים את אחד מהתוצרים האדריכליים המוקפדים ביותר מלחמת העולם השנייה. "מחנות הריכוז תוכננו לעילא ולעילא," אומר כהן בספרו, "הם היו מקומות שלא נועדו לעיניים של אזרחים פשוטים, ולכן באושוויץ-בירקנאו למשל היו 'וילונות' של עצים שתוכננו על ידי אדריכלי נוף כדי להסתיר אותו מפני תושבי העיר. המחנה היה מתוכנן בכל הרמות – ממערכי תחבורה, דרך היבטים אקולוגיים של מחזור מים, וכמובן הארכיטקטורה של הבניינים." ב"מינהלת הבינוי המרכזית", היחידה שהייתה ממונה על כל עבודות הבינוי באושוויץ ובתת-המחנות שלו, עבדו כ-20 אנשי אס-אס ומאה אסירים בעלי מקצוע בתחום השרטוט, ההנדסה, האדריכלות, והבינוי.
האדריכל פריץ ארטל, אוסטרי במוצאו, היה בן למשפחת אדריכלים ידועה. בין 1928 ל-1932 למד בבית הספר "באוהאוס" לאדריכלות ולעיצוב, שפעל בין שתי מלחמות העולם בשלוש ערים בגרמניה. לאחר קבלת התואר עבד בחברה המשפחתית. אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה, ב-1938, הצטרף למפלגה הנאצית ולאס-אס. בין 1940 ל-1943 עבד במינהלה שבנתה את אושוויץ. הוא פיקד בין השאר על הרחבת המחנה ועל ת,כנון תאי הגזים. בישיבה שכינסה "מינהלת הבינוי המרכזית" של אושוויץ ב-19 באוגוסט 1942, כינה האדריכל פריץ ארטל את מבני הקרמטוריום "בתי מרחץ לפעולות מיוחדות".
בינואר השנה צוינו באוסטריה 40 שנה למשפט "אושוויץ האוסטרי", שבמסגרתו הועמדו לדין ולטר דיאקו ופריץ ארטל, שני אדריכלים שתכננו את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
ארטל, שהיה סגן האדריכל הראשי של אושוויץ. הועמד ב-1972 לדין בווינה על חלקו בהקמה, בתכנון ובתחזוקה של תאי הגזים. בכתב האישום נטען שהיה "מודע מאוד" לכך שהמבנים הצפופים שבנה "ללא חלונות ואוורור נאות," לא התאימו לחיים אנושיים. לעומת זאת, נטען שם בנימה אירונית, כי הוא השקיע מאמצים בשיפור תנאי המחייה של כלבי השמירה במחנה – מתוך דאגה לבריאותם. ארטל שכינה את מבני הקרמטוריום "בתי מרחץ לפעולות מיוחדות," הודה בעדות שמסר בבית המשפט, שידע ש"בתי המרחץ" אינם אלא תאי גז. התקשורת כינתה אותו "אדריכל הרצח ההמוני", אך המשפט הסתיים בזיכוי. בית המשפט קבע שהוא אינו "האב הרוחני" של תאי הגזים, והורה לשחרר אותם ללא עונש לאחר שארטל טען שהוא "אדם מתקדם" שנקלע לחברה לא טובה. ארטל מת ב-1979, בגיל 71.
ארטל לא היה הבוגר היחיד של בית הספר באוהאוס שנשאר בגרמניה ופעל בשירות הנאצים. גם פרנץ ארליך שתכנן את מחנה בוכנוואלד היה בוגר הבאוהאוס.
כן, קשה להאמין. הבאוהאוס אותו "סגנון בינלאומי" – שהוליד את "העיר הלבנה" בתל אביב, הוליד גם את אושוויץ ובוכנוולד.

תכנון "היישוב מחדש" (טרנספר) של יהודים
בבית הספר לארכיטקטורה – בצלאל
פעילות אדריכלית העוסקת בפינוי יהודים קיימת גם באקדמיה הישראלית. במסגרת עבודות הגמר של הסטודנטים לארכיטקטורה בבצלאל הוצגה עבודת הגמר של ציפי סטריקוב ורונה אורובנו "היום שאחרי הפינוי". העבודה עוסקת "ביישוב מחדש" של היהודים שיפונו מיהודה ושומרון במטרה להפוך את שטחם ל"יודןריין. שתי הארכיטקטיות מנתחות את סוגי היהודים שיפונו, כאשר לכל סוג של יהודים יש להן פתרון אדריכלי שונה. לדוגמה: יהודי שסווג כ"מהפכן אנרכיסט"- בעל חזון חלוצי-דתי-משיחי, יועבר ממקום מגוריו כיום בחברון, לעיר הבדואית רהט, שם יוכל להמשיך בהגשמת חזונו.
מצחיק. מסכמת את התוכנית אסתר זנדברג, המסקרת אותה באהדה בעיתון "הארץ".